54 בוגרי החוג לעיצוב פנים במכון הטכנולוגי חולון ציפו בכיליון עיניים להצגת עבודות הגמר, שבהן השקיעו השנה מאמץ, זמן וכסף רב. הם הופתעו לשמוע על ההפרדה שהחליט בית הספר לעשות בתערוכת הגמר: 20 עבודות נבחרות יוצגו בקומה הרביעית של הבניין, שלוש עבודות בכיתה. 34 העבודות הנותרות יוצגו בקומה השלישית ויסתפקו בשטח קטן בחצי – שש עבודות בכיתה.

בכך מצטרפת המכון הטכנולוגי חולון לבתי ספר אחרים לעיצוב – כגון שנקר – שהחליטו ליצור בתערוכות הגמר הפרדה ברורה בין העבודות שנחשבות טובות יותר, לאלה שנחשבות פחות.

"ניחא ההבדל הסימבולי בין הקומות", אומרת ד', אחת הבוגרות שמציגה בקומה הנמוכה (הפרטים המלאים של כל הסטודנטים שהתראיינו לכתבה שמורים במערכת), "מה שמציק יותר הוא עניין התקציב. לקראת סוף השנה נדרשנו על ידי המכון לגייס כסף לתערוכה, בנוסף לתקציב של המכון. השגנו ספונסרים, ובניגוד למה שהיינו מצפים, התקציב לא חולק באופן שווה. התקציב מיועד להפקת האירוע, הדפסת פלאיירים ורכישה של לוחות גבס. בכל הפרמטרים קיימת העדפה לעבודות הנבחרות, שלא לדבר על זה שבונים להם את הקונסטרוקציה במיוחד".

בשנים עברו נהג המכון הטכנולוגי לבחון את עבודות הגמר של הסטודנטים בחוג לעיצוב פנים בשיטה הידועה בשם GO NO GO: בהגשה הסופית שפטו המרצים "לחיים" או לא, ורק העבודות שעברו הוצגו בתערוכה. הנכשלים (כעשרה אחוזים מכלל הסטודנטים) חוייבו לחזור על לימודי הסמסטר שוב.

משיחות עם סטודנטים עולה שהם מעדיפים את השיטה הקודמת, שנתפסת ביניהם עניינית יותר ומשפילה פחות, בגלל הפומביות שניתנת השנה להבדל בין התצוגות.

"20 פרויקטים מקבלים תקציב, מקום ויחס בקומה הרביעית של הבניין, ואת שאר הסטודנטים 'זורקים' לקומה השלישית, כשהם מצופפים, נטולי תקציב וכוחות ובעיקר עצובים ומרגישים דחויים. האם לא מגיע לכולנו מקום שווה וראוי?", שואלת אחת הבוגרות.

"הציגו לנו את הרעיון כניסיון ליצור שם טוב יותר למכון. אמרו שאת התערוכה תארגן אוצרת וכל סטודנט שיעבור יוכל להציג בה". מספרת ג'. אבל בניגוד למה שסוכם בין הסטודנטים להנהלת המכון, ולמרות שכל הסטודנטים בשכבה סיימו בציון עובר, נעשתה הפרדה בין העבודות.

ד' אפילו אינה רוצה להזמין את יקיריה לתערוכה: "אנשים עבדו ארבע שנים, השקיעו ערמות של כסף בפרויקטים ונתנו את הנשמה. זו בושה וחרפה. צריך לזכור שלא מדובר בתערוכה במוזיאון או בגלריה לעיצוב. בסך הכל מדובר בסטודנטים שרוצים להתגאות ולשמח את ההורים והחברים. אני, למשל, לא מתכוונת להזמין את חבריי ומשפחתי לתערוכה".

היא מוסיפה: "קשה לנו לפרגן לחברים שלנו ולרצות בלב שלם שהתערוכה תצליח. מבחינתנו, הטעם נפגם. כדאי למכון לזכור שמי שמניע את כל המערכת הוא הסטודנטים".

