התערוכה "חפץ חלום" מוצגת בימים אלה בבית רבקה גרינוואלד ברחוב שד"ל בתל אביב, לימים ספורים בלבד. מדובר באחד הבניינים הראשונים והיפים של תל אביב הקטנה, שעבר שימור קפדני במקביל להקמתו של מגדל הבנק הבינלאומי הראשון
שחולש עליו מלמעלה, וסוגר עליו יחד עם מגדל אלרוב הסמוך. מלבד עבודות העיצוב המוצגות כאן למשך ימים ספורים בלבד, כדאי למהר ולהגיע לבניין בזכות יופיו, המרפסת בקומה השנייה והגג בקומה השלישית, שנפתחים כעת לראשונה לציבור. עם הרוח הנעימה שמנשבת השבטע, ותחושת העוצמה של המגדלים מסביב, ההנאה מהתערוכה מובטחת.
וכך כותבת האוצרת בהקדמה לקטלוג: "בתערוכה 'חפץ-חלום' התבקשו המעצבים ליצור פרטי ריהוט המעגנים בתוכם מצב אוקסימורוני: מצד אחד הם קיבלו חופש להפליג למחוזות החלום, העשויים לפתוח אופקים חדשים; מצד שני, הם התבקשו ליצור חפצים שימושיים. ניתן ליישב שתי מגמות אלו, הסותרות לכאורה, אם מאמצים את גישתו של סוסה. אם החלום הוא חלק מעולם הדמיון, והדמיון עצמו הוא חלק מהמציאות, אזי ניתן להכיל ממדים אלו בחפצי היומיום. בהקשר זה ניתן להעלות על הדעת את אמירתו של יאיר גרבוז, בהתייחסו לציור של נורית דוד: 'הדרך לראות מה שאיננו היא לציירו. לא מדובר בהעתקת מציאות אלא ביצירת אפשרות למציאות שתעתיק את הציור'.
''כותרת התערוכה מתכתבת עם מחשבה זו. ניתן לנקד את המלה 'חפץ' המופיעה בה בשני אופנים: 'חפץ-חלום', בצירה ובסגול, ואז הכוונה היא לאובייקט שעוצב באופן כה מוצלח עד כי ניתן להשוותו לדברים שאותם אנו מדמיינים בעולם החלום; או 'חפץ-חלום' בקמץ ובצירה, ובמקרה זה הכוונה היא לרצון, לשאיפה לחבוק חלום ולבטאו - כמו בסיפור הסיני 'הפרפר' של ג'ואנג-דזה, משנת 369 לפני הספירה: 'פעם חלם ג'ואנג-דזה שהוא פרפר המתעופף ברפרוף כנפיים, שמח בעצמו ועושה מה שליבו חפץ. הוא לא ידע שהוא ג'ואנג-דזה. לפתע הקיץ משנתו וגילה שהוא ג'ואנג-דזה. שוב לא ידע אם הוא פרפר בחלומו של ג'ואנג-דזה, או ג'ואנג-דזה בחלומו של פרפר''.
האם ניתן למצוא מכנה משותף בין העבודות גם מבלי לעיין בטקסט הזה, או שהקונספט מנסה לאגד מוצגים שאינם קשורים בהכרח זה לזה? דמיון עשיר תמיד יכול לעזור כאן, ומבחר העבודות בצילומים שלפניכם מספק התחלה של פתרון לשאלה הנפוצה הזו. כדי לקבל תשובה מלאה, וגם כדי ליהנות מכמה עבודות בולטות, כדאי להגיע לתערוכה עצמה - שננעלת בסוף השבוע. ההנאה מהמבנה מובטחת.
