מאז מותה של איימי וויינהאוס לפני כחודש, לא נרשם במדיה קטרזיס כמו זה שנוצר סביב יום הולדתה ה-19 של פרנסיס בין קוביין. הבת של קורט קוביין וקורטני לאב, הילדה שהתייתמה מאביה בגיל שנה ו-8 חודשים והתבגרה יחסית רחוק מעיני המצלמות, הגיחה שוב למרכז העניינים עם שתי סדרות צילומים מתוזמנות היטב. מעצב האופנה שהפך לצלם, הדי סלימאן,
פרסם לכבוד יום הולדתה סדרת תמונות שמציגה את הצד המקועקע והרוקיסטי של פרנסיס בין, ואילו הצלם האמנותי רוקי שנק הציג
את הבת של מלך הגראנג' מהזווית הרומנטית והמהורהרת.
הגלגל הגנטי מסתובב לו
עיתונאים, בלוגרים וכתבי רכילות, גם כאלה שתמיד העדיפו בסתר לשמוע רוקסט, ממשיכים להשתפך על התמונות גם שבועיים אחרי פרסומן. "זה נועד לקרות. ה-DNA שלה דרש את זה. פרנסיס בין קוביין היא המוזה החדשה של עולם האופנה", הכריז מגזין הרולינג סטון. "פרנסיס נראית כמו השילוב המושלם בין אמה ואביה", התפעלו באתר של MTV. הרבה מעבר לעובדה שמדובר באישה צעירה, יפה וקרוב לוודאי אינטליגנטית, מה שכה מרתק בתמונות הוא אכן האופן בו פרנסיס מזכירה את לאב (בעצמות הלחיים, בשפתיים) ואת קוביין (באף ובעיניים). גלגל הגנטיקה הסתובב לו, והיא הרוויחה מכל העולמות.
יופי מפורסם, איקוני, חד פעמי, הוא בין הכוחות שמניעים את ההתפעלות שלנו ממפורסמים, בייחוד אם מדובר בלוק ששום בוטוקס או טיפול פילינג לא יכול לחקות. עצמות הלחיים של דיאן קרוגר, העיניים של מילה קוניס והשפתיים של אנג'לינה ג'ולי הם נכסים בלעדיים, חלק ממה שהופך את בעליהן לטיפוסים נשגבים.
כשזה מגיע לסלבריטאים ולמראם החיצוני, הצאצאים שלהם מהווים את פסגת האובססיה: מפורסם יפה תואר ומבורך בבריכת DNA משובחת הוא עסק מרתק, אבל איך נראים ילדיו? האם היופי זולג גם אצלם בוורידים, או שקפץ דור והברכה הפכה לקללה? מי שאי פעם הסתקרן איך נראים התאומים של ג'ניפר לופז והתאכזב לגלות שהם דומים להפליא למארק אנטוני הנלוז, מודע היטב לנושא – מראה ילדיהם של סלבריטאים הם משחק ההימורים האולטימטיבי, שמספק גם את הצורך בהערצה ומציצנות כבונוס. ואם מדובר בזוג הורים מפורסמים, כאלה שהגנים של שניהם תרמו לקידום הקריירה שלהם (או, במקרה של מארק אנטוני, הציבו אותם "כנגד כל הסיכויים") ההימור הופך לכפול ומכופל.
משחק ההימורים האולטימטיבי
"יופי בירושה" הוא סממן יוקרה שאין לו תחליף, שעולה לפעמים גם על עושר וייחוס מעמדי, ועולם הזוהר שומר פינה חמה בלב ליורשות שהגרילו במשחק הזה את צ'יפ הזהב. ג'ורג'יה מיי ג'אגר, בתם של מיק ג'אגר ודוגמנית העל לשעבר ג'רי הול, ניחנה באלגנטיות ילדותית מצד האם וברווח המפורסם בשיניים מצד האב, שילוב מרגש שהפך אותה לדוגמנית ונערת שערים מבוקשת. אליס דלאל, בתה של דוגמנית העבר הברזילאית אנדריאה דלאל, שהוסיפה לגנים המשובחים קצת חספוס, נהנית ממעמד דומה. אצלנו, אצולת הדוגמנות שייכת לבר רפאלי, נצר לציפי לוין, שהפכה מדוגמנית למנהלת האישית של בתה הדוגמנית.
על השטיח האדום, מול הפלאשים שמבגרים גם את בנות העשרה הרעננות ביותר, הציפיות מילדיהם של סלבריטאים גבוהות במיוחד. כפי שכולנו משתוקקים בתת מודע לילדים יפים ומוצלחים, כך גם הדאגה לבזבוז ירושת היופי הפוטנציאלית של הכוכבים מכרסמת בנו.