וג' מסכמת: "מבחינתי התערוכה היא סוג של קרש קפיצה, אפשרות ראשונה להיחשף. בתערוכת בוגרים מוצגים בוגרים. מצטיינים יכולים להיות מצ'ופרים במלגות ובשבחים, אין לאפליה הזו מקום בתערוכת בוגרים".

אולי קיים מחסור אמיתי במקום?

"גם הקומה השנייה פנויה, אבל היא ניתנה כחלל למצטיינים של שנה א'. גם אנחנו רוצים להשתולל ולעשות דברים מדהימים ומטורפים שדורשים מקום. ניסינו להילחם אבל סירבו לנו".

כל הסטודנטים שהתראיינו לכתבה ציינו לטובה את בית הספר ואת ראש החוג, האדריכלית ברכה קונדה, אבל הם משוכנעים שרק 20 העבודות הנבחרות יופיעו בקטלוג התערוכה ובהודעות לעיתונות מטעם המכון: "התחושה היא כי בית הספר מבקש לקדם את עצמו ואת יצירות הפאר שנעשות בו על חשבוננו. אני מתביישת להביא את ההורים שלי לתערוכה לאחר שעזרו לי כלכלית ונפשית במשך ארבע שנים. העובדה שאני מציגה בקומה השלישית אומרת שאני פחות טובה".

ק', שמציגה בקומה הרביעית, לא מבינה על מה המהומה. "הסטודנטים מגזימים ונהנים להתמרמר. כולם שוכחים שעד השנה 10% נכשלו בממוצע בפרויקט הגמר. השנה החליטו להוריד מאתנו את הסטרס וכדי לדחוף קדימה ולייצר מוטיבציה, החליטו לצ'פר את מי שיותר טוב. את הכל ידענו מתחילת השנה, ובכל זאת, איש לא בחר להגיב. עכשיו, כשזה נהיה פתאום אישי, אנשים פותחים פה".

רות פלמון, מרצה במחלקה לעיצוב פנים ומרכזת פרויקט הגמר, משתוממת על טענות הסטודנטים: "אחרי עשר שנים החלטנו לשנות את המתכונת של פרויקט הגמר. מדובר בתהליך אקדמי. החלטנו שהתערוכה תעבור אוצרות. שבעת חברי הסגל החליטו איזה עבודה תוצג והיכן. העבודות הנבחרות הן אלה שהכי ראויות לדיון".

סטודנטים מהקומה השלישית מתביישים להביא את הוריהם וחבריהם לתערוכה.

"אני מאוד מקווה שזה לא נכון, במיוחד אחרי השנה הקשה שעברה על כולם. מי שכן מתבייש, צריך להסיק מסקנות אישיות. כל הסטודנטים קיבלו לא פחות משטח התצוגה שהיה בשנה שעברה. בכל שנה אנחנו חושבים מחדש איך להציג את פרויקט הגמר. שינוי הוא דבר שתמיד מקשה על כולם".

סטודנטים בקומה שלוש קיבלו חצי משטח התצוגה, קיבלו תקציב נמוך יותר.

"זה לא נכון. התערוכה תהיה מצויינת השנה בזכות ההתערבות של הסגל. אנחנו מנסים לסמן את דרכו של המכון. בשנה שעברה ההגשות היו בתערוכה עצמה, דבר שיצר עומס ועול תקציבי, והפך את התערוכה ללא נגישה ולא מספיק מעניינת. שינינו את השיטה, ועכשיו בתערוכה אפשר לדבר על העבודה עצמה ולהשתחרר מכל השיקולים האחרים".

איפה: קמפוס המכון הטכנולוגי חולון, גולומב 52, חולון

מתי: 12 עד 28 ביולי

שעות פתיחה: א'-ה' 18:00-22:00, ו' 11:00-14:00, מוצ"ש 20:30-23:00

עוד על המכון הטכנולוגי חולון: