בשנים האחרונות הציגה המחלקה לעיצוב קרמי וזכוכית בבצלאל תערוכות בוגרים מרתקות. למרות הדימוי המיושן של המחלקה, דווקא החזרה לאומנות (קראפט) בעיצוב, והשימוש בטכניקות עבודה מסורתיות לצד טכנולוגיות חדישות, מעניקות לתחום זה רלוונטיות.
כל סטודנט במחלקה צריך לבחור את התמחותו הראשית - קדרות, עיצוב מוצר קרמי, פיסול או זכוכית - החל מהשנה השלישית. החומר הוא נקודת המוצא בתהליך הלימוד, ומשם הם מפליגים לעשייה מגוונת, מעיצוב קונקרטי-שימושי ועד לעיצוב קונספטואלי.
פסל גדול ממדים בחלל התצוגה המרכזי (בתמונה הרביעית מלמעלה) מקבל את פני הבאים. הוא נראה כמו שבשבת ברזל שקפאה, ובקצותיה משייטים דגי זכוכית ססגוניים ושקופים, הנושאים בתוכם דגיגים קטנים או פיסות טקסט. זהו פרויקט הגמר של נועה פיין - עבודה מורכבת במיוחד של ניפוח זכוכית לתוך תבניות, שממקמת את הצופה בעולם סתום, עם קודים חידתיים.
אילה סול פרידמן יצרה את "פעימות" (בתמונה הראשונה מלמעלה) - סדרה של אובייקטים שנוצרו בטכניקה שפיתחה: בעבודת יד מונוטונית היא יצרה פיסות פורצלן דקות וצבעוניות, באורכים ובעוביים שונים, ששימשו כאבני בניין והודבקו אחת לשנייה, במעין משיכות מכחול חומריות. לאחר השריפה בתנור נפתחו האובייקטים כמו עלי כותרת של פרח, וקיבלו ממד נוסף של תנועה וקצב. הפעולה המונוטונית, בשילוב פעולת התנור, הניבו אובייקטים ציוריים ועדינים בעלי קצב פנימי, שנדמים כיצורים אורגניים.
נעמה פאול (בתמונה השנייה מלמעלה) יצרה מקבץ פיסולי של "מנדלה" אישית (יצירה במעגלים המתחילה מנקודה פנימית המתרחבת החוצה), שתורגמה לתלת ממד. פאול משלבת את אותה מנדלה, המשמשת במזרח הרחוק כאמצעי למדיטציה ולהתבוננות פנימית, עם "שיטת המנדלה" הנהוגה במערב לריפוי באמצעות יצירה.
המיצב הפיסולי שלאורית גינצבורג (בתמונה השלישית למעלה) עוסק בזכרונות, בגעגועים ובדורות הנשים במשפחתה. גינצבורג בנתה קומפוזיציה של כלי מטבח, צלחות וקופסאות, שבכל אחד מהם נעשתה מניפולציה עדינה בחומר.
(הסבר על כל עבודה בהמשך - מתחת לתמונה):
"אם מה", העבודה המרשימה והמרגשת של שמעון קורנפלד, משקפת את סיפורה האישי של משפחתו. קורנפלד מציג שתי בריכות שבהן אובייקטים צפים, עשויים יציקת זכוכית וקשורים למשקולות. כל משקולת מסמנת את משקלו של אחד מילדי המשפחה.
מיכל פרגו פיתחה טכניקה של ייצור סדרתי ללא שימוש בתבניות, בניסיון למנוע את הצטברותן של תבניות הגבס הרגילות לאחר השימוש. היא יצרה סדרה של מכלים עשויים פורצלן, שנוצק או נספג לתוך ספוג כך שהוא משמש לעיצוב הצורה.
עוד עבודה שמציעה פתרון חדשני לתבניות הגבס הרווחות בתעשיית הקרמיקה (שאינן ניתנות למיחזור), היא "פולימורפיזם" - פרויקט הגמר של שירן בכור, שמציעה תבנית דינמית, מרובת חלקים, המאפשרת יצירה מגוונת של מוצרים בעזרת סידור משתנה של חלקיה.
פרויקט ה"פאם פרקטל" של גיל נחמני עוסק בפרקטלים שנלקחו מחיי היומיום והפכו לאובייקטים חדשים, עם משמעות אחרת. נחמני בנה את הצורה מחדש, ובכך שינה את שימושם, זהותם וייעודם המקורי של החלקים, והפך אותם לאובייקט אחר, יצרי וחושני.
רחלי גבאי שפנר עסקה באלמנטים שמייצגים תנועה מקצבית משתנה, כשיצרה סדרת כלים שכל אחד מהם הוא תיאור פלסטי קפוא של רגע חולף.
הסדרה Forms של נלי ברקת עוסקת בפירוק והרכבה אינטואיטיבית של מערכת כלי אוכל, בהשראת זרם ה"דה-קונסטרוקטיביזם" באדריכלות. היא יצרה משפחה של כלים נבדלים, ה"מדברים" באותה שפה אך ניתנים לפרשנות שונה.
שי פרי עוסק בעבודתו בחשיפה של החלל הריק שבין הכלים/צורות הנמצאים סביבנו: דרך החללים הוא יצר סדרה שנראית כמאובנים של כלים שונים, שכמכלול יוצרים תבנית של עיר.
רעות רפפורט יצרה בעבודת אובניים אוסף של אלמנטים פיסוליים בשם MODERATO, שיוצרים מקצב ודינמיקה פנימית הנובעים מהצורה, מהצבע ומהחומר, אך עדיין שומרים על הפונקציונליות של המיכל ככלי.
לכל הכתבות על תערוכות הגמר של בתי הספר לעיצוב 2011 - כאן
