>> הצטרפו ל-Xnet בפייסבוק

"לא מזמן מצאנו את עצמנו צועדים עם בתנו הקטנה במחאת העגלות בירושלים", מספר המעצב בועז קאהן. "הגענו לגן הסוס, למקום שבו היתה מליאה, ואנשים מהקהל התבקשו להציע רעיונות מקוריים להמשך המאבק. הפעם החלטנו להגיד משהו והצענו לקיים את מה שאנו חולמים עליו כבר זמן רב: טקס פוטלאץ' (Potlatch) רב-משתתפים, שבו כל אחד מגיע עם הדברים שלו ושובר אותם בפרהסיה".

מקור הטקס הזה – שבו מפגינים עושר באמצעות ניתוץ – הוא בתרבות האינדיאנית של צפון אמריקה, ומטרתו לקבוע מי יהיה זה שיבזבז את רוב רכושו ויהפוך למנהיג הבא. "זה טקס שמוביל לרעידת אדמה חברתית", אומר קהאן. "אחריו יש איפוס כולל והחברה מתחילה להיבנות מחדש".

זה היה אחד ממקורות ההשראה לסדרה "שביר" של צמד המעצבים מיי ובועז קאהן, סדרה שנחשבת בעיניהם לקריאת תגר על תרבות הצריכה ועל הסגידה למוצר המושלם. "המוצרים שאנו יוצרים מזמינים את הרוכש למהלך אקטיבי ולמעורבות ביצירה עצמית של המוצר הסופי", מסביר המעצב. "תשפיע, תייצר בעצמך את הכלי ותשפיע על הסביבה".

גם הפטיש המופיע על האות K בלוגו של הסטודיו, מסמל מבחינתם את הגישה האקטיבית בעיצוב, זו המעלה סוגיות תרבותיות דרך היצירה. "אנו מאמינים", הם אומרים, "שעיצוב טוב חייב לשאול שאלות על דרך החיים שלנו". שני נושאים כאלה הם הציגו בתערוכת "זמן 02" בירושלים (2010, האוצר היה טל גור). היו אלה שני דגמים מוקטנים שנקראו "מזכרות", האחד מעוצב ככדור שלג שבתוכה מיניאטורה של פרויקט "הולילנד" המושמץ, והשני היה "גשר המיתרים" מעוצב כמשחק ילדים שנופל וקם בלחיצת כפתור.

מיי ובועז קאהן (צילום: StudioKahn)
מיי ובועז קאהן (צילום: StudioKahn)

מפיזיקה ומחול לעיצוב

השניים הגיעו ללימודים בבצלאל מתחומים שונים. בועז למד פיזיקה באוניברסיטת תל אביב ועבד כחמש שנים בתחום התקשורת האופטית. מיי למדה באקדמיה למחול בירושלים ואף לימדה מחול, במקביל להקמת הסטודיו. הם נפגשו במחלקה לעיצוב תעשייתי בבצלאל ונישאו בסוף השנה השנייה. ב-2009 פתחו סטודיו משותף לעיצוב מוצר, StudioKhan שמו, בלב שכונת קטמון. בזמן שרוב חבריהם ירדו לתל אביב, הם בחרו להשתקע בירושלים. "אנחנו מקבלים המון השראה וקרקע פורייה ליצירה על הרקע הרבגוני של העיר הזו", הם מסבירים, "היא מעוררת ושומרת עליך ערני". זה לא אומר שאין קשיים, הם מודים, כמו מחסור בבעלי מקצוע ובחנויות מתמחות שנמצאות רק בגוש דן.

הם מעצבים, מפתחים ומייצרים מוצרים שנמצאים על הגבול בין אמנות לעיצוב תעשייתי. הם הספיקו להציג בתערוכות בינלאומיות ולזכות בפרסים: סדרת "שביר" (The Fragile Collection) היתה הפרויקט הראשון שלהם. המלחייה והפלפלייה מסדרה זו זיכתה אותם (ב- 2008), עוד בהיותם סטודנטים בשנה ג', בפרס ראשון בתחרות הבינלאומית לעיצוב כלי בית (dining in 2015) במילאנו.

"שביר" היא סדרת מוצרי קרמיקה, שבה כל מוצר מגיע כיחידה שלמה, אך רק לאחר שבירתו הוא הופך לשימושי. "רצינו לתת למשתמש הזדמנות לשבור את הכלים - חוויה של התרגשות, יציאה מעצמך, הבעת שמחה ושבירת מוסכמות", הם מסבירים. מוצרים נוספים בסדרה הם שרשרת חוליות קרמיקה שמחוברות יחדיו וכאשר שוברים אותן, חוליה אחר חוליה, מתקבלת שרשרת גמישה שאפשר לענוד על הצוואר. יש גם חנוכייה, שבכל יום של חנוכה שוברים בה פמוט אחד כדי להציב בו נר; ותליונים פיסוליים, ששבירתם מגלה שרשרת חבויה, וחלקי התליון מתאחדים בעזרת מגנט לצורה חדשה.

  (צילום: StudioKahn)

מוצר נוסף שזיכה את השניים בפרס, בתחרות GREENHEART לעיצוב אקולוגי (ביוזמת אתר Designboom וחברת IIDA הקוריאנית), הוא "איקולר" - מערכת קירור ידידותית לסביבה המתאימה לאזורים יבשים, שמציעה חלופה לקירור חללים פנימיים ללא שימוש בחשמל. מערכת הצינון משלבת שני אלמנטים מזרחיים מסורתיים: המשרבייה, מחיצה אדריכלית המאפשרת מעבר של אוויר ואור אל פנים הבית; והג'ארה, כד החרס העתיק המקרר את המים באמצעות חלחול והזעה של הקרמיקה. אריחי הקרמיקה המודולריים מתחברים באמצעות מחבר פליז, והמחיצה כולה מחוברת לאספקת מים. חלחול המים מקרר את האריחים באופן משמעותי, ובעזרת משב רוח חיצוני הוא מצנן את החלל סביבם.

"איקולר" מוצג כיום בספריית החומרים של אוניברסיטת קולומביה בניו יורק, והתקבל לאוסף היוקרתי של Material ConneXion ולאוסף הקבוע של מוזיאון העיצוב במקסיקו, שייפתח בסוף 2011. בקרוב הוא ייכנס גם לספר חדש על עיצוב אקולוגי, בהוצאת PHAIDON. המוצר נמצא כעת בשלב-מעבר לקראת הפיכתו מאב-טיפוס למוצר סדרתי, בעזרת טכנולוג מחברת "חרסה". בעוד כשנה, כך מקווים בני הזוג, הם יגבשו את המודל האחרון וממנו את המוצר הסופי.

את שאר המוצרים שלהם אפשר לרכוש דרך אתר הסטודיו, ברשת טולמנ'ס ובחנויות המוזיאונים, וגם בסטודיו עצמו, שפתוח למבקרים ונותן גם שירותי עיצוב ומידול.