מילאנו הייתה הרבה יותר שקטה השנה. כמעט בלי גימיקים, בלי צעקנות, בלי יומרנות. בהשוואה לשנים קודמות, מילאנו 2011 הראתה שהמעצבים והחברות המובילות בעולם מבינים מהי העבודה המרכזית שלהם: לעצב טוב.

מהתבוננות ממושכת במאות ואלפי פריטים אפשר להבין, שהשוק העולמי חוזר להעריך עיצוב, צורה ופונקציה. הנה העבודות הבולטות ביותר במילאנו, והמגמות המרכזיות שמסתמנות בעיצוב העולמי, במסגרת ניתוח של שבוע העיצוב.

1. כיסא "טליאטלה" של ג'ספר מוריסון, עבור ALIAS. הכיסא הזה הוא דוגמה טובה לציטוטים מודרניסטיים שנראו ברהיטים לא מעטים השנה, והוא מצטיין בהקפדה על פרטים ובאנדרסטייטמנט שהוא משרה.

העבודה של מוריסון מדגימה את החזרה לצורות פשוטות וקלילות: כפי שבתערוכה של "קאסינה" אפשר היה לפגוש כיסא שמצטט את "סופר-לג'רה" האיקוני של ג'יאו פונטי משנות החמישים, כך מוריסון מתייחס לכיסא הספגטי של ALIAS, קלאסיקה ותיקה של החברה. במבט ראשון הכיסא אינו נראה יוצא דופן. במבט שני, הגימור והדיוק המעולים שלו - מאפיינים של ג'ספר מוריסון - שובים את העין ומעוררים התפעלות, ומציבים אותו כאחד הפריטים הבולטים במילאנו. יותר מזה, ייתכן שהרהיט הזה מסמן שינוי של תפישה ותקופה: מגימיקים ואלמנטים כוחניים של אמירה אישית של כוכבי-על, לעיצוב שהוא עיצוב.

