יש אנשים הטוענים שמאז עידן המחשב הנייד אין יותר צורך בפינת עבודה או משרד ביתי, במובן המסורתי של המושג. כל מה שצריך הוא מחשב נייד, על שולחן האוכל, על שולחן הקפה בסלון, בבית הקפה השכונתי, וכמובן – במיטה.
בפוסט משעשע שפורסם באתר של חברת הרהיטים המכובדת הרמן מילר, מתאר התסריטאי בריאן הוהפלד ("הוא אמר היא אמרה") כיצד להקים "משרד ביתי" במיטה, כולל טיפים לגבי איזה סדינים לרכוש (כותנה כמובן), ואיך להתמודד עם שיחות וידאו (גב המיטה צריך להיראות מקצועי, ורצוי ללבוש לפחות חולצה).
בסגנון דומה, אבל בנימה מעט יותר פרקטית, מתארת קוראת באתר העיצוב הפופולרי apartment therapy כיצד הקימה לעצמה "משרד-קופסה". היא מצאה קופסה איתנה ונאה, ושמה בה את כל החשבונות והניירות המחכים לטיפול, כלי כתיבה, מחברת, מעטפות, בולים, ואת המחשב הנייד שלה. בכל עת שהיא הייתה צריכה לעשות משהו "משרדי", היא שלפה את הקופסה, ופרשה את כל מה שהיא צריכה על שולחן האוכל. בסיום העבודה – הכול חזר לקופסה.
האם באמת צריך פינת עבודה קבועה?בהנחה שאין לכם חדר מיותר בדירה העירונית והממוקמת היטב שלכם, או שהיה כזה אבל הוא הופקע לטובת צאצא, האם אתם באמת צריכים פינת עבודה מסורתית כזו, עם שולחן פינתי, מקום למחשב, מדף נשלף למקלדת ומדפים לקלסרים? או אולי הדבר הכי נכון הוא להסתובב עם המחשב הנייד ברחבי הדירה המרושתת אינטרנט אלחוטי, ומדפסת אלחוטית, ולעשות פעולות אינטרנטיות אלחוטיות?
לאחרונה הגעתי למסקנה שכן. צריך. בעקבות מבצע תיוק מאסיבי, וסידור כללי, שלקח לשני אנשים שלוש שעות, והיה שווה כל דקה, פינת העבודה שלי (שולחן מאיקאה שעליו מחשב, מדפסת, סורק ושתי קופסאות לתיוק) שוחזרה למצב שימושי ואפילו נעים. ברגע שזה קרה, גיליתי תופעה מאוד מעניינת: למרות שיש לי מחשב נייד חדיש יותר מהמחשב של פינת העבודה, ולמרות שעם הנייד אני יכולה לשבת על הספה בסלון, ועל שולחן האוכל, ולעשות עוד חמישה דברים תוך כדי, ולמרות שאני מחזיקה מעצמי כאחת שאוהבת לעבוד בבתי קפה,
למרות כל האמור לעיל, ובאופן מאוד מפתיע, חזרתי לעבוד על שולחן העבודה שלי בחדר השינה, והמחשב הנייד נותר לו זרוק על הספה כאבן שאין לה הופכין. ועוד גילוי מסעיר – גיליתי שכשעובדים באופן קבוע על שולחן העבודה, במקום להתייחס אליו כמגש תיוק ענקי, אז אפשר לטפל בניירת ובחשבונות כל פעם קצת כשהם מגיעים, כחלק מהשגרה היומיומית. יש משהו במקום המוגדר הזה, בו מרוכזים כל העניינים של המבוגרים, שעוזר לי להתנהג כמו מבוגרת אחראית.
עכשיו אפשר להגיד את האמת: אין דבר יותר מעצבן מ- "פינת עבודה" בבית מכיוון שהיא תמיד מורידה מערכו של החדר בו היא נמצאת. אם היא נמצאת בסלון, אז התחושה של סלון כמוקד של פנאי משפחתי בידור והנאה מוכתמת ונפגמת על ידי נוכחותם של תיקי חשבונות, מחשבים וצפצופי מדפסות. שלא לדבר על העובדה שאפשר לעבוד בנחת רק אחרי שכולם הלכו לישון. אם היא נמצאת בחדר השינה, אז היא פוגמת בחדר השינה כמפלט רגוע מתלאות היום, וממלאת אותו ברעש מאווררים, אורות לדים קטנים של מכשירים שלעולם אינם נמים, ושוב, חשבונות, תיקים, צפצופים. עכשיו אי אפשר לעבוד אחרי שכולם הלכו לישון.
