בנובמבר 2005, הצליח מוסד אקדמי אלומיני יחסית מאיטליה לעלות לכותרות ברחבי העולם: חוקרי מוח באוניברסיטת פאביה
הצליחו לבודד את הכימיקל האחראי לתחושות האופוריה והתלות הנחוות במערכות יחסים רומנטיות. הגילוי המרעיש באמת התרכז ברמות הכימיקל המשתנות בין זוגות טריים לזוגות ותיקים.
בקרב זוגות שזה עתה נפגשו, נמדדו רמות גבוהות יותר של הכימיקל, בעוד שאצל זוגות שהיו ביחד למעלה משנה, הכימיקל חזר לרמתו הטבעית. "האהבה הרומנטית מסתיימת לאחר שנה ומתייצבת", טענו החוקרים בפאביה. חוקר אחר, אנגלי הפעם, ביצע מחקר שדווקא הוכיח שיש זוגות שאותה התאהבות ראשונית, או אהבה רומנטית, מתקיימת אצלם גם לאחר 20 שנה.
בין אם ההתאהבות שגורמת לנו לפרפורי לב והזעה בידיים מתאדה לאחר שנה בלבד, ובין אם אין לה תאריך תוקף, יש כמה דברים שניתן לעשות כדי לשמור על מערכת יחסים טובה, בריאה ומאוזנת. גם כאן החוקרים והפסיכולוגים לא תמיד מסכימים, ולא נותר לנו אלא לשפוט מה עובד בשבילנו, מתוך ניסיון ותחושה.
1. ראו דברים בצורה ריאליסטית
בספרו The Love Test, טוען הפסיכולוג הרולד בסל כי יש שני גורמים מרכזיים הקובעים את איכותה של מערכת יחסים. הראשון הוא "משיכה רומנטית", הנקבעת משילוב של מרכיבים גנטיים ותרבותיים. הגורם שני, והמעניין יותר לצורכינו, מתרכז בבגרות הרגשית של בני הזוג. בן זוג שאינו בוגר רגשית נוטה יותר לשגות באשליות בקשר לאהבה, להתפכח ואז לנהל רומן, מאשר בן הזוג הבוגר, שרואה את מערכת היחסים במונחים ריאליסטיים, ויכול לעבוד על הבעיות בה בצורה בונה.
2. היו כנים עם עצמכם
חוקרים באוניברסיטת אוהיובדקו כיצד מערכות יחסים מושפעות מיכולתם של בני הזוג לראות את עצמם בצורה בהירה ואובייקטיבית, עד כמה שניתן. 62 זוגות של סטרייטים, כולם סטודנטים בקולג', השתתפו במחקר ומילאו שאלונים פסיכולוגיים בשלושה שלבים. הממצאים הראו כי נבדקים שדיווחו שהם נשארים נאמנים לעצמם במערכות יחסים, התנהגו בצורה אינטימית יותר והרסנית פחות כלפי בני זוגם, והביעו יותר שביעות רצון ממערכת היחסים. אין משמעות המושג "נאמנות לעצמי" לקבל את כל המגרעות ולא לנסות להשתפר, אלא לראות את המגבלות נוכחה ולדעת היכן כן ניתן להשתפר.
במחקר התגלה פער מעניין בין המינים: לגברים שהיו יותר נאמנים לעצמם היו בנות זוג שהראו התנהגות בריאה יותר במערכת היחסים. אך ההפך לא היה נכון: לנשים שהיו יותר נאמנות לעצמן לא היו בני זוג "בריאים" יותר מבחינה רומנטית. לדברי החוקרים, הפער נובע התפקידי מגדר חברתיים: מכיוון שנשים "אחראיות" בדרך כלל על הפן האינטימי במערכת היחסים, ברגע שגבר נוטה יותר לנהל מערכת יחסים פתוחה וכנה, הדבר הופך את עבודתה של בת זוגו לקלה הרבה יותר – ושניהם "בריאים" יותר רומנטית ומאוזנים יותר.
באופן כללי, המחקר אישש ממצאי מחקרים אחרים שמצאו כי כשאנחנו מתנהגים בדרכים בונות ובריאות במערכת היחסים, שביעות הרצון של בני הזוג שלנו עולה.