2. צורה אחרת של עידון אפשר לראות בכיסא אחר, בעיצובו של ננדו, חלק מתערוכה טאיוונית מקסימה שהוצגה במוזיאון הטריאנלה. כיסא המתכת המכופף משתמש בטכנולוגיה שבדרך כלל משמשת בעיצוב כיסאות במבוק, ובכך נוצר מוצר חדשני בגישה שלו, שניחן באלגנטיות רבה.
3. דוגמה שלישית לפשטות בכיסאות מיוצגת על ידי מרטינו גאמפר, עבור מאגיס, שגם הוא נראה פשוט במבט ראשון, עם ציטוטים קלאסיים שכאילו כבר נראו קודם. במבט שני, שילובי הצבעים והפשטות הצורנית המעודנת יוצרים פריט חדש לחלוטין. גאמפר מסתמן כאחד המעצבים החשובים שמתבקש לשים אליהם לב בשנים הקרובות. הוא הציג חדר שלם בגלריה נילפאר - גלריית העיצוב החשובה ביותר במילאנו - שהוגדר על ידי רבים מהמבקרים כיצירת מופת, ולא בכדי.
4. אם כבר מזכירים ציטוטים מהעבר, המנורה PIANI שלהאחים בורולק עבור FLOS מדגימה מגמה של שילוב תאורה עם פריטי עיצוב אחרים: במקרה הזה, מדף או קערה. גם כאן אין סיבה לחפש גימיק, כי אין כזה בנמצא - רק פשטות מזוקקת, מודרניסטית. המגמה הזו מצאה ביטוי בכמה תצוגות נוספות במילאנו, כגון המאווררים של MOOOI ההולנדית, שכוללים תאורה עשויית זכוכית ונציאנית.
5. החזרה לפשטות ולחומרים דקים וקלים מוצאת ביטויבספה של חיימה חיון לפריץ האנסן הדני. בשיחה עם חיון על העבודה המדויקת וארוכת השנים הזו, הוא סיפר כי הוא עבד עליה למעלה משלוש שנים. ההשקעה השתלמה לו: בספה הזו ניכרת אינטגרציה מושלמת עם יצירות המופת של פריץ האנסן: כיסא הברבור וכיסא הביצה. בעין בלתי מזוינת, אי-אפשר להבחין בהבדל בין חיון לארנה יקובסון, שעיצב את הפריטים הללו להאנסן בשעתו, ונדמה שהמעצב הספרדי הצעיר רק העתיק את הספה ותו לא. זה לא המצב, כמובן. באלגנטיות בלתי נראית, חיון משתמש בצופן הגנטי של האנסן כדי להתאים אותו לתקופתנו, ולהביא קול חדש. דוגמה יפה לחילופי דורות, ושוב, עיצוב מעודן וקליל, שמשתלט על הזירה העולמית השנה.
6. פטריסיה אורקיולה חזרה לככב ביריד של מילאנו, ואי אפשר היה להתעלם ממנה בפינות שונות של העיר: מורוסו, קארטל, B&B איטליה - הם הלקוחות המרכזיים שלה שהבליטו את הרהיטים החדשים בעיצובה.הספה שהיא יצרה לקארטל היא כנראה המעניינת בעבודותיה הנוכחיות: הן בזכות השימוש הלא שגרתי בחומר, הן בצורה הבלתי מוגדרת, והן בזכות הקלילות והדקות. שנה חזקה במיוחד למעצבת הספרדייה.
7. אם צריך לציין מעצבים שעושים תפנית בקריירה, דושי לוין עונים להגדרה. שווה לעקוב אחריהם: בנוסף לעבודות חדשות שהכינו עבור מורוסו, הם עיצבו את כיסא ''קאפו'' עבור קאפליני. זהו כיסא מתקדם מבחינה עיצובית, עם טיפולוגיה חדשה-ישנה שחובקת את הגוף ויוצרת חלל פנימי מוגדר. ריהוט חובק חוזר השנה לככב בעיצוב, או לפחות מתחיל לחזור לשם. אפשר שזו תוצאה של כלכלה שבירה וחוסר ודאות אישית, כאשר אנשים מחפשים רהיטים שיגנו עליהם וזקוקים לחיבוק העוטף. את המגמה הזו אפשר היה למצוא גם בכיסאות הענקיים של בנג'מין הוברט עבור DEWORM, שנועדו לאפשר פרטיות במשרד ולא רק בבית, ובספות המוצלחות של קאסינה. הרהיט של דושי לוין, שמזכיר משהו את "כיסא הרחם" של סארינן, נראה דק וצר, ולא מחבק לכאורה. כשיושבים בו מסתבר שהוא לא רק נוח בצורה בלתי רגילה, אלא גם חובק את היושבים בו ממש כמו שהוא מבטיח.
הכיסא 'קאפו' של דושי לוין. ריהוט חובק (צילום: dezin)
הכיסא 'קאפו' של דושי לוין. ריהוט חובק (צילום: dezin)
8. הקולקציה החדשה של בית האופנה הצרפתי הרמס, לראשונה בתולדותיו, הייתה שמרנית מאוד ומאכזבת. על אף שהיא הוצגה בפורמט מרהיב, בבית רחב-ממדים עשוי קרטון ונייר שעיצב האדריכל היפני שיגרו באן, מה שגנב את ההצגה היה הבית ולא הרהיטים שבו. יוצאת דופן היא הספה של אנטוניו צ'יטריו, שמצליחה להצטיין באלגנטיות מזוקקת.
9. ויטרה הציגה אוסף חזק, עם עיצובים של ג'ספר מוריסון, קונסנטין גרצ'יץ' ואחרים. בעינינו, בלט במיוחד הכיסא שעיצבו אד ברבר וג'יי אוסקרבי. עם נדנוד של תשע מעלות קדימה, נוצרת ישיבה ארגונומית נכונה יותר. כבר שנים מדברים על כיסאות בריאים יותר שמסוגלים להתנדנד, וזה הניסיון הראשון של חברה גדולה להתייחס לצורך הזה בצורה עיצובית נאותה, שמאפשרת כיסא עם תנועה, ולא רק שימושית גרידא. הכיסא הזה מאפשר שתי תנוחות ישיבה קבועות: תשעים מעלות, ותשע מעלות קדימה, ובשני המקרים הוא מתקבע ולא זז.
10, 11. למרות העידון והשקט, נצפו גם שתי הברקות עם ניצוץ גאונות. אחת מהן שייכת למאסטרו אינגו מאורר, ששנה אחר שנה מציג אוספים עוצרי נשימה. שתי העבודות שלו, "עתיד מעופף" ו"סרט זהב", מראות את השליטה שלו בטכנולוגיה עכשווית של תאורה, יחד עם מעוף מעורר השראה. גאונות מסוג אחר מציג הבריטי הצעיר פול קוקסהדג', שיצר עבור BMW וחברת התאורה FLOS מיצג שמשתמש בטכנולוגיה עכשווית. בחדר לבן הוא הציב שורה של גופי תאורה אדומים, וכאשר תוחבים את הראש בתוך גופי התאורה מתגלה לעין סרט שאינו נראה על הקירות קודם לכן: מכוניות BMW שנוסעות ברחבי החדר על הקירות. הן הגימור של גוף התאורה עצמו, הן התחכום הטכנולוגי, מציבים את קוקסהדג' ברשימת המעצבים המעניינים ביותר בזירה.