בעוד כמה ימים נשב מול שולחן גדול ועמוס באוכל, שתיה, בני משפחה ונספחים שונים, שמאתגרים אותך כל שנה מאיפה אתה מכיר אותם, כלומר נערוך ליל סדר. קיימות המון אסכולות על תהליך קריאת ההגדה, אני בא מאסכולת אלו שקוראים רק עד האוכל, וגם בזה נדמה לי שאנחנו מתחרים על שיא גינס במהירות קריאה. לרוב, אסופת ההגדות שעל השולחן, הן או שאריות של מתנות מבנקים, מזכרות משירות הצבאי של אבא שלך, ואיך לא "הגדת הפלסטלינה" שקיבלת כשהתחלת בית ספר יסודי. אז החלטתי השנה לצאת ולמצוא הגדות ראויות למעמד, שלא היו מביישות את ספרי העיצוב והאמנות השונים.
את ההגדה של צילי פינס, מעצבת גרפית אמריקאית, מצאתי ממש לפני כמה ימים בשיטוטי הרבים באינטרנט, זו אמנם הגדה באנגלית והיא נקראת כמובן משמאל לימין, אבל העיצוב המתוחכם והעדכני שלה (שימוש בפונטים של עודד עזר) מצליח להפוך את הטקסט הזה שאנחנו מכירים כל כך טוב למשהו חדש ומעניין. ניתן לרכוש את זה באתר שלה תמורת 14 דולר להגדה.
את ההגדה של מארק אלן-אוקנין, רב ופילוסוף צרפתי, מצאתי לגמרי במקרה בסניף של אחת מחנויות ספרי האמנות בתל אביב. על האיורים המהפנטים היה אמון הצייר והמאייר הצרפתי ג’ראר גארוס. היא נוצרה ב-1996 בהזמנת הספרייה הלאומית של צרפת. ההגדה עולה 2,700 שקלים והיא קיימת במהדורה מוגבלת.
גם את ההגדה הבאה מצאתי לגמרי במקרה בחנות יד שניה בתל אביב, ועל אף האתאיזם והחילוניות שזורמים בדמי, אותה כבר לא יכולתי להשאיר בחנות. ארתור שיק, אמן יהודי ממוצא פולני, עיצב את ההגדה המפורסמת בסגנון אר-נובו, ב-1936, תקופת עליית השלטון הנאצי בגרמניה. שיק שילב בין איוריו סממנים אנטי-נאציים, ויש הטוענים שמפחד הגרמנים, הבריטים אף ביקשו ממנו להשמיטם. במקביל ההתפעלות מהאיוריו המיוחדים היתה כל כך רבה, שהעותק הראשון שלה הוענק למלך ג’ורג’ השישי, עם הקדשה מיוחדת.
