לפני מספר לילות הבריקה לי מחשבה על ברווז אמבטיה ענק מגומי צהוב, צף על המים מול חופי ישראל. ראיתי בדמיוני את הדבר הנפלא הזה - תמים, נטול קרבות ומלחמות, חופשי ומאושר, צף על המים - וידעתי שהוא יהיה הפרויקט הראשון שאבצע בדרך להיות ‭.buzz artist‬ ניגשתי למחשב לראות אם מישהו עשה את זה קודם.

תכירו, פלורנטיין הופמן. הולנדי בן 34. 1.90‬ מטרים של הומור מוטרף ופני פיטר פן לנצח, חיוך ענק של אושר - וברווז. הופמן עיצב אותו ב‭.2004-‬ שופע הומור ומתיקות, שוחר שלום ומעורר געגוע לגאונות שבפשטות.

כבר ראיתי אמני רחוב, אבל כזה - בחיי! דבר כזה לא היה. הוא תוקף אותך מהבפנים של הבטן, מהמיץ, מדגדג ובועט. הופך את הקרביים מהתרגשות. הופמן מעתיק את המציאות, עושה מניפולציה, בוחר את המקום הכי לא צפוי ויוצר הקשר חדש ומהפכני. הוא הופך את הפינה המשועממת להפתעת היום. זה התעתוע הזה שנוצר במפגש עם העבודה שלו, שהופך נהר עצום לאמבטיה ובדרך פלא גורם לכך שהפרופורציות משתנות, העולם הופך להיות כזה-קטן, וזה כבר לא אתה ששולט בצעצוע - אלא הוא בך. לזה אני קוראת "באזז ארט" - מינוף ערכי המקום או המותג, ותיעול שלהם לעשייה שיווקית במסווה של אמנות. והופמן באזזר רציני!

  (באדיבות פלורנטיין הופמן)

את הקוף השמן שהוצג בברזיל עיצב מ‭10,000-‬ כפכפי אצבע צבעוניים. הוא זרוק על הגב, על דשא וספסל. הצבעוניות של העבודה משנה את הטמפרטורה - הפארק הירוק צונן יותר. והכפכפים - הם נוף הרגליים של ברזיל.

את הארנב הצהוב "זרק" לכיכר בשוודיה לפני ארבעה חודשים, וזה צנח על הגב ונעצר כשהטוסיק המתוק שלו מונח בחוצפה על המונומנט המקומי עם הפנים לכנסייה. הארנב עשוי מרעפי עץ צהובים (חומר מקומי מובהק‭.(‬ לכאורה סתמי, לכל אחד היה או יש ארנב כזה. הופמן מצטט אותו במדויק, את הפרופורציות, הכפלים וזיכרון חדר הילדות של כל אחד מאיתנו, ולכן זה הופך לעניין אישי, רגשי. שייך לכולם. שלושה חודשים היה בכיכר ופורק. כמו צעצוע. נשבר ונעלם.

ארנב עשוי רעפים צהובים, מוטל בכיכר כמו צעצוע שנזרק (באדיבות פלורנטיין הופמן)
ארנב עשוי רעפים צהובים, מוטל בכיכר כמו צעצוע שנזרק (באדיבות פלורנטיין הופמן)

אני מוקסמת מהעוצמה, מהגרוטסקיות. כמוהו, חיה בין ערימות צעצועים, יוצרת וחולמת. רוצה לשתף אותו - לספר לו איך הצליח לרגש ולטלטל אותי. אז שלחתי לו מייל: אני טל טנא-צ'צ'קס, מעצבת רדי-מייד. חוצפנית והרפתקנית. סיפרתי לו איך אני וברווז צהוב, סיגריה וחיוך של אחרי‭...‬ ושלחתי. הגיע ממנו מייל - הזמנה לפתיחת תערוכת "ביג דושי טיילס" בברלין. ארזתי ונסעתי.

משט ברווזים בין תל אביב לעזה

צעצועים ענקיים שרועים על רצפת הגלריה (באדיבות פלורנטיין הופמן)
צעצועים ענקיים שרועים על רצפת הגלריה (באדיבות פלורנטיין הופמן)

איסט ברלין.

נכנסתי לגלריה. סביבי שרועים דובי פרווה ענקיים, רובצים בחלל, מוטחים על הקירות, על הרצפה. ארנב צהוב, היפופוטם סגול וקוף שאני רק חולמת להיכנס לבית השחי שלו ולחיות שם. אני מחפשת את החיוך הילדי שלו ומוצאת אותו בקצה החדר - שיער זהוב, מתולתל, עסיסי ויפה תואר. קופידון. ניגשת. מציגה את עצמי: איטס מי, טלי פרום איזראל, ורגע אחר כך הוא כבר כורע ברך ומראה לי בדיוק את הרגע והזווית של נקודת המבט שהשפיעה על הממד העיצובי שלו. ואני מוקסמת. הטיטאן הענק הזה על הרצפה - ילד‭!!‬ אני חלמתי על הברווז הצהוב. איך אתה הברקת עם הרעיון?

"זה התחיל מפרסומת בטלוויזיה של חברת יוגורטים שמבטיחה פרס. בסוף הפרסומת היה מישהו שהחזיק ברווז צהוב ביד, לחץ עליו ועשה וואק-וואק‭."‬ למחרת בבוקר התקשר לחברה והציע להם את הקונספט. הם סירבו לפרויקט, אבל מי שהרימו את הכפפה הם אוצרי הביאנלה בצרפת ב‭.2004-‬

איך הרגשת בפעם הראשונה שנופח הברווז?

"הוא ענק!", הוא מספר והעיניים נפערות. "ענק שזה מפחיד לעמוד לידו".

מה, אפשר למות ממנו?

הוא עונה שכן, וזה מצחיק אותי - למות מברווז גומי צהוב‭.‬ אבל זה 26 מטר גובה‭!

"מקרוב הוא ממש מפחיד. רק כשמתרחקים אפשר ליהנות מהמתיקות שלו.‬ כשמנפחים אותו צריך לעמוד בתוך הגוף שלו, וזה ממש מסוכן. כדי למנוע אסון בנינו כלוב ברזל למקרה של קריסת המעטפת. בתוכו האור מציף את החלל בגוון צהוב, וזה קסום כמו לחיות בתוך השמש".

והוא זורח מאושר כשהוא מספר את זה. אני מציעה לו שנביא את הברווז לישראל, נשיט אותו במי הים התיכון על קו תל-אביב–עזה. הוא נדלק. הוא טיפוס א-פוליטי. זה מתאים לו לאג'נדה. יחד מדמיינים איך הוא צף לו על המים.

אתה בעצם משחק בצעצועים.

"אני מת על צעצועים מייד אין צ'יינה. הרוס מהצבעוניות, מהתעשייתיות שלהם. כל העבודות שלי נגזרות מזה. לכולן החוויה של צעצוע פלסטיק. הכל צ'יינה. זה זול, וכולם זהים‭."‬

אבל, עדיין, אתה כל כך שונה.

"כי אני משנה אותם. שם אותם במרחב הציבורי, משנה את הגודל, החומר, את ההקשר. הקוקטייל הזה עובד נפלא".

מה אתה רוצה להיות כשתהיה גדול?

הוא צוחק, וזה מקסים, כי באמת יש לו חיוך של ילד קטן עם זיפים. חושב קצת ועונה שהוא רוצה להישאר ילד לנצח.