בתערוכת הבוגרים הטריים של המחלקה לטקסטיל בשנקר
- שתיפתח מחר (יום חמישי) בערב בחלל הנפלא של האנגר 1 בנמל יפו - לא כל העבודות עשויות טקסטיל. יש כאלה שמצוירות על נייר, יש כאלה שעשויות מגומי, יש אפילו כזו (והיא אחת המקוריות והמרתקות שבהן), שעשויה מסכו"ם פלסטיק חד פעמי.
את מי שמכיר את הכיוון של המחלקה בשנים האחרונות זה לא מפתיע. בראשה עומד אורי צייג, אמן וידאו ארט, שאת לימודיו עשה בכלל בבית הספר לתיאטרון חזותי בירושלים, והוא מכוון את הסטודנטים אל מעבר לעולם הטקסטיל הקלאסי. בעולם העיצוב עולה ופורח ה"דיזיין-ארט", וגם צייג מדבר בהתלהבות על "טקסטיל-ארט" ועל "surface design" (עיצוב משטחים).
54 בוגרים מציגים השנה את עבודותיהם, מהם שלושה גברים בלבד (אגב, ניסיון לזהותם רק באמצעות התבוננות בעבודות מתגלה כמשימה לא קלה בכלל. ''עיצוב טקסטיל הוא עולם עדין מטבעו'', מסבירה אחת הסטודנטיות). כמובן שבין הפרויקטים המוצגים יש עבודות טקסטיל קלאסיות, מוכוונות תעשייה (אופנה או הום סטיילינג). אך לצידן אפשר לראות יצירות "ארטס אנד קראפטס" (עבודות יד ששואבות ממסורות שונות, כמה מהן וירטואוזיות ממש), עבודות שמרשימות בפיתוח טכנולוגי מקורי או עושות שימוש בטכנולוגיות עכשוויות, וכאלה שהן יצירות אמנות יותר מכל דבר אחר.
רגע לפני שהסטודנטים יוצאים אל עולם העבודה המעשי, זו ההזדמנות לביטוי אישי שאינו מתחשב בשיקולים מסחריים. אבל מה בנוגע לסיכויי הפרנסה אחרי הלימודים? לצייג יש תשובה מהירה. הוא מספר בגאווה על ליטל גולד, שאך סיימה את לימודיה בשנה שעברה וכבר נבחרה מבין 1,800 מועמדים להיות ארט-דיירקטורית במותג האמריקאי "אורבן אאוטפיטרס". הנה כמה טעימות מהעבודות שאותן אפשר לראות בסוף השבוע בתערוכה:
טקסטיל קלאסי
כזו היא, למשל, עבודתו של אלדד תרקה המוצגת בתמונה השנייה למעלה, שהדפיס דוגמאות עשירות בצבעוניות אפריקאית-אתיופית על יריעות ויניל שעיבד עד שהפכו לבדי "הוט קוטור". לצייג אין ספק שתרקה ישתלב בעולם האופנה, "אלה בדים שמיועדים ללבישה".
איריס ארד סרגה בווירטואוזיות, במכונה ביתית, מלך ומלכה: ה"גוף-בגד" עשוי קולאז' סרוג מפוליאסטר, ניילון, אצטט, צמר כותנה וגומי. בספר הסקיצות שלה, שמוצג בתערוכה לצד ספרי הסקיצות של יתר העבודות, אפשר לראות צילומים של יצורים תת מימיים צבעוניים, שמהם שאבה השראה.
נטלי ווקר מכוונת גם היא לעולם האופנה והאקססוריז, ויצרה פריטים שמתייחסים לגוף מאריג כותנה שנטבל בצבע וצופה בדבק פולימרי, כך שהוא נראה כמו עור. "אני מאוד אוהבת עור, אבל יש לי קושי לעבור לעבוד עם חומר כל כך טעון", היא מסבירה את החיפוש אחר חומר עם נראות דומה.
פיתוחים טכנולוגיים ושימוש בטכנולוגיות עכשוויות
בתמונה החמישית למעלה ניתן לראות את בגדי הים שעיצבה יסמין אידלמן: הם לבנים עד שהם באים במגע עם מים, ואז מתגלים ההדפסים העדינים והיפהפיים שציירה עליהם.
מיתר קרני פיתחה טכנולוגיית וולקרו בסריג, שעשויה להתברר כשימושית מאוד: בד רך ונעים, שנכרך סביב הגוף, עוטף אותו ונתפס בעצמו, כמו תחבושת גדולה. השראה יפנית מורגשת באסתטיקה ובתפיסת המעטפת של הבד.
שרה גולדרייך השתמשה בתכונות של הסריג ויצרה מעין ''גרביים'' שמתלבשות ונמתחות על שלד פלדה ויוצרות כיסאות סרוגים. הטקסטיל במקרה הזה אינו הכיסוי אלא המושב עצמו.
קתרינה הלטה השתמשה בטכנולוגיה הדיגיטלית כדי לייצר דימויים חדשים. את הבדים המודפסים שלה היא מייעדת לתחום עיצוב הבית, ובתערוכה אפשר לראות ספה שזה הכיסוי שלה.
surface design
בתמונה השלישית למעלה אפשר לראות את עבודתה של רוני פרנקל - גופי תאורה שעשויים כולם מסכו"ם חד פעמי: אחד הגופים עשוי מזלגות, השני כפיות ואחר סכיני פלסטיק. זהו פרויקט של מיחזור, אבל התוצאה מפתיעה ומקורית מאוד: כלי הפלסטיק הופכים תחת ידיה לגוף שנראה כמעט אורגני ומזכיר בתנועתו חבצלות מים.
עדן קורן ציירה בצבעי מים על נייר כותנה, וחקרה את עולם הדפוס וחותמות עתיקות יומין. מה''פאטרנים'' העדינים והמדויקים שיצרה אפשר לעשות טקסטיל, אומר צייג, ואפשר גם דברים אחרים.
מיצב אמנותי
אחת הסטודנטיות שעבודתה מזכירה יותר מכל דבר אחר מיצב אמנותי היא מעיין גוטפלד, שהדפיסה על בד רך טקסטורות של נוף ילדותה – הנוף הנשקף מסלון הוריה בבית ספר שדה הר גילה. ליד הבד הזה, שמקופל שוב ושוב, משתבלל ושוב נפתח, פרוס כיסוי מיטה שעליו תפרה מעין כיסים, כל אחד מהם מורכב מבד לבן (ציפית, וילון ואחרים) שקשור בעברה. כאשר מנערים את כיסוי המיטה, הכיסים מתמלאים אוויר ומתנפחים. סרט שבו אותו נוף נעלם וחוזר שוב ושוב, ומבוסס על צילומים שעליהם ציירה, משלים את המיצב. "הנושא הוא אם לעזוב את בית ההורים", היא מסבירה. "מבחינתי זו קודם כל יצירת אמנות, רק שהשפה היא שפה של טקסטיל", מסכם צייג.
מתי: הפתיחה מחר, 14 ביוני, ב-18:00. מיום שישי עד שבת ה-23 ביוני תהיה התערוכה פתוחה לקהל מדי יום בשעות 10:00-20:00.
איפה: בקומה השנייה של האנגר 1, נמל יפו.
פרטים נוספים: באתר של שנקר.
>> ומה אפשר היה לראות בתערוכת הגמר בשנה שעברה?