3. היו מוכנים להקריב
חוקרים מאוניברסיטת UCLA ניתחו מערכות יחסים של 172 זוגות במשך 11 שנים, והגיעו למסקנה חשובה אחת: אמנם מערכות יחסים ארוכות דורשות מחוייבות, אך המבחן האמיתי למערכת היחסים – או המחוייבות האמיתית – מגיע כאשר בני הזוג צריכים להקריב זה למען האחר. ובמלים אחרות, עד כמה אתם באמת מחוייבים למערכת היחסים, כשהיא עומדת במבחן אמיתי?
לפי החוקרים, זהו ההבדל בין "אני אוהב את מערכת היחסים שאני נמצא בה ואני מחוייב לה" לבין "אני מחוייב לעשות את כל מה שצריך כדי לגרום למערכת היחסים הזו לעבוד". האם תקומו ב-2 בלילה להאכיל את התינוק במקומה, תקשיבו לו באמת גם כשאתן "מתות" מעייפות, או תשטפו את הכלים במקום בו הזוג שרוצה להתפנק מול הטלוויזיה, גם אם "תורו" עכשיו? האם המטרה שלי היא "לנצח" בויכוח, או לשמור על מערכת היחסים?
באופן לא מפתיע, המחקר מצא כי הזוגות שהיו מוכנים להקריב דיווחו על רמת שביעות רצון גבוהה יותר.
4. לגור ביחד או להתחתן?
גם בסוגיה זו אין הסכמה רחבה בין החוקרים, אך מחקר עדכני שנערך באוניברסיטת קורנל והתפרסם ב-Journal of Marriage and Family, הראה כי אין יתרון לנשואים על-פני אלה שגרים יחד ללא נישואין. המחקר בדק 2,737 רווקים ורווקות, ש-896 מהם התחתנו או עברו לגור עם בן זוג בפרק זמן של שש שנים. המחקר התמקד ברווחה אישית ושאל שאלות על אושר, רמות דיכאון, בריאות וקשרים חברתיים.
הממצאים הראו שזוגות שגרו ביחד ולא נישאו, היו מאושרים יותר לאורך זמן מזוגות נשואים. לפי החוקרת, "יש אנשים שמגורים משותפים מעניקים להם יותר גמישות, עצמאות וצמיחה אישית מאשר נישואים".
5. הכסף באמת חשוב?
מחקר משותףלשלוש אוניברסיטאות בארצות הבריות מ-2011, מצא כי עניין רב בכסף ובצבירת רכוש פוגע במערכת היחסים. החוקרים בדקו כיצד גישות כלפי כסף השפיעו על רווחתם הזוגיות של 1,700 זוגות נשואים.
זוגות שאמרו שכסף לא חשוב להם, נהנו ממערכת יחסים איכותית ויציבה יותר מזוגות שבהם שאחד מבני הזוג, או שניהם, היו חומריים במיוחד. במקרים שבהם שני בני הזוג העידו כי הם מעניקים ערך רב על כסף, מערכות היחסים סבלו אף יותר: התקשורת בין בני הזוג היתה פחות טובה, הם לא הצטיינו בפתרון סכסוכים, ונטו לא להקשיב אחד לשני. ממצאים אלה לא השתנו גם כאשר בני הזוג היו אמידים או עשירים. במלים אחרות: החומריות כערך פגעה במערכת היחסים.
6. אפוקליפסה עכשיו
חוקרים באוניברסיטת וושינגטוןבדקו אינטראקציות בין אלפי זוגות נשואים במשך 13 שנה, ובין זוגות שזה עתה נישאו במשך שש שנים. הם מצאו ארבעה אינדיקטורים לכשלונה של מערכת יחסים, כאשר לטענתם הם מסוגלים לנבא את הכשלון במעל 90 אחוזים. הם קראו להם "ארבעת הפרשים של האפוקליפסה".
ארבעת הסימנים שזוגות עומדים בפני פרידה הם: ביקורת (הטחת חסרונות בן הזוג בפניו); מגננה (תגובות של התנערות מאחריות, או סירוב לדון בסוגיה שחשובה לבן הזוג); בוז (הערות סרקסטיות או חדות כלפי בן הזוג); ונסיגה ל"עצמי" (כלומר, לא לדבר, לא להראות תגובה כלשהי). מתוך אלה, העירו החוקרים, הבוז הוא הגורם השוחק ביותר במערכות יחסים.
