הנורית פורחת בחודשי האביב בגווני אדום, ורוד, צהוב או לבן
רצוי להגיע עם הילדים ולהשתתף בקטיף הנוריות
דמיינו איך השדה נראה בפרופורציות של ילד
הפריחה הבאה שייכת לאגבה, ויש לה סיפור מיוחד. האגבה האמריקאית מנהלת מחזור חיים לא שגרתי: כל צמח אם פורח פעם אחת בלבד במשך כל חייו, לרוב לאחר 8-10 שנים, עמוד פריחה גדול עולה לגובה של 6-12 מטרים ועליו פרחים צהובים רבים, תהליך הפריחה שואב מצמח האם את כל האנרגיה שלו ולאחר שהאגבה הפריחה את דור העתיד היא תפריח גם את נשמתה.
ההקרבה האולטימטיבית - אגבות פורחות בגן העצמאות
ממלכת צמחי המים מקיימת תחרות יופי קשה מול צמחי היבשה, הנה כמה מהמועמדות הסופיות:
הראשונות, כמובן הנימפיאות. הנימפיאות הנפוצות בבריכות האקולוגיות בתל אביב הן משני סוגים עיקריים: אירופאיות וטרופיות. בהכללה גסה, האירופאיות פורחות ביום והטרופיות יפרחו בחלקן גם בלילה. עוד שני סימנים לאבחנה ביניהן:
1. הטרופיות יתחילו ללבלב מאוחר יותר באביב, מאחר שהן דורשות טמפרטורה מעט גבוהה יותר.
2. לנימפיאה הטרופית פרח בולט מעט מעל פני המים.
נימפיאה טרופית בגוון האהוב עליי - בבריכה האקולוגית בכיכר רבין
מקבץ אחר, אותה הבריכה
זה ילך ויהיה רק יותר יפה
הסבר קצר על הצמח הפורח הבא: שמו בוציץ סוככני. הבוציץ הוא צמח עשבוני הגדל במים, ופרחיו הם תפרחות ורודות לבנות. הבוציץ הוא צמח ביצות ארץ ישראלי, גדל בר בארץ, אך כבר אינו נפוץ כמו שהיה בעבר, ולמעשה הוא בסכנת היכחדות, לפחות בחלק מאזורי הארץ.
בכיכר רבין הוא מרגיש בבית ופורח ממש מעכשיו ועד סוף הקיץ
הנימפאות האלו מקשטות את הבריכה האקולוגית הקטנה ברחוב ויצמן פינת ברקוביץ'
הפרחים בשתי התמונות הבאות שייכים לשיח שנקרא אלפיניה הדורה, ומדובר בשיח טרופי עם פריחה מיוחדת, מיוחדת ויפה שמתרחשת בשני שלבים:
כשהפרחים סגורים הם נראים כמו איבר חי, כל אחד והדמיון שלו
כשהפרחים נפתחים מתקבל עוד מופע טרופי מרהיב
אגב, האלפיניה יודעת לגדול גם בתוך סביבה רוויה לגמרי במים, וגם באדמה רגילה. התמונה השנייה שלה (הפרח הפתוח) צולמה בבריכה בכיכר רבין. הפרח הבא שייך לצמח שמשמש אין ספור אנשים לאין ספור מטרות: אלוי ורה, או כפי שהוא מבוטא לרוב: אלוורה.
VERA בלטינית משמעו אמיתי, ולכן שמו העברי הוא אַלְוַי אמיתי (כן, ככה מבטאים את שמו בעברית). האלוי הוא שיח בשרני קטן שמקורו באפריקה והוא נמצא בשימוש מתועד לפחות 3500 שנה! את ההתייחסות המוקדמת ביותר לשימוש בו ניתן למצוא בפפירוס מצרי שמתוארך לשנת 1500 לפני הספירה. רקמת העלים הפנימית שלו עשירה במינרלים, בוויטמינים ובחומרים רבים אחרים שיש להם שימוש נרחב בקוסמטיקה, במקרי עקיצה, כוויות, פצעי עור, טיפולי שיער, דלקות ועוד ועוד. לאחרונה נתקלתי אפילו במשקה קל עם חתיכות אלוי ורה...נו, שיהיה לבריאות
- פרח האלוי מורכב מפרחים צהובים קטנים על עמוד תפרחת ונמצא עכשיו בשיא פריחתו
- אם פתאום תרגישו חשק לא ברור לבננה לאחר קריאת הפוסט הזה...
הצללית בתמונה הבאה היא של כובע הנזיר שמסיים לפרוח בימים אלו
בין שני העלים תזהו את הפרח - ברור מאיפה קיבל את שמו, נכון?
את הבוגנוויליה כולם מכירים, שיח גדול עם שפע של פרחים, במגוון צבעים. אז זהו, שלא. למעשה צבע הפרח של כל זני הבוגנוויליה הוא לבן-צהבהב, הצבעים שאנחנו טועים לחשוב כפרח הבוגנוויליה הם בעצם עלי חפה - עלים צבעוניים שבתוכם נמצא הפרח האמיתי.
