נדמה שעיקר האנרגיה של כרמלה יעקובי-וולק, ראש החוג לעיצוב פנים במכללה למינהל, מופנה להגדרתו מחדש של המושג – או במלים שלה, מדובר ביותר ממקצוע של עקרות בית עם טעם טוב, שהוכשרו במשך שלושה חודשים. היא מעודדת את הסטתו של התחום לכיוונים שונים, משתוממת על העברת הקו הנוקשה בין אדריכלות לאדריכלות פנים, וכן, היא יודעת כמה הדברים הללו מרגיזים אדריכלים באשר הם.
לתפיסתה של יעקובי-וולק, מעצב פנים צריך להפגין מעורבות חברתית. זאת אומרת, לחפש בעיות ומהמורות חברתיות ולמצוא להן פתרון. מלים גבוהות. האם זו דרך לבדל את החוג בין שלל האפשרויות העומדות מול הסטודנט המתלבט? בהחלט כן. אבל לא רק, לטענתה. "הגישה מעניינת אותנו יותר מהמסקנה", היא אומרת. "כל פעולה עיצובית בקהילה היא פעולה החוקרת את התרבות, הכוחות הפועלים בה וצרכיה בשיתוף הקהילה. בשבילה, המעצב מחבר בין האחריות החברתית לאחריות העיצובית- טכנולוגית".
את רוח הדברים ניתן היה לראות בתערוכת הגמר של בוגרי החוג, שנפתחה אתמול (ראשון). הסטודנטים קיבלו אישור להמריא למחוזות שונים, ובעבודות קשה למצוא קונקרטיות. עיצוב פנים כפי שאנחנו רגילים להכיר אותו – לא היה שם. "את הפרקטיקה הם לומדים, והם יתמחו בה עוד ועוד במהלך עבודתם", מסבירה ד"ר שושי בר אלי, מרכזת הפרויקט. "בעבודת הגמר אנחנו מבקשים ללכת אחר החלום". ובכך היא מצטרפת לגישה שלפיה מעצב פנים הוא יותר מאסתטיקן.
אותה אחריות חברתית באה לידי ביטוי בפרויקט קרוואנים בהנחייתו של אדריכל דורון חזן. הסטודנטים יצאו לשכונת הקרוואנים בבת ים וראיינו את תושביה על החיים שלהם. הדרישות שהם שמעו שם, תורגמו להצעות ייעול. בלטה עבודתה של טל שחל, שבחרה בצינורות פלסטיק כדי להגשים פונקציות חסרות בקרוואן, אם זה סולם ואם זו ספרייה קהילתית.
נטעלי אסא ביקשה לתת תשובה תכנונית לקושי קיים. היא גילתה, בפגישות שערכה עם תושבי הקרוואנים, כי בגלל החיים הזמניים שהפכו למצב קבוע, אין בשכונה גבולות ברורים. לכן היא ייצרה קטלוג של מחיצות שונות, שחלקן הופכות לרהיטים ומשמשות לפונקציות נוספות כגון כסאות או שולחן. עבודתה של אסא יכולה לפתוח דיון בנוגע לעיצוב כ"שטנץ", תבנית קבועה.
מורן רייף חקרה את מושג הקביעות דרך החלל. היא הגיעה למסקנה שהשכונה אמנם מוגדרת "שכונה", אך לא מתנהלים בה חיי קהילה. היא ביקשה לתת פתרון אדריכלי לחללי הביניים, כך שיתפקדו כמרחב פעיל וקבוע.
במקביל לאחריות החברתית, מדגישים בחוג את העניין העירוני. פרויקטים רבים עסקו במתן פתרונות למצוקת הדיור האופיינית למרחב העירוני בישראל, לרבות חיפוש אחר שימושים חדשים לחצרות הממוקמות בין בניינים בשכונת פלורנטין בתל אביב, והפיכתן לחללי תרבות ופנאי (נעמה עמירן).
עבודות אחרות טיפלו בממגורות שניצבות ברחבי הארץ, כדי לעצב אותן לכדי חלל שימושי. זהו פרויקט שמוביל האדריכל פרופ' יוסי פרידמן, שגם עומד להוציא לאור בשנה הקרובה ספר הסוקר את הנושא. הסטודנטים מיפו כ-200 ממגורות שנבנו בעשורים הראשונים להקמת המדינה וננטשו במרוצת השנים. במסגרת החזון של אדריכלות בת-קיימא, כל סטודנט איתר ממגורה וברא למענה – על הנייר בלבד - חיים חדשים באמצעות הסבה תפקודית ועיצוב מחדש. בין העבודות הבולטות, אפשר לראות כיצד הופכת הממגורה במושב יד רמב"ם לחלל המיועד לסדנאות לבישול (עיצוב: נטלי כהן).
מי ומה: 83 בוגרים, מחזור 13
איפה: החוג לעיצוב פנים, המסלול האקדמי המכללה למינהל, שדרות רבין 7 ראשון לציון
נעילה: 12 ביולי
שעות פתיחה: א'-ה' 10:00-21:00, ו' 10:00-14:00, שבת 20:30-22:30
