Xnet מגיש: תערוכות הגמר של המחלקות לעיצוב תעשייתי |

מאת מיה דבש, עורכת ראשית, מוזיאון העיצוב חולון

של מי התערוכה הזו, של הבוגרים או של המחלקה? במחלקה לעיצוב תעשייתי בבצלאל, לתערוכת הגמר של 2012 אין שם (בניגוד למחלקה לתקשורת חזותית, למשל), ולמי שביקרו שם בשנים קודמות התערוכה נראית דומה כל כך, עד שניתן אפילו לזכור מי היה שם באותה פינה, בשנה שעברה. תחת שמות האוצרים מופיעים טל גור וניצן דבי, אבל הם עצמם מעידים שעיקר עבודת האוצרות שלהם היתה בהסמכת עבודות בחלל ומגדירים את עבודתם כמשקיפים יועצים.

"תערוכת סוף שנה היא קודם כל חגיגה של הבוגרים. היא תערוכה של, בשביל ובעד הסטודנטים", אומר גור. "הבוגרים מחליטים מה יהיה בתערוכה. אנחנו, האוצרים, קבענו בעיקר היכן יוצבו האובייקטים בחלל ודאגנו לאיזונים - כך שלא כל העבודות הטובות תתרכזנה בחלל אחד אלא תהיינה מפוזרות לאורך התערוכה, שהמקבצים יהיו מגוונים וישקפו את המגוון שבכיתה, הנחינו גם את הסטודנטים לא ליצור אמצעי תצוגה שיעיבו על המוצג בתערוכה".

נדמה שהתערוכה הזו אינה מטרה אלא אמצעי, כפי שמגדיר זאת חיים פרנס, ראש המחלקה - תערוכה של הסטודנטים שנעשתה על ידם, והם שתופסים בה את מרכז הבמה. "זה לא הזמן להציג אג'נדה", אומר גור, "את זה אפשר לעשות במועד אחר, כמו בתערוכה שהצגנו במילאנו השנה". מאחר שלרוב הסטודנטים זו תהיה התערוכה היחידה שבה יציגו אי פעם, קשה להחליט איזו תערוכה עדיפה, איזו מהן מייצגת אותם באופן הטוב ביותר, איזו מהן מלמדת ומקנה להם ערכים ותחומי ידע נוספים ואיזו מהן מכינה אותם טוב יותר לחיים שאחרי.

זמזום הדבורה

גם עירוניים יכולים: הכוורת של לביא בר (צילום: עודד אנטמן)
גם עירוניים יכולים: הכוורת של לביא בר (צילום: עודד אנטמן)

אחד הפרויקטים המעניינים שהוצגו השנה הוא גם הפרויקט המצטיין של המחלקה - "דבורה מקיימת" של לביא בר. המחקר המעמיק - שהתמקד בחקר חיי הדבורים, היחסים בינן לבין בני האדם והסיבות להיעלמותן המסתורית מאזורים נרחבים בעולם - יצר את אחת העבודות המרתקות שנראו כאן לאחרונה. מאחורי הרצון "להכניס את הדבורים לרשימת חיות המחמד שלנו" מסתתרת שאיפה הרבה יותר גדולה - לתקן את מערכת היחסים הקלוקלת שלנו עם דבורים (שהשיטות התעשייתיות של גידולן מפרות באופן בוטה את האיזון מולנו) ולהבין שלהיעלמות זו יש תוצאות הרסניות לבני האדם (יש חוקרים הטוענים שזו בעיה בוערת יותר מההתחממות הגלובלית). הכוורת הביתית והציוד הנלווה לה מפשטים את הגידול, והופכים אותו לתחביב שיותר עירוניים המחפשים פיסת טבע בעיר יכולים לקחת בו חלק.

עוד תערוכות גמר בבתי הספר לעיצוב 2012

>> עיצוב טקסטיל שנקר

>> עיצוב תעשייתי שנקר

>> עיצוב תעשייתי חולון

>> עיצוב פנים חולון והמכללה למינהל

פרויקט מעניין אחר הוא 0.59 גרם של טליה מוקמל, שראשיתו במחקר חומרי של פלסטיק וסופו בסדרה של כלים יפהפיים המשלבים טכנולוגיה ועבודת יד, פס ייצור ואופי ייחודי. "השתנות הטבעים" של סיון חפץ הוא אמנם משחק מלים על המלה "טבע" ברבים, אבל מתייחס ל"טבעים" במובן של דיזות (בעברית: חריר או נחיר). חפץ התערב בפס ייצור המוני - טכנולוגיית האקסטרוזיה - באופן שמאפשר ליצור צורות חדשות ומגוונות בסדרת ייצור המונית. הפרויקט נמצא כעת בהליכי רישום פטנט.

גם "קוקיט" של עירית גרומי כהן מאפשר התערבות בתהליכים טכנולוגיים, אלא שגרומי כהן ממירה את תהליך הייצור הטכנולוגי בסיר הביתי, שבו היא מבשלת שרפרפים מסוגים שונים. המחקר בחומרים שונים הוביל אותה להבנה שכדוריות קלקר מתנפחות ברתיחה, כמו פופקורן, ולאפשרות ליצור סדרת אובייקטים במפעל ביתי יצרני.

ואולם, שני הפרויקטים שמעוררים רצון עז לחמוד ולקחת אותם הביתה הם מנורות "דילייט" של עידו מוהר ושעוני "זמן מה" של נמרוד אור. המנורות עשויות "ניטינול" - מתכת חכמה הנעה כשהיא מתחממת. הן מרכינות ראש ומזדקפות כשמדליקים אותן; סדרת השעונים היפהפייה מייצגת תפיסה שונה של זמן, כשבאמצעות שינוי קל בעיצוב ובאופן הענידה יוצר אור שלוש אלגוריות שונות על מושג הזמן.

צפו במנורות המרקדות של עידו מוהר: