במוזיאון העיצוב בחולון
תיפתח מחר תערוכה תחת הכותרת "הישן החדש"
- פרשנות יצירתית של מעצבים עכשוויים לפריטים ואייקונים עיצוביים ישנים ומוכרים. המעצבים שמשתתפים בתערוכה הצבעונית - ישראלים ומעבר לים, רובם בשנות השלושים והארבעים לחייהם - רואים בעבר מקור השראה ושואבים הנאה רבה משימוש ומשחק באייקונים וסמלים של תקופות היסטוריות שונות. ההנאה הזו ניכרת במוצרים שהוציאו תחת ידיהם.
התערוכה כוללת כ-70 עבודות ומוצגת בתמיכת המכון לקשרי חוץ ותרבות בשטוטגרט (IFA), ובשיתוף מכון גתה תל אביב. ממוזיאון העיצוב חולון היא תנדוד ברחבי העולם, כשבכל מדינה שבה תתארח יושם דגש על הקשר לתרבות המקומית.
מתוך שלל מקורות ההשראה והעיצובים שמשתתפים בתערוכה בחרנו בשני פריטים מוכרים לכל בית ישראלי: כסא המונובלוק של כתר פלסטיק והשטיח הפרסי, שלכל אחד מהן ניתנו ארבע פרשנויות בתערוכה.
אוצר התערוכה, פולקר אלבוס (Volker Albus) הגרמני, כתב בקטלוג: "קחו, לדוגמה, את השטיח האוריינטלי, זה המכונה גם שטיח פרסי. בעבור רבים מאיתנו שטיחים מסוג זה הם סמל לבית הבורגני (...) מקום בו שומרים אנשים על כללי התנהגות נאותה ועל השולחן ניצבים רק כלי אוכל קלאסיים (...) אך סגנון חיים זה יצא כבר מזמן מן האופנה.
"הדורות האחרונים, ובעיקר אלו שגדלו בחיק הבורגנות המערב-גרמנית של אחרי מלחמת העולם השנייה, זלזלו בכל דבר שקשור לסגנון החיים של הוריהם, אותו הגדירו כצר-אופקים וריאקציוני. אך למרות כל זאת, הם הטמיעו אותו בתת המודע התרבותי שלהם. כך קרה שאותן מוסכמות של עיצוב פנים שייצגו בעבר את הממסד האמיד הפכו, בסוף שנות ה-60 וראשית שנות ה-70 של המאה הקודמת, לסמל של רגשות אנטי בורגניים. שכן, מה יכול להיות פרובוקטיבי יותר מאשר לשבת על שטיח אוריינטלי, שנקנה בזול בשוק הפשפשים, במכנסי ג'ינס או עור, ולהדליק ג'וינט?
"כמעט שאין אובייקט שמשמעותו המקורית בתרבות עיצוב הפנים שלנו אבדה באותה מידה כמו זו של השטיח הפרסי - עד כדי כך שאיש לא היה מופתע במיוחד אם מוצר זה, המוכר לעייפה, היה נעלם לחלוטין. אך העובדה היא שזה לא קרה. שטיחים מסוג זה נמצאים כיום בשימוש כפי שהיו מאז ומתמיד, ואולי אף יותר. אך כיום הם משמשים כמודל לרעיונות ומוטיבים חדשים, בהקשר של תרבות עכשווית, מתוחכמת ורב-תרבותית".
השטיח הפרסי כמקור השראה
קתרין זונלייטנר, לדוגמה, שתמונת השטיח שלה מופיעה למעלה, הפכה את המוטיבים הדקורטיביים המאפיינים שטיחים אוריינטליים לפאזל מרובה חלקים במגוון צבעים. המשתמשים בפאזל יכולים להחליט בעצמם כיצד לצרף יחד את החלקים השונים. חלקי הפאזל עשויים מגומי קשיח, זהים בצורתם אך שונים בצבעם ובמבנה הבסיסי הגיאומטרי שלהם. כך יכול כל אחד לעצב את השטיח שלו לפי הצורך או טעמו האישי.
