זה לא חדש שתחום הניתוחים הפלסטיים נדרש לייצר לעתים תכופות פרובוקציה כזו או אחרת, על מנת להמשיך לשנע את עצמו בקצב הולך ומתגבר. כך קורה שאחת לחודש מערך יחסי הציבור המשומן של תעשיית הפלסטיקה מסמן אזור חדש בגוף כאויב הציבור. אם הזדעזעתם ממיגור השומנים בגב, חכו עד שתשמעו על הניתוח החדש שגרם לאמריקה להצביע ברגליים - הצרת בהונות.
כשהוא רכוב על גל הסנדלים הפתוחים של הקיץ, דוקטור אוליבר זונג, פלסטיקאי כף רגל מניו יורק, תרם לחדשות של ערוץ ABC את הידיעה המרעישה על עלייה משמעותית בביקוש לניתוח הצרת אצבעות הרגליים, כך שייראו רזות וסקסיות יותר. לדבריו של הרופא, הטרנד החדש - שמגיע לדבריו מהקהל הרחב ולא ממוחותיהם הקודחים של הפלסטיקאים, החליף את הביזאר שכיכב בחדשות לפני כשנתיים - קיצור אצבעות הרגליים כך שלא ייתלו חסרות אונים ממפתח נעל הערב הפתוחה.
"אנשים שמים לב לפרטים הקטנים של כף רגלם", הסביר זונג לקריינית החדשות המופתעת, וסיפר על מטופלים שבחרו להיפטר ממבוכה רבת שנים ולשוות לכפות רגליהם מראה פחות "שמנמן", גם אם במחיר של כ-25 אלף דולר. הרעיון והתופעה, שכבר זכתה בתקשורת לכינוי הלא סימפטי toe-besity (משחק מילים על משקל obesity, עודף משקל), גונתה זה מכבר על ידי רופאי כף רגל אחרים ומוסריים יותר, בטענה שהניתוח מסוכן, ויכול להוביל לסיבוכים במבנה האצבעות ול"טראומה של כף הרגל" באופן כללי. לא בטוח למה הכוונה, אך תודו שזה נשמע מבעית.
גם כמה עיתונאים מפוכחים הרימו גבה. ב-Huffington Post נתנו לנושא כותרת בסגנון "אמריקאים שמנים לא מרוצים מכפות רגליהם", במגזין ווג איטליה, שדווקא אמור לשמוח על הטרנד המפלרטט עם נעלי המעצבים, תהו: "האם אנשים עוברים את כל הסבל הזה רק בשביל לנעול נעליים צרות יותר?", ובמגזין Fashionista סיכמו את התופעה בהומור אופייני: It's toe-tally messed up.
אצלנו, במדינת הכפכפים בה אף אחד לא חושש לאוורר את כפות רגליו בציבור, עושה רושם שעוד לא שמעו על התופעה. מבירור שערכנו עם מספר מכונים לרפואה אסתטית עולה כי בינתיים, מה שמדאיג את הישראלים זה הריח של כפות הרגליים, אך לא המראה החיצוני שלהן. מה אתם חושבים? האם יש לניתוח החדש סיכוי במחוזותינו?
