מיתוג מוזיאון הוא אחד התהליכים המיתוגיים הקשים ביותר. בניית תדמית לחלל שצריך להכיל בתוכו מספר עולמות שונים, כלומר, להיות מספיק כללי אבל עדיין "לספר את הסיפור" של המוזיאון, ולהיות ייחודי וספציפי, מייצרים אתגר מאד מורכב ולא פשוט.
ברוב המקרים, צורתו האיקונית של מבנה המוזיאון מהווה את ההשראה לעיצוב הלוגו (ע"ע מוזיאון העיצוב בחולון או המוזיאון החדש בניו יורק), או פתרונות טיפוגרפיים "נקיים" כדי להיות מספיק כלליים. השבוע נחשף הלוגו החדש של המוזיאון לאמנות עכשווית ביוסטון, שעבר מהתפיסה של איור מבנה המוזיאון ללוגו כללי וגרפי מאד, שמנסה להיות האייקון החדש שלו.
מבנה המוזיאון, שנחנך בשנות ה-70 ותוכנן על ידי האדריכל האמריקאי גונר בירקרס, מחופה פלדת אל-חלד ומשופע בזויות חדות, שיוצרות קונסטרוקציה מאד לא ברורה וחד מימדית. זו היתה בדיוק האסטרטגיה העיצובית של הסטודיוAHL&CO הניו יורקי, שבחר בפתרון של יצירת "יש מאין".
המשרד בחר מספר אלמנטים חשובים מתוך מבנה ושטח המוזיאון (הגג, אחת מהצלעות המפורסמות של המוזיאון וכדומה), ועל ידי צביעתם בצבעי היסוד CMYK והנחתם אחד על גבי השני, נוצר למעשה האייקון שילווה את המוזיאון מעתה. הפונט הראשי - הלווטיקה בולד (Helvetica bold) - נבחר משיקולים כלכליים: המעצבים בחרו לא להשקיע בפונט ייחודי למוזיאון. ההחלטה הזו, שאינה ייחודית רק למוזיאון ביוסטון, עוררה ויכוחים סוערים ברשת, שחלקם טוענים להיעדר חדשנות ואחרים משבחים את השימוש בקיים והטוב, המהווה הצהרה על חוסר ראוותנות ושימוש נבון במשאבים כלכליים בתקופה זו בעולם.
בסך הכל, השינוי הדרמטי במיתוג אופייני לטרנדים בענף - הוא כללי מדי, מינימליסטי ולא מחויב, ומכיל בתוכו את כל הצבעים, כדי להיות וורסטילי מספיק לקראת התפתחויות עתידיות. כך כנראה ייראה גם CAMH (שאפילו שמו מעיד על תפיסה מיושנת של חיבור האותיות המרכזיות של שם המוזיאון, טריק שעבד רק ב-MOMA בניו יורק. בשאר המקרים זה פשוט נשמע מגוחך ופתטי).
