התבקשתי לעצב מרתף ששטחו 141 מטרים רבועים ברחוב קרליבך בתל אביב. בעבר שימש החלל הזה למשרדים, וחלקו שימש כמקלט של הבניין. כיום זהו חלק שצמוד למועדון לילה ותיק ( "זיזי טריפו"), ובעלי המועדון החליטו להפוך אותו למועדון בזכות עצמו. מאחר שהמועדון החדש יעבוד באופן עצמאי, אבל יקושר למועדון הקיים באמצעות מעבר ישיר שייפתח בחלק מערבי השבוע, היה ברור לי שהמקום צריך להיות שונה בתכלית מהמועדון הצמוד, ועם זאת, לא להתעלם ממנו. אחרי הכל, מדובר באותו קהל שינדוד בין שני החללים. לכן ניגשתי לתכנן סוג של נישה; חלל שיהיה נועז יותר, אפל יותר, ויעניק תחושת "אנדרגראונד" של נישה שלא כל אחד מורשה לבקר בה.

צינורות התאורה בכיור השירותים (צילום: אמית הרמן)
צינורות התאורה בכיור השירותים (צילום: אמית הרמן)

הקונספט הראשוני היה הסאונות האירופיות, ובמזרח אירופה בפרט, שמשמשות כבתי מרחץ בשעות היום והלילה. כשמצאתי כאן ארונות חשמל ישנים עם פרספקס שקוף החושף את נתיכיהם העתיקים, הבנתי מיד שהם יישארו שם ואשתמש בהם בדרך כלשהי. קיומם של הארונות חיזק את התחושה שרציתי לייצר בחלל: מקום מחתרתי תת-קרקעי שמדמה חדר מכונות ישן, משולב עם תחושה של סאונה או ספא, המשמש לחוויה רגעית וסודית.

לפני השיפוץ: ארונות החשמל במקלט המוזנח (צילום: ירון אלדד)
לפני השיפוץ: ארונות החשמל במקלט המוזנח (צילום: ירון אלדד)

תהליך התכנון התחיל במיקום הארונות. החלטתי למקם את בר המשקאות כך שארונות החשמל ישמשו לו כרקע אחורי. החלל חולק באופן שמאפשר ישיבה על בר, ישיבה בפינות ישיבה היקפיות המורכבות ממפלסים המזכירים טריבונות, ורחבת ריקודים. עמדת התקליטן הוצבה כך ששדה הראייה של התקליטן והתאורן "יתפוס" את החלל כולו ויאפשר שליטה מלאה עליו.

החומרים

בחרתי בצינורות ברזל של מכבי אש, שאותם מיקמתי על קיר בפריסה אופקית ואנכית – תחושה של חדר מכונות תת-קרקעי וסאונה גם יחד – ומדובר בדקורציה: לא זורמים בהם מים. יחד עם יועץ התאורה צח כהן החלטנו לפעור פתחים בחלק מהצינורות, כדי שיהפכו לגופי תאורה. חוטי החשמל של התאורה עוברים בתוך הצינורות, ובכך ביטלנו את הצורך בחיווטים חשופים.

איך זה מרגיש להישען עליהם? (צילום: אמית הרמן)
איך זה מרגיש להישען עליהם? (צילום: אמית הרמן)

הצינורות מוקמו על גבי קירות שחופו בקרמיקה צבעונית, ומשמשים רקע לצינורות. גם עמדת התקליטן כוסתה באותו חיפוי, שמזכיר חללים רטובים או תחנות רכבת תחתית, ומסייע להעצמת האווירה הרצויה. כדי להשלים את התמונה, מיקמתי צינורות בתקרה ובכך נוצר מארג צינורות וגופי תאורה עיליים העוטפים את החלל מלמעלה. הצינורות העיליים הופכים לגופי תאורה אנכיים עם רשת בקצותיהם, היורדים לכיוון אזורי הישיבה והבר. חיזוק נוסף לתחושה המחתרתית מגיע מעמודי הבטון ומקיר המקלט, שעשוי בטון מזוין. ביקשתי לחשוף את הקירות ולהעצים את הטקסטורה שלהם באמצעות מריחת לקה, והוספתי חומר שמשווה תחושה של בטון מיושן.

חלל כזה אינו מתאים לכל פונקציה ולכל קהל, אך על סמך היכרותי עם הקהל הקבוע שפוקד את המועדון הסמוך, הרגשתי שכאן זה מתאים. הם לא ייבהלו!