שלום, קוראים לי שרון ואמא שלי חולת ניקיון. את ילדותי העברתי בדד, חוששת להזמין חברים פן יביאו הביתה אבק, או שמא יזיזו בחוסר התחשבות את מסעד הכורסה. קשה היה להעביר להם את גודל האימה מהזעם הג'ינג'י ששטף את הבית למול פירור מיותר.

אמא שלי חולת ניקיון ולכן נשבעתי שאני לא אהיה. שילדיי לא יגדלו תחת טרור השואב, שחירותם לא תישדד על ידי הריצפז ושזכרונות ילדותם לא ידיפו ריח נקי של אקונומיקה.

נשבעתי להעניק להם ילדות מתקנת, פנטזתי אותם מתפלשים יחדיו על הרצפה, מציירים על מצע של קצף גילוח שנמרח על שולחן האוכל, מביעים את עצמם באמצעות הגואש ובאופן עקרוני - עוקפים את המסדרון המילולי ומשתמשים בידיים.

בשנים הראשונות לחייהם של הזאטוטים זכרתי היטב כל הבטחה והבטחה. באמבטיה השתעשענו עם צבעי מים, על השולחן במטבח נפרשה יריעת ניילון וטביעות ידיים קטנות וגדולות הוטבעו בה, פלסטלינה, פנדות, אקרילים - מה לא היה לנו שם.

חברים מצהריים עד ליל, ארוחות שהוגשו באהבה, מסיבות פטל, מתקנים מתנפחים, קרבות אינדיאנים, אוהלים שנבנו מכיסויי מיטה - את כל אלה ועוד ביצענו במשובה בדירות השכורות. מתאמנים על שליטה בטיפוס על דלתות המטבח, בודקים שיווי משקל על השיש.

מדי לילה, בשעת ניקוי וסידור הפוגרום, התמלאה נפשי בחדווה: איזה אמא מגניבה, משקיענית, מלאת הבנה לצרכים ההתפתחותיים של הילד אני. טפחתי לעצמי על השכם בחיבה, לוקחת קרדיט על תיקון טראומות העבר, משווקת את עצמי כנס רפואי.

מלכלכים את הידיים (צילום: shutterstock)
מלכלכים את הידיים (צילום: shutterstock)

התעלמתי בחן מהטיקים שתקפו אותי, נשמתי עוד יותר עמוק אם חשתי שסבלנותי אוזלת, אם לא היה לי חשק לסדר, אם נמאס לי כבר מעוד ועוד חבר. הכל למען הבריאות הנפשית שלהם. אצלי לא הורמו עיניים בבהלה אם גרגר אורז נפל לרצפה, כוס מיץ שנשפך גם היא הוציאה תגובה מתונה.

לפני שנה נכנסנו לבית החדש שלנו, שנבנה בדם, יזע ודמעות. שהוגרו לתוכו אינספור שעות של מחשבות, ריצות ותכנונים. פרויקט גדול שגזל מאתנו עוד ועוד. לפני שנה התחברתי לאני האמיתי שלי, שחררתי לחופשי את חולת הניקיון שבי.

אני כבר לא מרשה לטפס על דלתות המטבח. הצבתי בחוץ שולחן לעבודות ידיים וכשחברים מגיעים הקטן מודיע להם בכובד ראש שאמא שלו אוהבת את הרצפה שלה יותר ממנו. לכן אסור לצייר עליה, אסור לחרוט, מורידים נעליים, מנגבים כל רגע ומשמיעים לא לרוב.

שלום, קוראים לי שרון ואני חולת ניקיון.

אבל למרות רצפת הפרקט, למרות לובן הקירות הבוהק, למרות טביעות כפות הידיים שאני מנקה שוב ושוב מהחלונות - משהו חסר לי. השתובבות קטנה, נגיעה בחומר, התמסרות ליצירה.

בדיוק בשביל אנשים כמוני, ולכבוד הקיץ שהגיע, פותח סטודיו פלורנטין את שעריו. הסטודיו של דניאל אבקסיס, קדר ופסל, פועל במתחם בן שני מפלסים בשכונה הוותיקה. במשך השנה משמש הסטודיו חלל למספר יוצרים מתחומי אמנות שונים, ומוצגת בו תערוכה קבועה.


במהלך הקיץ, מדי יום חמישי, הכניסה לסטודיו חופשית. כולנו מוזמנים להגיע, לצפות בהדגמה של עבודת הקדר, ולחוות במו ידינו איך עובדים על אובניים וכיצד מפסלים בחימר.

</a

הכניסה חופשית, בהרשמה מראש: 050-2986285
info.danielabukasis@gmail.com
פלורנטין 45, פינת נחלת בנימין 126, ת"א.