חיוך זה דבר מדהים. ההשפעה שלו על המציאות היא עצומה - חיוך יכול להוציא אותך מעבירת תנועה, לעודד אנשים זרים ברחוב, ואם את שמה על עצמך חיוך מזויף למספיק זמן, בסוף הוא יהפוך לאמיתי וישפר לך את כל היום. עובדה נוספת היא שאנשים שלא מרגישים בנוח עם השיניים שלהם מחייכים פחות, וכתוצאה, גם מצב הרוח שלהם מושפע. כן, כן, אסתטיקה דנטאלית היא הרבה יותר מסתם טיפוח - היא הכרח, במיוחד כי האדם הוא היונק היחיד שחושף שיניים שלא למטרת איום. או לפחות ככה אנחנו מאמינים.

אחלה משקפיים (צילום: ענבל מרמרי)
אחלה משקפיים (צילום: ענבל מרמרי)

עקרונית, השיניים שלי בסדר. מלאות סתימות וכפי הנראה עומדות ליפול בקרוב, אבל הצבע שלהן תקין, וזה למרות העישון והקפה, פלוס העובדה שרגלי לא דורכת אצל שיננית. ובכל זאת, המוטו שלי הוא שתמיד יש מה לשפר, אז הלכתי לנסות את השיטה החדשנית הזאת, שנקראת "ברייט סמייל".

אף אחד עוד לא נחנק אצלנו

השיטה מוכרת ברחבי ארצות הברית ויש לה כבר למעלה מ-2 מיליון מעריצים צחורי שיניים. כמובן שהרבה מאד כוכבים עושים את הטיפולים האלו, ביניהם פאולה עבדול, ג'סטין ביבר (שעבר, אגב, את הטיפול בישראל), פריס הילטון ועוד. השיטה משלבת ג'ל מיוחד שמורחים על השיניים, שאמור להגביר את אלמנט ההבהרה, ומנורה ייחודית שהיא פטנט רשום, הפולטת אור כחול מתון, שאמורה להשפיע על הג'ל ולהאיץ את פעולתו. החומר הפעיל שבג'ל מחליף את השימוש בחומרי הלבנה אגרסיביים המצויים בשיטות אחרות, וגם מכיל מרכיבים כגון גליצרין ומים מזוקקים, שמונעים את התייבשות החומר בפה וממקסמים את התוצאות.

ההלבנה נמשכת שעה, מורכבת משלושה סבבים של 20 דקות, ואמורה להיות כרוכה במינימום אי נוחות. אומנם היא מתבצעת אצל רופא שיניים, בקליניקה, עם הריח המפחיד והכול, אבל בשביל שיניים לבנות בכ-8 דרגות מהגוון הנוכחי, אני מוכנה לקחת סיכון.

קיבלתי הסבר קצר על גווני שיניים: סולם צבעי השיניים הבינלאומי נקרא "סולם ויטה", ולידיעתכם, יש בו 16 גוונים - ארבעה צבעים שבכל אחד מהם ארבע דרגות כהות. הצבעים הם לבן, צהוב, אפור וחום. כן, אפור וחום, אז ממש שימח אותי לגלות שהשיניים שלי הן בצבע לבן בדרגת כהות שנייה. לא כמו למדוד מכנסים מידה אפס ולגלות שיש לך מספיק מקום להכניס את החולצה, אבל בכל זאת. בשלב הזה הופניתי לכסא העינויים, אבל דחיתי את הקץ בעוד רבע שעה על ידי מבול של שאלות מציקות.

החולה מתבדחת עם רופאיה (צילום: ענבל מרמרי)
החולה מתבדחת עם רופאיה (צילום: ענבל מרמרי)

- "רגע, הפה נשאר פתוח כל הזמן?".
- "כן, ברור, אסור שהחומר ייגע בחניכיים או בשפתיים".
- "אז איך בולעים רוק?"

- "לא בולעים, יש מכשיר ניקוז כזה שבולע במקומך".

- "אבל רגע, מה קורה אם אני לא יכולה יותר? אם אני נחנקת, נגיד?".

- "אף אחד אצלנו עוד לא נחנק מהלבנת שיניים" (הדוקטור מתחיל לאבד סבלנות).

- "אז מה קורה אם אני רוצה להפסיק? איך אני אומרת לך?" .

- "את לא אומרת לי. את לא יכולה לדבר" (הוא היה מרוצה מאד מעצמו בשלב הזה, שתדעו לכם). "אני אתן לך דף ועט, למקרה חירום".

הדף והעט הכניעו אותי, וסוף סוף הסכמתי להתיישב על הכסא ולסתום את הפה שלי. ואז התחיל הסיוט. בהתחלה מפרידים לך את השפתיים מהחניכיים בעזרת נקניק צמר גפן. אחר כך מורחים על השפתיים חומר שמונע סדקים או קריעות, כי הפה פתוח כל כך חזק, שזאת אשכרה אופציה. הדבר השלישי שקורה הוא שמורחים איזה חומר בסיס, עליו את החומר המלבין שמבוסס על אמוניה, ואז תוקעים לך בין השיניים איזה דבר מגומי שמסתבר שהוא משמש כמעמד למנורה. שכבתי שם, במצב המוזר הזה, כמו חדר תצוגה באיקאה (איקאה בערב הסעודית, בלי הסטייל), מתופפת על בטני, מהמהמת, נושמת עמוק ומנסה להעביר את הזמן בלי להיכנס להיסטריה.

מה אני אגיד לכם, זה כמו להסתכל על צבע מתייבש, אבל הרופא מעולם לא היה מאושר יותר. רק בכל זאת, לא כל יום באה אליו פציינטית שבטוחה שהיא הולכת למות מחנק עקב אי בליעת רוק, או להתעוור בגלל מנורה. הוא בטח היה גם משועשע מהעובדה שלמרות המשקפיים האטומים השתדלתי גם לעצום עיניים כדי שלא ייכנסו לי קרני גמא חוץ חלליות לאישונים.

כשיוצאים מהטיפול ההמלצה היא לא לעשן או לשתות קפה בשעות הקרובות, כדי להגיע למקסימום עמידות של השיניים החדשות. העמידות הפוטנציאלית היא חמש שנים בתנאים אופטימליים, אבל אם תעשו כמוני ותדליקו סיגריה ביציאה מהקליניקה, זה יחזיק רק שלוש.

כמו באיקאה. קארין והמנורה (צילום: ענבל מרמרי)
כמו באיקאה. קארין והמנורה (צילום: ענבל מרמרי)

אבל מה אכפת לי אני - עם כמות הסיגריות שאני מעשנת אני לא בטוחה שאני אחיה עוד חמש שנים, ואני חותמת עכשיו על אלף ימים של שיניים יפות ונקיות כמו תחת של תינוק. וכן, זה בהחלט עושה חשק לחייך יותר מהרגיל - גם כי ידעתי שהחיוך שלי שודרג, וגם בגלל האושר על כך שהטיפול עבר ללא חנק, מוות או עיוורון. כך או כך, זו היתה הצלחה מסחררת, אם לא בתחום הלבנת השיניים, לפחות בתחום הטיפול הנפשי.