מעצב אופנה, מומחה לאפקטים מיוחדים, מעצב פנים, אדריכל - ועכשיו גם מעצב רהיטים. רפאל דה קרדנס (Rafael De Cardenas) מלהטט בשלל כובעים ומסרב להתנצל על כך. "אני חושב שכל אחד צריך לנסות כמה קריירות, כאלו שהמפגש ביניהם מאביק זו את זו. לדעתי אין חלוקות לתחומים. במשרד שלנו אנחנו מתייחסים לכל דבר מתוך אותה נקודת פתיחה, מתוך אותו עניין. אלו מצבי הרוח השונים של החומר, הדוגמה והצבע, שיוצרים תוצאות שונות".

דה קרדנס האמריקאי ידוע בעיקר כמעצב פנים של חללים מסחריים. בתיק העבודות שלו אפשר למצוא חנויות ומסעדות (בעיקר בניו יורק), ביניהן חנות הדגל של נייקי, מסעדת ניקו וגלריית A.S.S לאמנות עכשווית.

כעת הוא פותח בקריירה נוספת: קולקציית הרהיטים הראשונה שלו מוצגת ונמכרת בגלריית Johnson Trading Gallery שבמנהטן. בינתיים מדובר ברהיטים בודדים שנמכרים לאספנים, אבל דה קרדנס מבטיח שחלק מהרהיטים יעברו לקו ייצור רחב יותר.

מי שביקר באחד החללים של דה קרדנס לא יופתע לגלות שבדומה להם, גם הרהיטים שלו פרועים, צבעוניים, זוויתיים ומורכבים מדפוסים חוזרים.

ההשראה לרהיטים ניכרת. רובם נדמים כגרסה שהשתגעה של השרפרף המשולש שעיצב האדריכל האמריקאי ברוס גוֹף (Bruce Goff), או כהומאז' צבעוני לזוויות הברורות ברהיטיו של האדריכל הנודע פרנק לויד רייט (Frank Lloyd Wright). דה קרדנס רוחש להם כבוד גדול: "הכל התחיל מהם. אני גאה לומר שכמעט תמיד השתמשנו בכסא המשולש של גוֹף כיחידה הבסיסית להכפלה. בתערוכה הנוכחית ממש אפשר לחשוב שמדובר בכסא של גוֹף, מסוחרר ב-90 מעלות. לויד רייט גם מחלחל. הוא 'תרם' לחלק מהרהיטים סדר וסימטריה, בעיקר לשידות הגדולות".

דה קרדנס מצהיר שהוא "מת על ישראל", עונה על כל שאלה בשמחה ומרשים ביכולות הוורבליות שלו. כך, למשל, הוא מתאר את הרומן שלו עם צבעים עזים: "אני מאוד אוהב את הצבע השחור ומציב אותו לעתים תכופות לצד לבן או צבעים אחרים, שיוצרים ניגודיות מתריסה. אני נהנה מהדרך בה הקונטרסט מזעזע את העין ומניע את הצופה".

במגזין Interview נכתב שהעיצובים שלך יוצאים מנקודת מבט אדריכלית, אבל הופכים לשפה עצמאית. למה לדעתך התכוונו?

"אני לא יכול לדבר בשם כל האדריכלים, אבל אני חושב שנקודת מבט אדריכלית היא כזו שמתקשה לעסוק בפרטים יחידניים קטנים. אני מעדיף סדרות ורציפות של פרטים - זה קשור לאופן מחשבה אדריכלי, במיוחד מודרניסטי. אבל ההתעניינות שלי היא הרבה מעבר ללקסיקון אדריכלי, ואני משתדל למזוג את תחומי העניין הרבים האלה אל כל עבודה שלי".

העבודות של דה קרדנס מאופיינות בפרטים ובעושר של דוגמאות. חרף הצהרתו על מחשבה מודרניסטית, נראה שהסלוגן של המודרניזם, ''Less is more'' לא ממש חלחל לתודעתו. כשהוא נשאל אם נמנע במכוון ממינימליזם, הוא עונה: "לדעתי 'מינימליזם' הוא מונח מטעה. הוא מציע משהו יחידני ללא קנה מידה, שמיוצר בצבע אחד או באופן מונוכרומטי. אנחנו אמנם לא מתמקדים בצורה יחידנית, אבל כן עובדים עם רצפים של דוגמאות או חזרה על צורות קטנות. אז גם לזה אפשר לקרוא מינימליזם".

כך או כך, התוצאה אקסטרווגנטית למראה - תכונה שאינה מוערכת בימים של משבר כלכלי ודאגה לסביבה. דה קרדנס כנה מספיק כדי לחשוף את מה שמעצבים רבים נוטים לטייח: "אני לא יכול לומר שיש לנו זכות לעבוד עם חומרים ברי-קיימא, בגלל המחיר", ומוסיף: "אבל הישארו קשובים לפרויקטים העתידיים שלנו, שיעשו שימוש ניכר בחומרים ממוחזרים".

עוד כתבות:

עומר ארבל הוא אדריכל צעיר שיצירותיו העיצוביות מוצגות במוזיאונים.

רם כרמי רואה בטופוגרפיה של ירושלים שלמות גיאומטרית.