תוכניות בישול ממלאות חלק ניכר משעות אחר הצהריים של לוח השידורים הישראלי, וההכרעה מי תזכה לרייטינג הגבוה מביניהן מתקבלת בשניות ספורות של זיפזופ. התחרות העזה הביאה את יוצרי תוכנית הבישול החדשה של השף צחי בוקששתר, "מישהו לבשל איתו",
להשקיע בתפאורה יוצאת דופן ועשירה בפרטים, בתקווה שתצוד את עינו של המזפזפ ותעצור את מעופו מתחנה לתחנה.
אתגר הוצב בפני מעצב התפאורה, רונן לוין: לשבור את הסטטיות האופיינית לתוכניות בישול, שברובן עומד הטבח מאחורי דלפק ומולו מצלמה. לוין התבקש ליצור סט שבו השף יהיה חופשי לנוע בחלל וניתן יהיה לצלמו מכל הכיוונים במצלמת כתף. זוהי גישה יוצאת דופן לתוכניות אולפן בכלל ולתוכניות בישול בפרט.
בתכניות בישול נהוג לחקות את המטבח הביתי כך שהכיור, משטח העבודה, הכיריים, התנור וכל מה שהטבח זקוק לו נמצאים במרחק שידרוש ממנו מינימום תנועה. לכן עשה לוין בדיוק את ההיפך. הוא בנה ארבע תחנות עבודה מרוחקות זו מזו, וביניהן כיור מרכזי. המקרר נמצא בצד אחד, התנור בצד אחר, ומדפים עמוסים בבקבוקי יין נמצאים במפלס נמוך יותר המרוצף בשחור. המבנה הזה, המתפרש על פני כעשרה מטרים רבועים, מכריח את בוקששתר ואורחיו להתרוצץ ברחבי האולפן ויוצר את התחושה הדינמית המיוחדת לתוכנית.
אך הקומפוזיציה שיצר לוין מתוחכמת הרבה יותר. ממבט על אפשר לראות שהדלפקים מסודרים סביב הכיור בצורה המזכירה שבשבת. הם עומדים בניצב אחד לשני, כך שברקע כל דלפק נראית הצלע הארוכה של הדלפק שמאחוריו. העיצוב הזה יוצר עומק ופרספקטיבה בפריים, שומר על קשר עם שאר חלקי האולפן ומסייע להתמצאות הצופה בחלל.
גם מבחינה סגנונית שונה האולפן של "מישהו לבשל איתו" מהמקובל בתחום. לוין מסביר: "בדרך כלל בתוכניות בישול הולכים על לוק כפרי נוסטאלגי בנוסח פרובאנס וטוסקאנה - שזה לא מכאן ונראה לי כמו תחפושת, או שהולכים על מראה הייטקי שלא נראה לי מתאים לאוכל ובטח שלא לצחי, שהוא איש של שפע, של אדמה. צחי הוא תערובת של שף גורמה עם בישול ביתי, והאורחים בתוכנית באים יותר מכיוון המטבח העממי. המקום שבו נפגשים הכפרי עם האורבני הוא השוק - וזו הייתה ההשראה לעיצוב. הכיור המרכזי, המשרת את כל הדלפקים, הוא כמו הבאר המרכזית בכיכר השוק, וארבעת הדלפקים הם כמו הסמטאות”.
הדלפקים העשויים עץ אלון גושני מזכירים בוצ'ר בלוקס באיטליז. תריסולי הפח הגלי, המעוטרים בגרפיטי של כלי בישול, נראים כמו תריסי חנויות בשוק, ולכך מצטרפים ארגזי הירקות הטריים. לוין מערבב כאן פנים וחוץ, מגוון של חומרים כמו לבני סיליקט לבנות, קירות בטון חשוף וקורות ברזל חלוד, עם המילה האחרונה בתחום המטבח – חרסינות, ברזים, כיורים ומכשירי חשמל משוכללים. על הקירות תלויים צילומי ענק של אוכל ותמונות מתקופת הרנסאנס שעונות כלאחר יד על הקיר. סידורי פרחים מינימליסטיים ואלגנטיים פזורים לצד ערימות ספרים וסלים קלועים. התוצאה היא הכלאה בין שוק ללופט.
"בכל מה שאני מעצב אני מנסה להפגיש בין נמוך וגבוה”, אומר לוין, שבנוסף לעיצוב תפאורות (ארץ נהדרת, הכספת, הארוויזיון ועוד רבות) עוסק בעיצוב פנים וארכיטקטורה (רשת בתי הקפה לאביט, הצוללת הצהובה, M-SQUARE) ובעיצוב רהיטים (עיצוביו מופיעים בספרים של הוצאת Taschen היוקרתית ובמגזינים נחשבים כמו Domus ו-Casa Vogue).
הסט מספק אינספור זוויות צילום: זווית נמוכה מתאפשרת בזכות גופי התאורה הענקיים מבד, שמסתירים את הפנסים, והרצפה המפולסת בלבן ואדום נראית היטב מהזויות הגבוהות. אז עומק, עושר ודינמיות יש כאן. עכשיו נשאר רק לבדוק מה אומרים המזפזפים.
