1. שבוע העיצוב במילאנו מתחלק לשני אזורי זמן: יום ולילה. בשעות היום עובדים עד שנופלים מהרגליים, בערב משתכרים עד שנופלים מהרגליים. שבוע העיצוב הנוכחי לא היה יוצא דופן: התערוכה המרכזית (סלון הרהיטים במרכז הירידים של מילאנו) התגאתה ברשימת מציגים גדולה יותר מזו שנרשמה אשתקד (הישג נאה, בהתחשב במשבר העולמי), ואלפי אנשים נדחקו בכל ערב בנקודות שונות בעיר כדי להבטיח את מקומם במסיבות ובארוחות הכי טובות בעיר. אמרתם עיצוב יצירתי, אנשים יפים ואלכוהול חינם - אמרתם שלוש סיבות טובות לחגוג במילאנו יומם ולילה.
2. לא אם אתם המעצבים, או גרוע מזה, חברות הרהיטים. או גרוע עוד יותר - חברות הרהיטים באיטליה, שמשתדלות לשרוד את השפל הכלכלי שעובר על אירופה. אם לפני שנתיים עוד אפשר היה לקוות שהמשבר יחלוף במהרה, או לפחות לא יפקוד את המדינות החזקות של אירופה, השנה כבר ברור שהוא כאן כדי להישאר - ושאיטליה חשופה אליו במיוחד. "אי אפשר שלא להבחין בכך שהעסקים עוברים תקופה קשה באופן קיצוני, וחלקם נאלצים להיסגר או לפטר", הודה נשיא לשכת המסחר האיטלקית, רוברטו סניידרו, שהביע סולידריות עם משפחותיהם של העובדים. בחברות מובילות מסוימות כבר ירדו לארבעה ימי עבודה בשבוע כדי לצמצם הוצאות.
3. כשיש משבר, מייצרים פחות ולא מהמרים. לא מעט מוצרים שהוצגו במילאנו 2012 נראו מוכרים מאיזשהו מקום, משום שהיצרנים מעדיפים למחזר הצלחות מוכחות בשני אופנים: הרחבה של עיצובים מצליחים מהשנים האחרונות (ספת Foliage של מורוסו, בעיצובה של פטריסיה אורקיולה, התרחבה לכדי "משפחת" רהיטים באותו שם), והוצאות מחודשות של פריטים היסטוריים (Re-editions). לזהירות העסקית ולרוח השפופה של התקופה יש אפקט נוסף, והוא שהעיצוב פחות יומרני ויותר שימושי, מתמקד במה שאנשים צריכים לקנות ולא בהזיות קיצוניות מדי שלא יימכרו. אפשר לראות בזה חזרה ל"טעם טוב", מאופק, זהיר, כזה שלא ירגיז אף אחד. ואולי הקונים הפוטנציאליים היחידים שבאים כרגע בחשבון מבחינת האירופאים, שהם עשירי סין, הודו, רוסיה וברזיל (ועוד כמה ישראלים) התבגרו בינתיים ולא צריכים להפגין את העושר שלהם באמצעות יצירות עיצוב מנקרות עיניים - גם ריהוט איכותי ויקר יעשה מבחינתם את העבודה.
4. האם העיצוב היפני מחזק את מעמדו? Nendo הוא הגיבור הגדול של שבוע העיצוב הזה, אך לא רק הסטודיו בראשותו של אוקי סאטו - מעצב השנה - הציג עבודות יוצאות דופן. טוקוג'ין יושיוקה עם סדרת "הבלתי נראים" לחברת הפלסטיק Kartell, וקניה הארה שיעשע את המבקרים בביתן שלLIXIL עם אמבט קצף שמתעתע אם הוא נוזלי או מוצק, ומזכיר סבונייה שמעודדת חשק לגעת בה ולקחת הביתה.
ההשראה לאמבט הקצף "New desire" של הארה
עוד נציגות יפנית בולטת הגיעה מבריטניה. צמד המעצבים ברבר-אוסגרבי, שנבחרו לאחרונה לעצב את הלפיד האולימפי של לונדון 2012, ייזכרו מהתערוכה האחרונה בזכות שולחן "טובי-אישי" שהכינו ל-B&B Italia. עם שלושה חלקים מאסיביים בצבע אבן אפורה - פלטה כבדה שנראית כאילו היא עשויה צפחה, ושני בסיסים דומיננטיים בגימור כמו-בטון - השולחן הזה שואב השראה ישירה מאבני דריכה בגנים היפניים (זהו פירוש השם של השולחן), והחומרה המוזרה שלו מושכת את העין.
