כשרוברט טימן סיים את לימודיו בהנדסת כימיה, הוא לא ידע מה יעשה בחיים. הוא כן ידע שזה לא יהיה הנדסת כימיה, והתחיל לחפש את עתידו: הוא התנסה בעבודה בחברת ייעוץ תקשורתית, בקופירייטינג במשרד פרסום, וכעורך במגזין הולנדי לעיצוב-פנים. את העבודה האחרונה הוא חיבב; למעשה, הוא עוסק בזה גם היום, ועברו בינתיים יותר מ-15 שנה.

רק שטימן כבר לא עובד בשביל אף אחד. את Frame, מגזין עיצוב-הפנים בעריכתו, הוא ייסד ב-1997 אחרי שלא הצליח להגשים את רעיונותיו לשיפור המגזין שבו עבד. "בדיוק פגשתי מישהו מהמחלקה המסחרית, ואמרנו 'למה שלא נפתח מגזין?'" הוא נזכר בהתחלה. במשך שנה הם חיפשו משקיע ולא מצאו. היה זה פיטר האוברטס, שנתן להם צ'אנס לפתוח את Frame, מגזין שהחליט להימנע מפרסום בתים ודירות מעוצבות – הלחם והחמאה של כל מגזיני העיצוב האחרים.

"רצינו שזה יהיה מגזין על עיצוב-פנים של מקומות – מסעדות, בתי מלון, משרדים וכדומה - ולא של דירות, כי כבר היו הרבה כאלה", מסביר טימן, "ורצינו שזה יהיה מגזין בינלאומי, לכן הוא מתפרסם באנגלית". מה שהתחיל בעליית גג באמסטרדם הפך עם השנים להוצאה לאור של מגזינים, ספרים ואתרי אינטרנט. Frame נמכר כיום ב-77 מדינות ומודפס בחמש שפות, ומציג סקירה נרחבת של פרויקטים ברחבי תבל. כיום טימן הוא עורך ומו"ל משותף של עוד שני מגזינים בינלאומיים: ב-2005 הצטרף מגזין האדריכלות Mark, ובהמשך מגזין האמנות Elephant, וכולם בבעלותם המשותפת של טימן בצד המערכתי, ופיטר האוברטס בצד העסקי.

אז אין לך שום מושג בעיצוב פנים.

"ממש לא".

רצית אי-פעם לעצב משהו, לבנות משהו?

"בשום אופן לא. אני לא טוב בזה, לצערי. אני יודע שאני לא יכול".

בלי השכלה כלשהי בעיצוב, ועם אינטואיציה מצוינת וטעם טוב, הוא הגיע בשבוע שעבר למפגש מעניין עם תמונת-המראה שלו: אנשים שעוסקים בעיצוב ולא מבינים תקשורת. מדובר בסטודנטים של התוכנית לתואר שני בעיצוב משולב, בראשותו של ד"ר דרור ק' לוי, במכון הטכנולוגי חולון. מאז השבוע שעבר הוא עובד עם הכיתה על יצירת קונספט לכתב-עת בענייני עיצוב. הסטודנטים מנסים להמציא קונספטים בהדרכת האורח, כשהם מתנסים בטעימה מהעבודה העיתונאית: ליזום, לכתוב, לערוך, לעצב ולעמד מגזין. היום (יום שלישי), כאשר תסתיים הסדנה, תתקיים הרצאה של טימן במכון הטכנולוגי חולון, תחת הכותרת המסקרנת Framing a Magazine – על מגזיני עיצוב בהווה ובעתיד.

טימן במכון הטכנולוגי. סדנה והרצאה (צילום: טל נסים)
טימן במכון הטכנולוגי. סדנה והרצאה (צילום: טל נסים)

אגב, אדריכלים ומעצבים יודעים לכתוב?

"רק מעטים מהם".

למרות הפרזנטציות שהם צריכים להכין והרקע התיאורטי שלהם.