עלי החפה כמו שלטי הכוונה למאביקים אל הפרחים
שלוש התמונות הבאות הן של צמח פשוט, גרמית אקלון. האמת היא שאין בגרמית שום דבר יוצא דופן,
אבל היא "באה לי טוב" בתמונות, אז החלטתי לשתף:
גרמית זוכה להאבקה
- גרמית בשלישייה
- מקבץ של שלוש כמעט תמיד נראה טוב ונכון
- גם למטפסים יש נציגות בפוסט הזה: אורנית לוהבת. מכירים את הביטוי -- נר שדולק באור חזק נגמר מהר? כך האורנית. פריחה בעוצמה חזקה מאוד אבל גם קצרה מאוד, לכן קל לפספס.
האורנית צובעת קיר בכתום
הכתום שלה חזק ומרהיב, ובולט במיוחד מאחר שהיא פורחת בחורף
גם לעצים יש פרחים ראויים, ומיד יוצגו פה שני עצים שונים בתכלית, האחד נדיר ובקושי מוכר והשני שכיח במיוחד.
הנדיר נקרא קיגליה מנוצה, עץ שלא רואים הרבה בנוף התל אביבי. הוא בעל פרח מיוחד וגדול, ובעל צבע מרשים.
פרח הקיגליה באדום-ארגמן עז
הפריחה לזמן קצר ובמקבצים על ענף דמוי חוט המשתלשל מטה
אבל, וזה אבל חשוב, לא חייבים עץ נדיר כדי לזכות לפריחה יפה. הדוגמה הבאה היא של אחד העצים הכי נפוצים כיום בעיר, שנתפס אצל רבים כעץ "פושט": ברכיכיטון צפצפתי. הברכיכיטון פורח בימים אלוממש ובשפע אדיר של פרחים קטנטנים ויפהפיים בצורת פעמונים מיניאטוריים. מרחוק בקושי תזהו שהעץ פורח, אבל אם תתקרבו...
פעמוני הפריחה בצבע ירוק-קרם מבחוץ, עם נקודות אדומות מבפנים
במבט מלמטה העץ הנדוש והפשוט מפתיע
תת זן עם פעמונים בגוון עז יותר
עד כאן לבינתיים עם פרחים של צמחי תרבות. הבמה תוקדש עכשיו לצמחי הבר, שגדלים בחורשות, בצידי הדרך ובשטחי הבור ללא השקיית עזר או טיפוח. הראשון הוא צמח מוכר, אבל לא בגלל הפרח שלו אלא בגלל הפקעת או למעשה הבצל שלו - השום. לצמח השום יש מעל 20 מינים בארץ, אחד מהם מוכר במיוחד - שום הגינה, זה המשמש אותנו במטבח. תכונותיו רבות וטובות, אבל אחת מהן, הפחות ידועה, היא הפרח היפה שלו.
הפרח הוא למעשה תפרחת בגודל כדור גולף המורכבת מפרחים רבים קטנים
צילומי מאקרו חושפים מאות "מיני פרחים" יפהפיים
תת זן אחר בגווני אדום. מדהים בעיני
עוד צמח בר בעל פריחה מיוחדת הוא הצלף הקוצני. הצלף הוא שיח קטן הגדל ברוב שטחי הארץ, אבל קצת קשה למצוא אותו בתל אביב. מבנה הפרח שלו מרשים: אבקנים ארוכים וצפופים בצבע סגול על רקע עלי כותרת לבנים, אשר נפתחים לפנות ערב ונובלים למחרת. ניצני הפרחים משמשים למאכל, כבושים בחומץ או במלח.
הפרח נשאר פתוח במשך הלילה ונובל לקראת הצהריים.
למטה מימין הניצן - ממנו מכינים את הצלפים הכבושים
יותר מקרוב - חומר מעולה לתמונות אבסטרקט
מכירים את חבצלת? זאת מהחוף? בשם בטח מכירים: חבצלת החוף. יש לה פרח יפה, והיא ככל הנראה זו שמוזכרת בשיר השירים כחבצלת השרון: "אֲנִי חֲבַצֶּלֶת הַשָּׁרוֹן, שׁוֹשַׁנַּת הָעֲמָקִים". החבצלת היא פרח מוגן הנמצא בסכנת הכחדה, בשנים האחרונות יש התאוששות במספר הפריטים לאורך החוף.
את הפרח הצחור תוכלו לראות בשלהי הקיץ ובעונת סתיו
מול רסס הים - בתנאי גידול קשים במיוחד
אחרון חביב הוא גם צמח מוכר, או לפחות קרוב-של: גזר קיפח. כן, קרוב של ההוא הכתום. הגזר הקיפח נפוץ באזורי בור ובשטחים פתוחים:
בחודש מאי הוא פורח בתפרחות גיאומטריות כמעט מושלמות
שוב פרח גדול שמורכב מהרבה קטנים
זהו, פחות או יותר. כמובן שיש עוד רבים ויפים אבל את אלו אהבתי יותר, ונראה לי שהרעיון מובן. אבל שנייה לפני הסוף, זה הזמן לתמונה הפייבוריטית שלי. זהו פרח של פטוניה. הפטוניה שאתם מכירים. הכי רגילה, זו שיש כמעט בכל ערוגה, עציץ, ומרפסת. אבל בזווית ובמרחק מסוימים גם היא תיראה לגמרי אחרת ומיוחדת.
וגם הדמיון פורח