5. במסגרת ההוצאות המחודשות של עיצובים איקוניים, אפשר היה לפגוש בגלריה נילופאר את הכיסאות של גוליילמו אולריך משנות ה-40 של המאה הקודמת, שהצטרפו לכורסת Willy בעיצובו אצל Poltrona Frau (שהוציאה אותו מחדש אשתקד, אך ממשיכה להציג אותו גם השנה); שולחן Metsass בעיצובו של אטורה סוטסאס, מייסד קבוצת "ממפיס", נעשה במקור ב-1972. 40 שנה מאוחר יותר, מציע אותו בית העיצוב הספרדי Design Barcelona בהוצאה מחודשת. שווה מסע קטן במכונת הזמן אל שנות השבעים-שמונים, עם גימור הזכוכית והמתכת המבריק והקליל של סוטסאס.
בית העיצוב השווייצרי Vitra, שהציג כמו בשנה שעברה את אחד הביתנים המוצלחים ביותר בתערוכה - מוקף קופסאות פלסטיק שקופות במערומים גבוהים - שיתף פעולה עם בית האופנה G-star בהצדעה משותפת למעצב הצרפתי החשוב ז'אן פרובה. שיאה של סדרת הרהיטים המחודשת, שנקראת RAW (גס, מחוספס) ומסמנת כניסה של עוד חברת אופנה לעיצוב המוצר והבית, בחידוש הכורסה שנראית לקראת סוף הסרטון:
6. יותר ויותר ריהוט גן, כי את הספה בסלון לא מחליפים באותה תדירות שבה קונים פריט לחצר או למרפסת. אבל גם כי אנשים מרשים לעצמם להתפרע יותר בבחירת הרהיטים שלהם, כשזה מגיע לגינה. Driade לא קימצה בפריטים חדשים בחנות שלה, שהייתה אחת התצוגות המושקעות השנה. המרבצים של פאביו נובמברה, שנראים כבלתי נוחים עד שמתיישבים עליהם, נראים כך:
אין כמעט בית אופנה ראוי שלא התאמץ להוכיח את כוחו בעיצוב. מי שלא שם - לא קיים. ''מארני'' הציגה 100 כיסאות מלופפי-קש בגדלים ובסוגים שונים, שאותם הכינו אסירים משוחררים מקולומביה - וכולם נמכרו במהירות (לא ברור מה האסירים המשוחררים הרוויחו מזה, אבל מותג האופנה האיטלקי הרוויח הרבה יחסי ציבור). ואילו "מיסוני", בית אופנה שפרץ זה מכבר לתחום העיצוב, הציג שטיחים המיועדים לגינה בשיתוף BOLON השוודית - והתוצאה מרהיבה: צפו בכתבה.
7. נדמה שאשליות אופטיות והזיות סוריאליסטיות מעסיקות כרגע כמה וכמה מעצבים טובים. רון גלעד, שאת ההצלחה המרשימה שלו סקרנו כאן, ממשיך לשחק עם ממדים בהשראת עליזה בארץ הפלאות, בעוד קיקי ואן אייק ההולנדית חושבת על אותה עליזה כשהיא מעצבת את חלונות הראווה של Hermes במילאנו ובאמסטרדם במקביל:
נצרף לרשימה הזו את אינגו מאורר, שידוע כמעצב תאורה משובח והפעם הכין ל-Established & Sons הבריטית את השולחן הבא:
8. לגבי פיתוחים טכנולוגיים: היא הייתה יכולה להשתייך גם לסעיף האשליות האופטיות, אבל נברשת הבועות של סטודיו FRONT השוודי היא גם הישג טכנולוגי קטן. הנברשת הזו עשויה בועות, שמתנפחות מתוך הפתח הזעיר שבו מצויה נורת LED שמאירה דרכן. הבועות הענקיות יוצרות שרשרת אנכית כמעט סטטית עד שבשלב מסוים הן חייבות לפקוע, אבל השרשרת לא נפגעת מכך: הבועות הוותיקות מתנתקות מטה ומתנפצות, וחדשות יוצאות במקומן ומשאירות את נברשת האור באותו אורך. איך זה קורה? שתי המעצבות השוודיות, שפגשנו בגלריה של רוזנה אורלנדי, חייכו ולא הסכימו להסגיר את הסוד.(גללו לראש הכתבה כדי לראות את התמונה).
טכנולוגיית בועות ה-LED הזו אמורה להחזיק 50 אלף שעות, שבהן המופע יחזור על עצמו 3 מיליון פעמים. היה קשה להתיק את המבט מהבועות המוארות האה, שיוצעו למכירה (ע"י סטודיו BOO ההולנדי) תמורת 40 עד 80 יורו, החל בסתיו. עוד שתי עבודות מעניינות שנעשו בטכנולוגיה דומה בעבור אותו סטודיו הולנדי, והוצגו גם הן אצל רוזנה אורלנדי, הן מנורות של נאצ'ו קארבונל והצמד "פורמהפנטזמה".