הדוגמה הטובה ביותר, אולי, למיזוג נתונים משובח שהפך למפח נפש גדול היא רומר וויליס האומללה, שמעולם לא הצליחה להתחבב על צלמי הפפראצי ומבקרי האופנה. עם מבנה הפנים הזוויתי שאולי נראה מצוין על אבא ברוס, בשילוב גוף נשי במיוחד שלוקח את אימא דמי במידת החזייה, רומר המגושמת מגלמת את החלום המנופץ, את ההתפכחות מההייפ. אולי לורדס, הבת המתבגרת של מדונה, שסוף סוף סידרה את הגבות והחלה למצות את הקוקטייל הלטיני-איטלקי שמבעבע בדמה, תוכל לתת לה כמה טיפים על פרזנטציה. ואם זה לא יעזור, תמיד יש את זואי קרביץ, שקיבלה בירושה את הלוק ואת האטיטיוד של אביה לני ואמה ליסה בונה ועשתה מהם קריירה.
לעומת רומר חסרת המזל, שמדגימה מה קורה כשפרסום ופספוס גנטי נפגשים, פוטנציאל ההנאה הגדול ביותר בניחושי גנטיקה טמון דווקא בדור הילדים הרכים שגדלים עכשיו וטרם הספיקו להשתחל לשמלות ערב ולהחריב איזו פרימיירה.
כשהזוג המלכותי ג'ולי-פיט הודיעו על הריונם הראשון, הספקולציות אודות ה"תינוק היפה בעולם" הרקיעו שחקים ומילאו את הצהובונים עוד בטרם נראו קווי המתאר של שיילו הקטנה באולטרסאונד. מה היה גודל האכזבה, אם כן, כאשר התברר ששיילו מסרבת ללבוש בגדי בנות ולהתאים עצמה לתואר הנסיכה מהחלומות שיועד לה. מהצד השני של טויס אר אס נמצאת סורי קרוז, העתק מדויק של קייטי הולמס המצודדת, שמצוידת בנוסף לפנים חמודות במלתחה מעוררת קנאה. כמה עורכי רכילות כבר לא יכולים לחכות עד שסורי תחליף את נעלי הבובה בנעלי עקב.
לא פלא שכמה וכמה סלבס עם שכל ישר בחרו להרחיק את ילדיהם מהקזינו של הצהובונים. גווינת פלטרו וכריס מרטין, צמד הורים ללא ספק יפים, מחביאים את אפל ומוזס הקטנים בלונדון. נטלי פורטמן, שבחרה לה פרטנר חסון להשביח את הגנים היהודים, לא יוצאת מהבית מאז לידת בנה אלף.
מה שאפשר אולי להמליץ לפורטמן הוא לעבור לישראל, המולדת האהובה עליה. אצלנו, בניגוד לארצות הניכר, העניין המוגבר בכוכבים פוסח איכשהו על הצאצאים. כמובן, כשפעם במאה שנה אנו זוכים לצמד כמו אסי וליאור דיין, הצבר החתיך מ"גבעת חלפון" והגבר הרגיש של המאה ה-21, לא נסרב לרכילות עסיסית ולתהייה רגעית על איזה מילימטר בפניו של ליאור דיין שייך לאביו ואיזה לאמו היפהפייה, קרוליין לגנפורד.
אבל מכאן ועד לספקולציות מה עתיד יופיין של הבנות של גלית גוטמן או מה יצמח מבריכת הגנים של הזוג לשעבר אמדורסקי, הדרך עוד ארוכה. אולי בגלל הצניעות וה"לא נעים" הכה אופייניים לרכילאים המקומיים, שנמנעים מלפשפש בעצמות הלחיים והאפים של ילדי המולטי-טאלנטים שתמיד אפשר לפגוש בג'ימבורי השכונתי.
ואולי דווקא בגלל יראת קודש אחרת שאופיינית לישראלים, זו שאנו חשים כלפי ילדים בכלל וערכי משפחה בפרט. פרנסיס בין היא אמנם שילוב נדיר של רוך וקושי, אבל בישראל מה שהיה מקבל את הכותרות הראשיות היה סיפורה האישי קורע הלב (ואם לגמרי לעשות אדפטציה, חוויות השירות הצבאי שלה). ילדים, במיוחד אם הם שייכים למפורסמים, יוצגו תמיד בקונטקסט רחב, זה הבין-דורי המחבק עד חנק, והקונטקסט הרחב הזה לעולם לא יתמקד בגנים בלבד. אולי דווקא בתחום הזה, בזכות החוקים הבתי כתובים של רכילאי המדינה הכי משפחתית במזרח התיכון, הרווחנו קצת עומק. פרנסיס, בואי לבקר.