"כמה עיתונאים אתה מכיר שהם אדריכלים ומעצבים טובים? אתה מבקש מהם לעשות משהו שאינו המקצוע שלהם, ושהם אינם מאומנים לעשות. יש קומץ כישרונות מביניהם שמסוגלים לכתוב סיפור – כמו קומץ העיתונאים שיכולים לעצב".

אתה יכול להיזכר באדריכל או במעצב שכותבים היטב?

"קארים ראשיד חד מאוד ורהוט, מחונן בכתיבה. אדריכלים שכותבים טוב? מצטער, כאן אני אצטרך לדלג לשאלה הבאה. בעבר הם היו, אבל זה שייך לעבר. אדריכלים דנו פעם בשאלות תיאורטיות, בתקופה שהם לא יכלו לבנות הרבה וכתוצאה הם פנו לכתיבה. אולי הם כותבים כיום פחות כי יש להם יותר בניינים לבנות, ואולי עכשיו, לנוכח המשבר הכלכלי, הם יחזרו לעסוק גם בכתיבה ובתיאוריה".

כשהוא נשאל אם המגזין שלו הצליח לסמן מעצבים ומגמות במשך השנים, הוא מרים גבה ואינו מצליח להיזכר בדוגמה כלשהי. ניים-דרופינג, כך נדמה, זר לו. רק בסוף השיחה הוא נזכר שמעצבים הולנדים בולטים כמו מרסל ואנדרס וקבוצת Droog, קיבלו אצלו חשיפה ראשונה. ועדיין, נדמה שהוא גאה בדבר אחר: "אם יש משהו שאני חושב שהצלחנו בו במיוחד, הוא במטרה שהצבנו לעצמנו לתת במה למעצבי-פנים ולאדריכלי-פנים – במה שבה יוכלו להציג את העבודות שלהם ולהגיד בגאווה: זה מה שאני עושה".

ובכל זאת, יש מעצבים צעירים שכדאי לשים לב אליהם?

"אני חושב שהעיתונות תמיד מחפשת שמות חדשים, אבל כל זה הולך להיגמר. כל מעצבי-העל ואדריכלי-העל הן תופעה שעומדת להסתיים. כיום מדובר על גישות חדשות, לא על שמות חדשים".

מעניין, כי נדמה ששני המקצועות – אדריכלות ועיצוב – מאוד הצטופפו במותגים אנושיים.

"זה ייגמר. האנשים שהיו מרוכזים בעיקר באימג' שלהם ובנו בניינים מעוררי תדהמה, זה מתחיל להסתיים. מעצבים בדור הצעיר וסטודנטים לעיצוב מחפשים אמירה אנושית, הם רוצים לבנות וליצור בשביל אנשים. יש חיפוש אחר פתרונות דיור, אחר שיפור המרחב העירוני, אחר עיצובים נגישים. בהולנד יש קבוצת מעצבים שבונים לעצמם גם את מכונות הייצור, כדי לעשות הכל בעצמם".

אתה עובד הרבה מול אדריכלים ומעצבים. כיצד היית מאפיין את העבודה מולם, ואותם בהכללה?

"ארכיטקטים לדעתי הם רציניים, מחזיקים מטען תיאורטי נכבד, ומאומנים בשכנוע לקוחות פוטנציאליים. הם מאומנים בהתנהלות בתוך ההיבטים השונים שאדריכלות מתנהלת בהם - ברמה פוליטית, כלכלית, תרבותית, פופוליסטית. מנגד, שמתי לב שרבים מהם נוטים להיות אופנתיים מאוד. הם גם באמת לובשים שחור. זה לא מיתוס, זו האמת. כן, יש גם קבוצת אדריכלים שלא מתעניינת בהופעתה החיצונית, אבל מניסיוני רובם מאוד עסוקים באופן שבו הם נראים, בתדמית שלהם, כיצד נראה אתר האינטרנט שלהם, ביצירת כתבי עת על העבודה שלהם כדי ששאר העולם יראה איך הם נראים. הם מאוד עסוקים בלמתג את עצמם".