אילון ערמון, שתמונת השטיח שלו מופיעה מימין, נתקל שוב ושוב בשטיחים ישנים וקרועים, שמאבדים בדרך כלל את זכותם להיות חלק מהבית. הוא חש שמצא חומר גלם היסטורי שאותו יוכל לחדש כך שיחזור להיות אובייקט נחשק. החיבור בין חלקי השטיח נעשה בעזרת חומר פוליאוריטני גמיש וצבעוני - חומר נפוץ בתחומי האופנה והביגוד, שבו מצא שימוש חדש.
העבודה "פרווה פרסית" של סבסטיאן הרקנר מאירה במבט חדש שניים מהאלמנטים המסורתיים ביותר בעיצוב הפנים זה דורות - השטיח הפרסי ופרוות בעלי חיים. הוא שילב בין השניים בתחכום ויצר מוצר פשוט וזול למדי. מתוך דגם מזרחי זול גזר צללית של פרווה. כך נוצר שטיח חדש, דמוי כבשה, פרה או שועל, שהוא לא
רק שופע הומור אלא חתרני כמעט - שטיח לצמחונים.
במבט חטוף, השטיח של פולקר אלבוס עשוי להיראות כאילו הורכב מאלפי פיקסלים, אבל עיון מעמיק יותר מגלה שאלה אינם פיקסלים ממוחשבים, אלא גיאומטריים: העבודה מורכבת מריבועים בגדלים שונים, שנארגו יחד למכלול אחד, נטול קווי הפרדה. ב"פיקסל-פרסי" החלוקה הגיאומטרית של שתי וערב משמשת כעיטור, ומחברת בין מסורת האריגה של השטיח המזרחי הקלאסי לבין תרבות המערב העכשווית.
כסא המונובלוק כמקור השראה
מהו הכסא המפורסם ביותר בעולם? התשובה: כסא אנונימי, חסר זהות, זול, קל, ניתן לנשיאה ולהערמה, עמיד למים וקל לניקוי - במילים אחרות, כסא המונובלוק, המוכר כאן בשם הקוד כסא כתר פלסטיק. מארטן באס יצר אותו מחדש: על ידי שימוש בחומר עתיק יומין כמו העץ, העניק באס למוצר המוכר מראה וערך חדש. באס, מעצב בעל גישה לא שגרתית לשימוש בחומרים ובתהליכי ייצור,
הציב בפני אומני עץ סיניים אתגר: לייצר מוצר המשלב בין עיצוב מערבי עכשווי לבין טכניקת ייצור סינית מסורתית.
כמה מההישגים המקוריים בעולם העיצוב הושגו הודות לשימוש ב"רדי-מייד" (אמנות שמשתמשת בחפצים יומיומיים): ההישג ביצירות אלה הוא שהמוצר החדש מנצל איכויות של המוצר הישן ותוך כדי כך גם שומר על צורתו המקורית. כסא ה-Mono Thone של מרטינו גמפר, למשל, משלב שני חלקים של דגמי כסאות מפורסמים לשלמות אחת.
את האידיליות המצוירות בגינות של סוף המאה ה 19 מזהים בעיקר לפי הילדותיות של האדונים והגבירות, לפי הצמחייה שסובבת אותם, וכמובן לפי הכסאות, הספסלים והסוכות. קיליאן שינדלר כנראה חשב על נופים כאלה כאשר פיתח את ה-kkaarrllssttool. אולם, בתהליך העבודה הוא ויתר על בניית כסא
הגן כהעתק של רהיטי הברזל העדינים ובחר להעתיק את היופי הטיפוסי לכסא המונובלוק הפופולרי.
כמחווה והתכתבות עם היצירה הכוללת של צ‘ארלס וריי אימס, ובאמצעות חלופת המונובלוק של הכסא הקלאסי, מעדיף המעצב סטפאן לנגר לרמוז על התפוצה הרחבה ועל משמעותו של החפץ. כך נוצר ה-Monochaise.
- מתי: 26.5-10.9
- איפה: מוזיאון העיצוב חולון
