"להנחיל". זו המילה שחזרה שוב ושוב בשיחה עם משה קסטיאל על אביו אפרים, מייסד בית העיצוב הידוע "קסטיאל", שנפטר בסוף השבוע האחרון בגיל
91. להנחיל, כמו רוצה לומר - זו צוואתו.
כמי שעסק בעיצוב הרבה לפני שידעו לאיית את המילה הזו בעברית, אולי היה אפרים מודע להשפעתו הרבה על התחום, אבל דרכו היתה תמיד צנועה. מכריו מעידים עליו שהיה איש של לחם, זיתים וגבינה בולגרית. "יום אחד הוא קרא לנו הילדים ואמר לנו - 'תיזהרו, אתם מאבדים את הצניעות, אתם עלולים ליפול'", צוחק משה.
אפרים לא תיעד דבר מעבודותיו במשך השנים. במקרה מצא משה באלבום הבולים של אביו מסמך ישן, זנוח וקרוע – מכתב תודה שקיבל מהמדינה ב-1949 (ראו תמונה למטה) אחרי שרוהטה הכנסת הראשונה, ובו נכתב:
לכבוד "המקשט", בית המדידות, תל אביבהריני מתכבד להודות לכם בזה על הריפוד הנאה שסיפקתם המוסיף נוי לכנסת ישראל הראשונה.
עבודה זו נעשתה על ידך ללא לאות, תוך אהבה ומסירות.
בכבוד רב,
פ. לינדר, ראש האגף
"ללא לאות, תוך אהבה ומסירות" – זה המשפט המאפיין את הגישה של אפרים לחיים בכלל ולעבודתו בפרט, וזה גם מה שביקש להעביר הלאה ללילדיו ולנכדיו. "ב-74' הוא הכניס אותנו לחברה כשותפים עם הכרעה, כלומר הפך להיות מספר 2. כך גם אנחנו עשינו עם הילדים שלנו. הוא ידע להעביר לנו את הדבקות שלו במטרה, את ההתמדה והחריצות."הוא היה מורה. מורה צריך להיוולד מורה, צריך שתהיה לו את דרך ההנחלה ואת הידע, ואפרים התברך בשניהם", אמר משה השבוע, בשבתו על אביו. "הגאווה הכי גדולה שלו היא שהנכדים ממשיכים את דרכו. זו מצוות אבי – הנחלה מדור לדור, כי בלעדיה זה עסק תלוש".
בשנות השבעים העביר אפרים את שרביט הניהול של העסק לבניו משה ויהושע, וכיום עובדים בחברה גם בני הדור השלישי –אפרים, בנו של משה, הוא המנכ"ל, ודפנה, בתו של יהושע, מעצבת, כשלצידם כ-50 עובדים.
לפני שלוש שנים עבר בית קסטיאל למתחם חדש ומפואר בדרום תל אביב, לא רחוק ממשכנו הישן והוותיק בלב שכונת פלורנטין. הוא תחנה קבועה של אדריכלים ומעצבים רבים, ומבקריו טוענים שהוא אקלקטי מדי ונעדר סגנון מגובש. למשל, קשה להצביע על עיצובים שנחשבים למוצרי הדגל של החברה ומלווים אותה שנים.