ומעצבים?

"מעצבים, לעומת זה, מחזיקים במטען תיאורטי קטן יותר ופשוט ממוקדים ביצירת דברים. רוב המעצבים שאני מכיר עסוקים פחות במיתוג העצמי שלהם. בעשור האחרון מעצבים זוכים להמון תשומת לב מצד התקשורת, אבל זו לא אשמתם: רובם לא מתעניינים בה, הם פשוט מקבלים אותה. גם עם אדריכלים וגם עם מעצבים כיף להסתובב ולבלות, אבל אם צריך לבחור - אני מעדיף את חברתם של אדריכלים".

במחאה החברתית שפרצה בישראל בקיץ הקודם, אדריכלים ומעצבים כמעט לא השמיעו קול. אתה חושב שהביקורת עליהם מוצדקת?

"אני לא חושב שאליהם צריך לבוא בטענות, זו לא אחריותם. זו אחריותן של הרשויות. אם יחליטו לבנות פרויקט של דיור בר-השגה, אדריכלים ישמחו לתכנן אותו".

לא שומעים כלום מהקוראים

Frame, כדרכם של מגזינים מודפסים, מחפש לעצמו נוכחות אינטרנטית. הרשת מלאה באתרים ובבלוגים לענייני עיצוב ואדריכלות, ולמרות המוניטין שיצאו למגזין ההולנדי, העורך שלו מחפש דרכים חדשות שיבטיחו את עתידו. העיצוב הגרפי שלו עובר שינויים מעת לעת, כדי לרתק את הקוראים הוותיקים, ואתרי האינטרנט של הקבוצה מנסים למשוך קוראים (בחינם) למגזינים ולספרים (בתשלום).

אחרי 15 שנים, יש לך מן הסתם אינטואיציה לסיפורים שהקוראים יאהבו.

"אנחנו אף פעם לא מקבלים פידבק מהקוראים, אז אנחנו לא יודעים. אנחנו יודעים שהקוראים אוהבים את המגזין כפי שהוא, אבל לא יודעים לגבי כתבות שהם אוהבים, אז אנחנו רק יכולים לעשות אותו בצורה הכי טובה שאנחנו יודעים".

אתם נלחמים על סיפורים מול כלי תקשורת אחרים?

"לא ממש. Frame הוא כתב-עת נישה בינלאומי. מצד שני, כמעט בכל מדינה תמצא כתב-עת מקומי שעוסק בזה, אז זו יכולה להיתפס כתחרות, ויש גם בלוגים ואתרי אינטרנט. מה שאנו רואים עכשיו זו תחרות גדולה יותר באינטרנט, משום שלאתרים ולבלוגים יש גישה לאותם חומרים, אבל הם מהירים יותר – אז אני מניח שיש תחרות גדולה בין אתרי אינטרנט. אבל בין מגזיני פרינט – יש פחות תחרות. אין ממש חפיפה בינינו לבין מגזינים כמו Wallpaper או Domus.

אתה רואה אפשרות שתוציא מגזין נוסף?

"יש כל כך הרבה מגזינים על דבר ועניין – לא רק בתחומי הלייף סטייל. מעיצוב ואופנה, גינון ורכב ומה לא. אני לא מצליח לחשוב על אף תחום שעדיין חסר בו מגזין. במחשבה שנייה, מה שחסר זהו מגזין לעיצוב מוצר. כזה אין".

  • ההרצאה "FRAMING A MAGAZINE", תעסוק בהוצאה לאור של מגזין FRAME, אופיו, מבנהו, מטרותיו וההיגיון העומד מאחוריו, האתגרים בפניהם ניצב הפרסום בעידן דיגיטלי ובעולם עיצוב משתנה.

מתי:יום שלישי, 27.3, בשעה 17:30

היכן:אודיטוריום בניין 6, H.I.T גולומב 52, חולון.

ההרצאה פתוחה לקהל הרחב. להרשמה להרצאה – לחצו כאן