אם חשבתי לרגע שמלבורן היא הכי דרום שיש באוסטרליה, השבוע הבנתי שאפשר לטוס עוד שעה דרומה ולהישאר, רשמית, ביבשת. 55 דקות טיסה ממלבורן נוחתים בהוברט, בירתו של האי טזמניה. עיר קטנה שמרגישה כמו כפר אירופי, שעלתה לכותרות מאז נפתח בה, בינואר האחרון, ה-MONA - ראשי תיבות של museum of old and new art - אחד המוזיאונים המעניינים והמיוחדים בעולם.

המוזיאון שחפור לתוך הגבעה ומזח העגינה לצידו (Photo: MONA/Leigh Carmichael)

היאכטה הפרטית שמביאה מבקרים למוזיאון, בקצה המזח

מה הופך אותו למיוחד כל כך? קודם כל, הוא מוזיאון פרטי לחלוטין, שנבנה בהשקעה עצומה של בעליו האקסצנטרי דייויד וולש. וולש עשה את המיליונים שלו במשחקי בלק ג'ק בבתי קזינו ברחבי העולם, בזכות הזיכרון הצילומי שלו. כדי לשכך את רגשות האשמה שיש לו על רווחיו מהימורים (כך לפי עדותו), החליט להחזיר מהכסף לציבור, ולכן השקיע 150 מיליון דולרים מהונו בבניית המוזיאון, שהכניסה אליו היא חינם.

המבנה ואוסף האמנות המוצג בו קיצוניים לא פחות מוולש: המוזיאון, שתיכנן משרד האדריכלים האוסטרלי "פנדר קטצלידיס", שוכן כמעט כולו במעמקי האדמה, על אחד מחופי טזמניה. רק קצהו מבצבץ מעל פני הקרקע ושלוש קומותיו חפורות בקרקע, מה שמתאים לגמרי לקו המורבידי של האוסף, שלא ממש חס על רגשות המבקרים.

וולש, פרובקטור ידוע, מכנה את המוזיאון "דיסנילנד תת קרקעי למבוגרים". אוסף האמנות שלו כולל בין השאר משאית סמי טריילר (שקשה מאוד לדמיין איך הגיעה למטה), מומיות מצריות, מכונה המחקה את מערכת העיכול האנושית (מאכילים אותה פעמיים ביום, והיא מתפנה פעמיים ביום), פסלי גברים כרותי איבר מין, מיצבי תאורה (לא מומלצים ללב חלש - כך מוזהרים המבקרים) ועשרות יציקות גבס של איבר המין הנשי.

מערכת העיכול: Cloaca Professional by Wim Delvoye 2009

וגינות יצוקות: Cunts... and other conversations, by Australian sculptor Greg Taylor

ואם אתם רוצים להתרשם ממיצבי התאורה (אל דאגה, הסרטונים קצרים):

מדי יום יוצאות ממרכז הוברט אל המוזיאון ארבע הפלגות של יאכטה פרטית, המצויידת בבית קפה ובר משקאות. אז התחלנו את היום עם כוס שמפניה. בסופן של 45 דקות הפלגה גילינו גרם של 99 מדרגות, המוביל מהמזח למעלה הגבעה, שם ממוקמת הכניסה למוזיאון. אחרי שהסדרנו את הנשימה ונרגענו מהנוף, קיבלה את פנינו מראה מעוותת שמכסה את קיר הכניסה ומציינת את תחילתו של המסע לתוך הקרקס של וולש.

99 מדרגות

המראה בכניסה

בכניסה קיבלנו אייפוד טאץ' שמזהה היכן נמצא המבקר ונותן בהתאם מידע על היצירות סביבו. אין פלקטים על הקירות, אין כתוביות, אין הסברים - רק אמנות (או מה שלא תקראו לזה). אני מודה שרוב הזמן לא הוצאתי את האייפוד מהכיס. החוויה הכלל חושית, שלוותה לא אחת בהלם טוטלי, הספיקה לי. לא הייתי זקוק להסברים או פרשנויות.

מדרגות פיסוליות בחלל המרכזי (Photo: MONA/Leigh Carmichael)

גרם מדרגות ספירלי שבמרכזו מעלית שקופה מוביל את המבקרים שלוש קומות מתחת לאדמה. בסופו מסדרון צר שקירותיו נחצבו באבן חול ובקצהו הבר. כן כן, בר אלכוהול! עצרנו לאספרסו מרטני (קשה לוותר על הקפה של הבוקר). משם עשינו את דרכנו דרך מבוך של חללים שהכילו פסלים, ציורים ושלל מיצגים שמרכיבים את "מונאיזם" - התערוכה הראשונה של המוזיאון, שרצה עד סוף יולי ושוויה מוערך בכ-100 מיליון דולר.

מראה מהגשר אל החלל המרכזי

הבר בסוף המסדרון שבסוף המדרגות

בקצה קצהו של החלל האחרון ממוקמת דלת זכוכית, שמובילה למנהרה שבתוכה נחשפנו למגע של גלי קול. מערכת סאונד מוטרפת יוצרת הידהוד בחלל, שממשיך וזורם לתוך הגוף ומרעיד כל כדורית אדומה. דרך תענוגות הגוף הובילה אותנו המנהרה לתענוגות השכל - ספריית המוזיאון. חלל סטואי עטוף ברכות של קירות המחופים באלון טזמני ומכיל בתוכו ספרות רלוונטית ליצירות במוזיאון, בצורה ישירה או עקיפה.

מנהרת החושים

(לא, זאת לא הספרייה, זו יצירת אומנות) Untitled by Wilfredo Prieto

וידאו ארט לדוגמה:

אחרי יותר מארבע שעות של שיטוט בין יצירות מורבידיות, פגרי בקר ווידאו ארט, עשינו את דרכנו לארוחת צהריים באחת משלוש המסעדות הממוקמות בקרבת המוזיאון ומהוות חלק בלתי נפרד מהקומפלקס, שכולל גם וילות לאירוח (1,000$ ללילה), יקב פרטי, במה להופעות ומדשאות לרוב.

במת ההופעות והמדשאה המרכזית

הנוף מחלון המסעדה

את החזרה למציאות ריככנו בלילה נוסף בהוברט הציורית. בבוקר שאחריו עוד הספקנו לטייל רגלית ברחובות צרים המנוקדים בבתים עתיקים, שהם חלק בלתי נפרד מהתפאורה הפיוטית של המקום.

הוברט - תחושה של אירופה

עם רחובות צרים ציוריים