מה שמביא אותנו למעצב שאחראי ליותר ממוצר טוב אחד ביריד האחרון, ורנר אייסלינגר, וכדאי לשים אליו לב. "כיסא המפ" שלו, בעבור מורוסו, כשמו כן הוא:
75% מהחומרים שמהם עשוי הכיסא של אייסלינגר, ברלינאי שעובד בסינגפור, הם המפ טבעי שעובר יציקה בחימום ומודבק ב"דבק אקולוגי", בפורמט שמקובל לדברי המעצב בתעשיית הרכב, כדי לקבל רכות וחוזק במקביל. העניין של אייסלינגר בעיצוב ידידותי לסביבה התבטא גם במיצב Chair Farm (חוות הכיסאות) שהוצג במתחם ונטורה למבראטה. כמו פרפר שפורץ מתוך הגולם, הכיסאות האלה עשויים ענפים שנמצאים עדיין בתהליך הגדילה שלהם, אך הם כפותים ומוסתרים בתוך שריון. בשלב מסוים, הם יצליחו לפרוץ את השריון ולהסיר אותו, ורק אז יתגלו לעין. מעבר לגימיק החזותי, יש כאן כוונה לייצר כיסאות אישיים (אף אחד לא זהה לשני כשהכיסא פורץ החוצה) ולהשתמש בחומרים טבעיים מקומיים, בעולם עתידי שבו עלויות השילוח הבינלאומי יהיו בלתי נסבלות כלפי כדור הארץ.
והנה מנורת "כוורת הדבורים" של אייסלינגר ל-Foscarini. הפעם בלי יומרות אקולוגיות, זו מנורה תלויה - המשך למנורה עומדת שהוא עיצב בעבר - עוד טביעת אצבע שלו בעיצוב הבינלאומי:
9. איקאה: מלבד הטלוויזיות החדשות שיתחילו להימכר בחודשים הקרובים באירופה (כתבנו עליהן כאן), הציגה את קו PS12 שעשה לה שירות טוב - ובראשם הספה, שמיישמת את הסגנון שאפשר היה לפגוש בשנה שעברה במילאנו, ובקרוב יגיע לכל בית במחירים שווים לכל נפש:
10. ולסיכום, הפריטים והמעצבים שהשאירו אצלנו סימן. נתחיל בצמד המעצבים המצליח דושי-לוין, שהציגו בין היתר בתערוכה המשובחת של KVADRAT הדנית וגם אחראים לשולחן הפוסט-פוסט מודרני הבא, בשביל Design Barcelona:
גם קבוצת העיצוב הצרפתית La Chance, שהייתה נקודת אור נדירה במתחם MOST המיוחצן של מעצב-העל תום דיקסון, באה כנראה כדי להישאר. כל מוצר מופיע בשתי ורסיות באופי מנוגד - האופטימית והמופנמת - מבריק מול מט, צבעים שונים וכדומה - הם קוראים לזה מוצרי "ג'קיל" ומוצרי "הייד".
אחד המעצבים שעובדים איתם הוא לוקה ניצ'טו, וגם הוא מתחיל להתבלט - כיסא בעבור Casamania, כורסה בשביל Cassina ועוד ועוד:
Casamania הפגינה את כוחה ברהיטים לא מעטים, ביניהם שולחן הצד "מרכבה" (Chariot) של GamFratesi מדנמרק:
במריצה הזאת, הגלגלים הוגדלו לפרופורציה שתהפוך אותם לחלק מרכזי באובייקט, והעיקול בראש יציקת המתכת מתפקד כידית שאיתה גוררים את השולחן ממקום למקום. פשוט ושימושי.
ואחרונה חביבה היא ישראלית שעושה תואר שני בהולנד, ועומדת לשוב ארצה בקרוב. מאיה בן דוד, שמסיימת תואר שני באקדמיה לעיצוב באיינדהובן, הזמינה מעצבים להפוך דימויים פייסבוקיים למוצרים אמיתיים - באמצעות שימוש במדפסות תלת-ממד. במקרה הזה היא התעניינה במהפכה הפוליטית במצרים, וביקשה ממעצבים שונים לבחור צילום אייקוני מכיכר תחריר - כדי להפוך אותו לעיצוב מוצר. התוצאות - בקבוק קוקה-קולה וכיסוי אייפון עם דוגמת משרבייה, בין השאר - דוחפות את בן דוד לפרויקט גדול יותר: אם כולנו עסוקים בשיתוף תמונות בפייסבוק או באינסטגרם, רק מתבקש להפוך אותן לחפץ בעולם, ובן דוד ומעצבים בכלל יוכלו לשמש כמתווכים שהופכים תמונות לחפצים אישיים. מכיוון שהדפסות תלת-ממד נחשבות להבטחה הגדולה של התעשייה, הפרויקט של בן דוד - שנקרא SAVE AS - עושה עשוי להסתמן כפוטנציאל לא קטן.
