הקשר הישיר בין העובדה שדוגמניות מציגות אידיאל יופי רזה במיוחד לבין הפרעות אכילה ובעיות דימוי גוף אצל נשים ונערות אינו חדש לנו. לאחרונה, הנושא צף ועולה על סדר היום בכל הזדמנות אפשרית - מהחוקים שנחקקו בכדי לנסות למגר את התופעה, דרך בובות בארבי "אמיתיות" יותר ועד ספרים שנכתבו כדי להרחיב את המודעות בקהל הרחב.
ועדיין, כך מסתבר, מידת הדוגמניות ממשיכה לקטון. למה הכוונה? מידת דוגמניות מסלול כיום - המידה 0, שהיא 34-32 במידות אירופאיות - היא מידתן של פחות מ-2 אחוזים מאוכלוסיית הנשים בעולם המערבי. מה שאומר ש-98 האחוזים הנותרים שייכים לנשים שלמרבה הצער חלק לא קטן מהן סובלות מבעיות שונות, הפרעות אכילה, שנאה עצמית ודימוי גוף בגובה הדשא.
אנחנו צופים בדוגמניות השדופות כאילו ככה היה מאז ומעולם ומקבלים את מודל היופי המוכתב לנו בהכנעה, אך יש דברים שאנחנו לא ממש מודעים אליהם. מסתבר שה"סמפלים" (Sampels), כלומר הדגמים הבסיסיים שמעוצבים על ידי המעצבים מלכתחילה, נתפרים במידות כמעט דו מימדיות. זה הסטנדרט למודל נשי היום, ואין מקום - תרתי משמע - לקימורים הנשיים שמאפיינים את רוב הנשים.
אך זה לא תמיד היה ככה. למעשה, מידת ה"סמפלים" הלכה והתכווצה עם השנים. זוכרים את דוגמניות העל מסוף שנות ה-80? היתה זו תקופה שבה סינדי קרופורד, קלאודיה שיפר וחברותיהן קידמו מודל יופי בריא. כראייה - רובן גם הפיקו קלטות וידאו של אימוני כושר שנחלו הצלחה בינלאומית אדירה. נכון, גם הן היו רזות וחטובות במיוחד, אבל הן עדיין היו אנושיות ונשיות יותר - באותה תקופה, מידות הסמפלים היו מותאמות לדוגמניות האלו, שמידתן היתה 36 או 38. קצת יותר שפוי, לא?
בראיון למגזין Parade סינדי קרופורד סיפרה שלדעתה היום היא לא היתה מצליחה בתור דוגמנית. "אני מרגישה כמו 'אאוטסיידרית' עכשיו", אמרה. "כשאני דגמנתי, המידה 6 (36 במידות שלנו) היתה המידה הנורמלית ועכשיו זה 2 או 0".
"מידות גדולות" במידה 38
השאלה הנשאלת היא מדוע זה ממשיך לקרות? אם כולם יודעים אילו השלכות יש לרזון הקיצוני של דוגמניות על החברה, מדוע מעצבים ממשיכים לעצב בגדים לסטנדרט מידות לא אנושי?בשבוע המודעות להפרעות אכילה שנערך בסוף פברואר, נערך פאנל על יופי ובריאות באופנה בהשתתפות מומחים להפרעות אכילה וסוציולוגיה, סוכן דוגמניות ודוגמניות ה"פלאס סייז" איימי למונס וקריסטל רן.
רן פרצה לפני מספר שנים את תקרת הזכוכית עבור דוגמניות פלאס סייז כשזכתה להצלחה מסחררת אחרי שנרפאה מאנורקסיה קשה, היא כתבה ספר המתאר את חוויותיה האישיות בהתמודדות עם המחלה הקשה והשיקום הארוך שאחריה. רן דווקא ירדה במשקל מאז והתייצבה במידה 8 (38 שלנו). אך העובדה שהצטלמה בשנה שעברה למגזין בגדי הים "ספורט אילוסטרייטד" עדיין לא עוזרת לה להימנות על הקריטריון של דוגמנית מסלול.
בפאנל המומחים טענה רן בתוקף שמידת הסמפלים צריכה להיות מידה 8. טענתה היתה כביכול פשוטה אך בעצם מצריכה שינוי תרבותי והתגייסות אמיצה של מעצבי העל לצורך העניין. היא הסבירה שאם שהסמפלים יהיו במידה 8, יהיה יותר חופש למעצב. רוב הדוגמניות יהיו במידות שבין 6 ל-8 ואפילו 10 (מידה 40 בארץ), ואם תיכנס דוגמנית ממש מדהימה במידה 0 יעצבו לה את הבגד במידה שלה באופן מיוחד".
מה שקורה היום בפועל הוא שדוגמניות כמו קריסטל רן ורובין לוואלי נחשבות "פלאס סייז" בתעשיה והן מעטות ביותר, לעומתן, מגזינים מייצגים דימוי יופי פרו אנורקטי ודוגמניות שלא עומדות בקריטריונים הנוקשים של מידה 0 פשוט מוחלפות בכאלה שרזות יותר. קריס גאי, מסוכנות הדוגמנות "מרילין מודלס" הוסיף: "הסטנדרטים בתעשייה מגוחכים, אלו לא סטנדרטים שאישה יכולה לשמור לאורך חייה או הקריירה שלה, מחליפים דוגמניות טובות בדוגמניות חדשות בגלל סטנדרטיים לא מציאותיים".אז נכון שהמידה הממוצעת אצל נשים היא בכלל 42, ובעולם מושלם רוב הדוגמניות היו צריכות להיות דוגמניות במידה הממוצעת, אבל אם מידות הסמפלים יעלו למידה 38, כפי שהיו לפני שההירואין שיק נכנס לחיינו, הן ללא ספק ישקפו נתח גדול יותר של אוכלוסייה. הגזרות יתאימו ויחמיאו יותר לקימורים הנשיים ויאפשרו לנשים להזדהות עם אופנה. הבונוס יהיה הפחתה משמעותית בהפרעות אכילה.
עוד בנושא:
- תפנו להן מקום: הדוגמניות של מידה 42 פלוס
