המטרה העיקרית בעיצוב הסרט "הערת שוליים" הייתה לשרת את התסריט והדמויות בצורה אותנטית ופונקציונלית, תוך שמירה על עקרונות האסתטיקה הקולנועית. רצינו ליצור, כמעט ללא דקורציה, עולם פיזי שבו חיים חוקרי תלמוד. העיצוב נרקם סביב הפרטים הקטנים, תוך בחינת סדר הפעולות והאופן שבו הדמות מתנהלת בחלל החדר - החל משיטת תיוק המסמכים וכלה בסידור הספרים בארון.
- הצבעוניות אחידה לרוב אורך הסרט, ובכל מגוון החללים והרקעים המצטלמים. קומפוזיציה אחידה של צבעים בביגוד ובתפאורה, המבוססת על אפורים וחומים כצבעי בסיס דומיננטיים, ותוספת של צהוב וכחול על גוניהם השונים במינונים קטנים. יש רגע שבו נכנס צבע נוסף: כאשר מולבש האב, אליעזר שקולניק, בחולצה ורודה כחלק מהשתתפותו בתוכנית טלוויזיה. הדבר יוצר שינוי רגעי בצבעוניות הסרט, ויוצר תחושת אי-התאמה בין הדמות לסגנון הלבוש החדש.
שלמה בראבא ועליזה רוזן, מתוך הסרט (צילום: רן מנדלסון)
- המכנה המשותף בין החללים, הוא הספרים, המהווים טקסטורה של ממש. 10,000 ספרים נבחרו בקפידה, כשהדגש הושם על יצירת ספריות אותנטיות ומגוונות, כיאה לחדרי עבודה של פילולוגים.
- חדר הוועדה במשרד החינוך הוא סט אולפן: 240 על 240 סנטימרים של חלל קטן ומינימליסטי, ובכל זאת עמוס לעייפה. בסט זה, שבו הצטלמו שבע דמויות בבת אחת, הצורך העיקרי היה ביצירת חלל קטן אך עדיין ניתן לצילום. הסט נבנה באולפן על ידי קורות ועמודים בצורת מזבח. הקירות בנויים בעצם ממגירות פלסטיק מוסדיים, וכל קיר כזה מהווה יחידה שנעה על גלגלים, כדי לאפשר מקסימום זוויות צילום מעניינות. החלל הסגור יוצר תחושת דחיסות, והמרקם התלת-ממדי אך אחיד של המגירות נועד ליצור עניין ברקע, בלי "לגנוב" מהדמויות את הפוקוס. המטרה העיקרית הייתה ליצור מצב שבו מיקוד הצופה נמצא בנעשה בסצינה, אך במקביל להעביר את תחושת הקלסטרופוביות, ואת האנמיות הממסדית המתבקשת.