אז איך מתמודדים עם העובדה שלגבי רבים פינת העבודה היא דבר נדרש, אבל בלתי נסבל?
פינת עבודה בתוך ארון קיר בנוי. התחושה המושגת היא של הפרדה של פינת העבודה מחלל החדר. עיצוב: Massucco Warner Miller
פתרון מעניין לעיצוב פינת עבודה בתוך חדר שינה של ילדה, על יד המעצבות מאסוכו וורנר מילר Massucco Warner Miller, עושה שימוש בארון בנוי כדי לייצר פינת עבודה. מה שמאוד עובד בעיני בפתרון הזה הוא שנוצרת תחושה של הפרדה בין החדר ובין שולחן העבודה, וזאת מבלי לייצר חדר או אזור נפרד.
פינת עבודה בתוך ארון שנסגר באמצעות דלתות, מאפשרת שילוב נעים של פינת העבודה בתוך סלון. כשפינת העבודה אינה בשימוש – הדלתות סגורות. עיצוב: דבורה ברק (Deborah Berke & Partners Architects)
אפשר לייצר הפרדה הרבה יותר משמעותית אם לארון יש דלתות. פתרונות כאלו בדרך כלל מחייבים הזמנה מיוחדת של ארונות, שיכולה לגרור השקעה כספית משמעותית, אולם התמורה מאוד נאה: האפשרות לסגור את הדלתות ולהחזיר את הסלון למצב של פנאי ואירוח, או את חדר השינה למצב של רגיעה וחלימה. פינת עבודה כזו אינה מעניקה את הפרטיות והשקט של חדר עבודה נפרד, אבל מצד שני היא אינה מוסיפה רעש ויזואלי לחדר שבו היא נמצאת, ומאפשרת לשמור על פרטיות פינת העבודה, כאשר מגיעים אורחים למשל. שתי הדוגמאות למעלה מציגות את הקו הנקי והמודרני של האדריכלית דבורה ברק, שאומר "לא אתן לטרדות היומיום ולחשבונות הארנונה לפגום במושלמות של הסלון שלי".
ארון מאיקאה שהוסב לפינת עבודה. כשהולכים לישון, או כשבאים האורחים, סוגרים את דלתות הארון, החשבונות, התיקיות, המחשב, ושאריות יום העבודה נשארים כלואים בפנים. מתוך אתר www.ikeahackers.net
אבל יש גם אופציה לבעלי התקציב הנמוך. את הרעיון הבא מצאתי באתר נפלא שנקראאיקאה האקרס (Ikea Hackers). האתר מזמין את קוראיו לפרסם כל רעיון עיצוב מקורי שהם יצרו באמצעות רהיטים שנקנו באיקאה. לפעמים מדובר במציאת שימוש אחר למוצר קיים, לפעמים הרעיונות מבוססים על הרכבה בשונה מההוראות של איקאה, ולפעמים מדובר בהפקות גרנדיוזיות הכוללות ביתור רהיטים וחללים. רוב הפוסטים כוללים תמונות והוראות כלליות. אז למי שלא יכול להרשות לעצמו ארון בהזמנה מנגר, יכול להפוך ארון סטנדרטי של איקאה לפינת עבודה.
ולסיום: הדבר האמיתי – מכתבה מאיקאה. רציתי לקרוא לה האופציה לעצלנים, אבל כשעיינתי בהוראות ההרכבה הבנתי שזו אופציה לחרוצים. להורים שלי יש כזו בבית, לא מאיקאה כמובן, אלא ירושה מסבא של סבא. עכשיו, כשרוב האנשים תרמו את המחשב השולחני המסורבל שלהם לאיזה מועדון נוער, וקנו במקומו מחשב נייד – הגיע הזמן להשיב את הכבוד האבוד של הרהיט החכם הזה – שולחן שנסגר על עצמו, ושומר עבורנו על הגבולות הרצויים בין עבודה והנאה.
ולסיום של הסיום, למי שמוכן להשקיע קצת יותר (מחיר קטלוגי: 8,000$), מכתבה שעיצב קונסטנטין גרצ'יץ' בשנת 1995, מתוך האתר www.switchmodern.com.
אולי לא ממש מתאים לסלון של דירה שכורה בתל אביב, ולא ממש שימושי למחשב נייד, אבל מודרני ומרענן. המכתבה הזו עוצבה על ידי קונסטנטין גרצ'יץ' כבר לפני 25 שנה. אולי הגיע הזמן להתחיל להשקיע שוב במכתבות?
