סטיב ג'ובס, הלוא הוא האיש מאחורי אפל, עזב אותנו. רבים יצטערו, רבים ישמחו - ככה זה כשאתה מותג, יש לך שונאים ואוהבים, יש עליך דעה, למישהו אכפת ממה שאתה עושה. עולם המחשבים, ועולם עיצוב האינטראקציה בפרט, יזכור את סטיב ג'ובס לעד בתור האדם שפתח את התחום, נתן הזדמנות לעיצוב ויצר שווקים שלמים סביב הקונספט המינימליסטי העיצובי. אני מעדיף לא להתעסק בפוסט הזה בדעות על אפל ומה שהיא עושה לאנשים; אני אעדיף להתמקד בעיצוב יותר מאשר בחיים עצמם (זה מרגיע).

בזווית הראייה של המעצבים את סטיב ג'ובס קיימת סתירה מהותית. מצד אחד הוא נחשב לפסגת החדשנות, המוביל של אפל, התורם הגדול ביותר לעלייתו של תחום העיצוב ברמה הטכנולוגית. מצד שני מדובר באדם שהנהיג חברה על פי מצב רוחו וגחמותיו האישיות. לדוגמה, ג'ובס טען שאנשים לא יודעים להפעיל את האייפון 4 כשהתקבלו תלונות על חוסר קליטה או בעיות בסיסיות במכשיר. בכלל, אפשר להגיד שבאפל מעולם לא התבצעו מבדקי UI ) User Interface) על משתמשים. ובעוד שמיקרוסופט משקיעה מיליונים בבדיקות על משתמשים, וכך גם חברותיה בהיי-טק, אפל משקיעה בעיקר בלשכנע את סטיב ג'ובס כלקוח היחיד - מה שהוכיח את עצמו עד כה: אם סטיב אוהב, אז כולם קונים. יכולות השיווק של סטיב ג'ובס אינן מוטלות בספק. מי שראה פרזנטציות שלו, ראה שמדובר באדם שמדבר פשוט ולעניין, עם טאץ' של ציניות והתנשאות.

תחת ידיו של סטיב ג'ובס עברו כל אלה: IPod, IPhone, Mac Book, Mac Book Air, IMac, NeXt, IPad ועוד הרבה מכשירים ששינו את חיינו. וזאת הזדמנות טובה להודות לאדם שסוף סוף לקח את הטכנולוגיה מידיהם הנאמנות של המהנדסים, המתכנתים והאלקטרונאים, והעביר אותם עוד תחנה, עוד שלב אחד קדימה, למעצבים. כי האמת היא שכל טכנולוג יכול להמציא מה שהוא רוצה, ליצור משהו שישנה את ההיסטוריה, אבל שלב העיצוב הוא הצעד הנוסף הזה שעוזר לאנשים ליהנות יותר מהמוצר, להרגיש את החוויה, לקחת את האומץ ולנסות. לכן היום מבינים בכל חברה שמפתחת משהו שנוגע לאנשים שצריך מעצבים, מעצבי מוצר, מעצבים גרפיים, מעצבי חוויה ואינטראקציה.

הרעיון של האייפון הוא כמעט ישראלי: כלבויניק

אז מה היה כל כך יוצא דופן במכשירים של אפל? לא מדובר רק בעיצוב מוצר מחומרים שלא ראינו קודם לכן, מדובר בחוויה. הרעיון שאותו ראינו עד כה רק בסרטים ככדור בדולח, הפך למציאות. אנו מלטפים זכוכית והיא מגיבה לנו, מחפשת עבורנו - ומוצאת. בקיצור, קסם. זה היה החידוש באייפוד, שעבר לטלפון (אייפון) ולפד (אייפד). הרעיון של האייפון הוא כמעט ישראלי: בואו נעשה מכשיר שהוא הכל באחד, כלבויניק - הדרך היחידה להסתדר בארץ. כל לקוח מעדיף שהאדם אליו הוא פונה יסגור לו את כל הפינות מבלי שהוא יצטרך להתעסק עם בעלי מקצוע אחרים. אז אפל לקחה את תפקיד הקבלן והעסיקה את כל שאר האנשים תחתיה בצורה דיקטטורית נפלאה, ויצרה לנו פלטפורמה שמאפשרת לנו התעסקות בלתי פוסקת במכשיר, מבלי לדעת מי פיתח, מי עיצב עבורינו, ולקחה קרדיט ואחוזים על הכל. מודל עסקי חכם, מודל תרבותי הגיוני, עיצוב להמונים.

ברמת חוויית המשתמש סטיב ג'ובס דאג להתעסק במה שהמתחרים לא התעסקו מעולם: הטאץ' הנכון. בתגובה הנכונה, שהיא כל כך מהירה שלא היינו צריכים לחכות לה, כמו בשאר המכשירים המתחרים. ידוע שהדבר המעצבן ביותר במחשב הוא שאתה צריך לעבוד בשבילו, לחכות לו שיעשה פעולות, ובאפל השקיעו המון כדי להיפטר מה-0.3 מילי-שניות האלה, דבר שלקח למתחרות שלה כמעט ארבע שנים להדביק.

אני עדיין מחכה לקמפוס החדש המתוכנן של אפל, שנראה כמו חללית עצומה. ומייחל לרגע בו אפל יתחילו להכניס את היכולות שלהם בארכיטקטורה.

עוד לא מצאתי הסבר אחד טוב ומדויק למושג "מעצב אינטראקציה", אבל סטיב ג'ובס עונה יפה לדרישות התפקיד, בין שאר יכולותיו. זה השילוב הזה שבין פסיכולוג שמבין אנשים והתנהגות, לטכנולוג שמבין בקידמה, תוכנה, חומרה וחדשנות, ולבין מעצב שמבין בצורה, צבע, קומפוזיציה, ממשק משתמש. זאת נקודת ההישק שלה עונים מעט אנשי אשכולות.

מבחינתי האישית, אני לומד ממנו שההזדמנות היא להראות לעצמי שאפשר לדעת קצת מכל דבר, ולהצליח בחיים. זה הרבה יותר מניהול - זה לחוות את החיים בדרך של יצירה.