ארבע נפשות ב- 46 מ"ר. ארגון מדויק של הרהיטים ושמירה על מינימליזם של חפצים הופכים את הדירה לנעימה ואפשרית

אני מזהירה: זה לא הולך להיות פוסט עם תמונות יפות ומוצרים מגניבים. זה הולך להיות פוסט על החיים האמיתיים. ועל בני משפחה מאוד מאושרת, שאיום מעבר הדירה הוסר מעליהם, והם מרגישים שהרוויחו עוד כמה שנים בדירה שהם מאוד אוהבים, שנמצאת במיקום פנטסטי - ליד פארק הירקון ובמרחק הליכה מבתי הספר והגנים - ולמרות שהיא שכורה, היא הכי שלהם שאפשר.

אחרי שפרסמתי את הפוסט השני כאן בבלוג, על מיטת חצי החדר, התקשרה אליי נטע ואמרה לי: "הגעת בדיוק בזמן". פגשתי אותה רק שבוע לפני כן, כשהיא הרצתה ביום עיון שארגנתי. "תשמעי", אמרה, "אני, בעלי ושתי הבנות שלנו גרים בדירה שכורה בגודל 46 מ"ר. אני גם עובדת מהבית, ואנחנו הולכים לעשות שיפוץ בתקציב של עד 10 אלפים שקלים. בואי לראות". זה נשמע בלתי אפשרי ועם זאת מסקרן, אז הלכתי לראות.

יש מסלול מוכר לזוגות צעירים בתל אביב: שוכרים דירת שניים וחצי חדרים. עושים ילד. בהתחלה הוא ישן עם ההורים, ואחר כך מעבירים אותו לחצי החדר. הילד גדל ומתחיל לפזר את הצעצועים שלו בכל הבית. עושים עוד ילד. מתחילים לחפש דירת 3-3.5 חדרים. עכשיו שכר הדירה גבוה יותר, ויש הוצאות על גנים ופעוטונים. עוזבים את תל אביב. מתברר שיש אופציה, והיא להסתדר יותר טוב בדירת שניים וחצי החדרים עם שכר הדירה הסביר, לחסוך הוצאות מעבר ולהמשיך לחיות בתל אביב. וזה מה שנטע וצחי החליטו לעשות.

השיפוץ (שעלה בסופו של דבר פחות מהמתוכנן, תאמינו או לא), כלל את הדברים הבאים:

  • החלפה בין החדרים של ההורים והבנות, כך שההורים ישנים בחדר הפצפון, והבנות מקבלות את החדר הגדול, עם הרבה מרחב לשחק.
  • בנייה (לבד!) של ארונות חדשים, מותאמים לגודל החדרים ולצרכי האחסון.
  • מיטת קומותיים חדשה לבנות, שלא עלתה אגורה, מפרויקט אגורה (גם עליו כבר כתבתי), שנצבעה בעבודה ביתית.
  • החלפת הטלוויזיה הישנה והגדולה בפלאזמה שטוחה, והחלפת השידה המסורבלת שמתחתיה בשידה קטנה הרבה יותר.
  • קנייה של שולחן אוכל מתקפל, שמתאים בדיוק למידות המטבח.
  • שדרוגים קטנים של מדפים במקומות הנכונים.
  • זריקה של הרבה דברים מיותרים, וצביעה של כל הדירה.

ביקרתי בדירה לפני, עברנו ביחד על הרעיונות שלהם לשיפוץ והוספתי כמה עצות קטנות משלי. לפני שבועיים חזרנו וצילמנו את התוצאות.

(כל הצילומים: אמית הרמן)

הסלון לפני ואחרי: במקום הטלוויזיה הישנה והשידה הגדולה שמתחתיה – פלאזמה תלויה על הקיר ושידה קטנה הרבה יותר. עגלות הילדים שחנו מתחת למעילים עברו למחסן, הרמקולים הגדולים הוחלפו ושולחן הקפה נזרק. דיסקים כבר שנים אין להם - כל המוזיקה שהם שומעים מנותבת מהמחשב למערכת הסטריאו.

הסלון החדש והמטבח: בהמשך לשיש עומד שולחן מתקפל (מאיקאה), שעליו הם אוכלים ארוחות ערב משפחתיות. למרות גודלה של הדירה נטע וצחי לא מפחדים מצבעים עזים: הקיר האדום מגדיר היכן מתחיל ונגמר הסלון, ומעניק לו תחושה חמימה ואינטימית.

במטבח הישן עמד מאחורי הגז שולחן מתקפל, שאותו הם היו שולפים לארוחות הערב המשפחתיות. במקומו יש להם עכשיו שולחן איקאה מתקפל. מדף צר נבנה לאורך הקיר, שעליו אפשר לשים טוסטר, מסנן מים ועוד כל מיני דברים שבדרך כלל תופסים מקום על השיש.

חדר השינה הגדול היה פעם החדר של ההורים, ועכשיו הוא החדר של הבנות. אין מה לדבר, הן מנצלות את החלל הזה הרבה יותר טוב. ההעמדה של מיטת הקומותיים דווקא באמצע יצרה שתי פינות משחק קטנות ונפרדות משני צדיה. עוד שנה אחת הפינות האלו תהפוך לשולחן כתיבה, כשהבת הגדולה תלך לכיתה א'.

ארונות תוצרת עצמית, שמתאימים בדיוק למידות החדר ולצרכי האחסון.

וזה חצי החדר שעכשיו הוא חדר השינה של ההורים. בעזרת מקדחה, כמה לייסטים של עץ וטפט זהוב שערורייתי שהיה להם בבית והם לא ידעו מה לעשות איתו - הפך חדר השינה למשהו אחר. דווקא כשהבית קטן צבעים עזים וחומרים יוצאי דופן נותנים תחושה טובה. זה לא היה עובד בחדר שינה גדול.

וזה מה שרואים כשיוצאים מהבית. בשביל מיקום כזה, לא הייתם מוותרים על ארונית לילה ליד המיטה?