אי אפשר להתעלם בימים האחרונים מדגל המדינה הענק שמשתקף לו בגאון דרך חלונות היכל התרבות שבמרכז תל אביב. המדינה מתקשטת לה בדגלי הלאום לכבוד יום הולדתה, יום הגאווה הלאומי שלנו.
"כחול ולבן, כחול ולבן זה הדגל שלי"... שרתי כילד בגן, ואז עדיין לא הבנתי מהו מיתוג.
דגלים הם למעשה הלוגואים של מדינות, סמלים לאומיים שמודפסים על בדים. דגל איננו רק צורות גרפיות או קומפוזיציות בעלות צבעים עם משמעויות נסתרות או גלויות, בדגל יש גם מסר, יש כוונה לכל דבר שמופיע בו, והוא בסופו של דבר גם מצליח לעורר בנו אמוציות ותחושות ממש כמו כל מותג אחר. המדינה היא מותג.
הסוגייה הזו, על משמעות הדגל ואת מה שהוא מסמל, הזכירה לי את המיתוג הנפלא שנעשה ב2009 בביאנלה הבינלאומית לאומנות בוונציה.
הסלוגן שזכה לקשט את הביאנלה אז היה: יוצרים עולמות making worlds
למעשה, כל דגלי המדינות שהשתתפו בביאנלה פורקו מזהותם, כל דגל עם הצבעים והצורות שלו, ולאחר שכל הדגלים פורקו, הם נבנו מחדש. נבנו עולמות ומדינות חדשות. כלומר ישראל היתה עדיין אותה ישראל אבל עם דגל חדש שמייצג אותה. הפירוק וההרכבה מצליחים באופן מקסים לנפץ קצת מיתוסים, האם אזרחי יפן ירגישו עדיין אותו דבר מול הצורה החדשה שאומרת "יפן"? או שמא האמריקאים, אנשי האומה הפטריוטית ביותר על הגלובוס, ירגישו פתאום עירומים ונבוכים מול ה"ציור" החדש הזה שאומר USA
כשלפני שנתים חבר הביא לי את החוברת הזו שחילקו שם, יחד עם גלוייה של דגל ישראל החדש (כל הדגלים הודפסו וחולקו חינם) אותי זה נורא הצחיק. ותהיתי מה היה קורה אם... אז רגע לפני הזיקוקים והקצף, ביום שבו צריך לעשות קצת חשבון נפש, אני מקווה שלא ניקח דברים כמובן מאליו, לא את קיומינו, את סובבינו, את המציאות שבה אנחנו חיים ולא את הדגל.
שיהיה במזל.
