נורטייה דה קייזר קמה בבוקר ומרגישה לבד: היא מחבקת את הכרית עד שהיא פוקחת עיניים ומבינה שהיא מחבקת רק כרית; היא ניגשת לצחצח שיניים, ובכוס יש רק מברשת אחת; היא מתיישבת לאכול ארוחת בוקר, ונעצבת אל מול מראה הביצה הרכה. היא מתחילה לבכות, ולפתע עולה במוחה רעיון: למה לחפש את הגבר המושלם, כשאפשר לסרוג אותו?
זה הרעיון הבסיסי העומד מאחורי "החבר הסרוג שלי" (My Knitted Boyfriend), עבודת הגמר של קייזר, המורכבת מסרטון מצחיק-מריר ונוגע ללב ומבובת בן הזוג בגודל טבעי שיצרה. קייזר, בוגרת האקדמיה לעיצוב של איינדהובן, סיימה את לימודיה אשתקד והציגה את העבודה בביתן של בית הספר בשבוע העיצוב במילאנו השנה.
וכך מתארת קייזר את המוצר (הטקסט, כמובן, מיועד לגברים ונשים כאחד): "מדובר בכר עם סיפור. כר עם אישיות. כר שאפשר לנשק... או לכרבל, ללטף, לחבק ולחייך איתו. כי זהו גבר שתמיד שמח, והוא גם גמיש: יהיה לו שפם אם תרצי בכך, ממושקף אם תבחרי בכך. הוא אוהב לשבת על הרצפה שלך, הספה שלך או לידך בשולחן האוכל שלך. אך יותר מהכל, הוא אוהב לשכב לצידך במיטה, כשראשך על חזהו וזרועותיו חובקות אותך. כך, לא תרגישי לבד עוד לעולם! הגבר הזה, תהיי סמוכה ובטוחה, לא יעזוב אותך לעולם".
לאתר של נורטייה דה קייזר
עוד עיצוב משובח באיינדהובן:עבודת הגמר: עצב דירת אירוח לבית הספר שבו למדת
אולם קונצרטים ישן שהפך להיכל חדשני
שיר השכונה: איך נשמעת איינדהובן כשמנגנים אותה
ספה שעשויה מצ'ופסטיקס, נמתחת ומתכווצת
מקפה שחור לקופי שופ באמסטרדם: שטיחים בדואים כובשים את הולנד
