לפני שבועות ספורים החליטה סתיו שפיר לצאת מהארון קבל עם ועדה ולהכריז בכתבתה בשמלה אדומה ושערות על
מחאה כלפי החברה שמצפה ממנה למרוט את כל השיער מגופה. בכתבה דיווחה שפיר על המציאות החברתית כפי שהיא רואה אותה: נשים (ביניהן גם חברותיה הטובות) שמעקמות את האף למראה אישה שלא טרחה לגלח, למרוט או להסיר את השיער ה"מיותר" מרגליה, בתי השחי ושאר אזורים שהצנעה יפה להם; לעומת הגברים, שנותרים שווי נפש אל מול התופעה, כי למי אכפת.
מה שסתיו לא צפתה כשכתבה את אשר על לבה, זה את מבול הטוקבקים המתלהמים, הלועגים והמקללים ששוגרו לכיוונה ממקלדותיהם של לא מעט גברים, שהתמלאו בגועל נוכח הרעיון של בחורה שמעיזה להתהלך ביניהם שעה שגופה אינו חלק למשעי. קשה היה להתעלם מנחשול העוררות המאוד לא מינית שתקף את המין החזק נוכח הדברים, אבל מדע האנתרופולוגיה בהחלט יכול לספק להם הסברים.
תשאירו את השערות לחיות? (צילום: shutterstock)
למקרה שגם אתם תוהים מה פשר האווירה המתוחה סביב הנושא, קבלו את תשובת המקורות המדעיים: תיאוריה אחת, נקרא לה "יחסי הכוחות", מציעה ששיער מתפרש אצלנו בתת המודע כמשהו כוחני. שיער הגוף מופיע אצלנו במהלך גיל ההתבגרות, ומכיוון שהופעתו מלווה בהגברת הפעילות ההורמונלית, הוא מתקשר לבשלות מינית וחשק בריא, שבמשך עשרות אלפי שנים נדחקו, הוסתרו והוצנעו על ידי החברה. במשחק המינים, בו אנחנו מגדירים את עצמנו כתמונת מראה של המין השני, שעירות יתר גורמת לאישה להיראות חזקה ומאיימת יותר, צועדת בבטחה אל תוך הטריטוריה הגברית.
באופן לא מפתיע, האידיאל העכשווי של נשיות חלקה למשעי נולד דווקא בתקופה בה פמיניסטיות קראו תיגר על השליטה הגברית. ב-1972, כאשר חוק שוויון הזכויות עבר בקונגרס האמריקאי, החזות של הפמיניסטיות, שהתגאו בנשיות טבעית ובלתי מעובדת, איימה על חלק ניכר באוכלוסייה. וכך, במקביל לנשים שבחרו להתפאר בגופן השעיר, נוצרה תגובת נגד הקוראת לנשיות פחות מחוספסת, יותר כנועה, בלתי מאיימת, בתולית, רעננה וחלקה, שלידה כל גבר ירגיש כמו גבר אמיתי.
ואם כבר ב"גברים גברים" עסקינן, אי אפשר שלא לזפזפ גם אל תעשיית הפורנו, האחראית במידה רבה על עיצוב התודעה הגברית המודרנית. הסוציולוג רוברט פרידלנד טוען, למשל, שהדור הנוכחי של גברים פעילים מינית לא יעלה על דעתו שיער ערווה נשי, כי לא ראה אותו במגזינים ובסרטי פורנו בגיל ההתבגרות. בעשרים השנים האחרונות, בהן לא זכינו לתמונות עירום פרונטליות של ג'קלין קנדי נופשת בנחת, האסתטיקה הפורנוגרפית הלכה והקצינה. השיער במקומות האינטימיים הלך ונעלם, משאיר אחרי איברים חשופים ו"מוכנים לפעולה" בכל רגע נתון. פרידלנד טוען כי מנהגים סביב הסרת שיער הם מעין טקסים, בעזרתם אנו משרטטים את עצמנו כפי שלמדנו להכיר את עצמנו מן המראה החברתית. בעזרתו האדיבה של עולם הפורנו, הפך העור החלק ונטול השערות לסמל לחשיבה צעירה ועדכנית על נשיות, בה יש דגש משמעותי על מראה חיצוני ונורמות של היפר-מיניות.
אם הגבר יכול
אבל לא הכול חד-משמעי: בשנים האחרונות, המערכה על השיער מתנהלת בשני מישורים, השמרני והליברלי. מחד, לפי האנתרופולוגית מרגרט מיד, "לכלוך" הוא כל דבר שקיים במקום בו הוא אינו רצוי, ושיער "מיותר" הוא כמובן מלוכלך. הנורמה המושרשת עמוק בתודעה החברתית היא שאישה הכפופה לציפיות של ניקיון וטיפוח לא יכולה להרשות לעצמה "מותרות" מזוהמות, ואילו הגבר הממוצע, שנהנה מחופש יחסי בכל הנוגע לטיפוח הגוף, יהיה הראשון למחות בתוקף נגד האישה ה"מוזנחת" וה"עצלנית" עם הרגליים הקוצניות. תמונת מראה, זוכרים? כל עוד האישה תמשיך להתיפייף, הגבר ימשיך להתרווח על הספה.
מן הצד השני, המאה ה-21 אומנם הפכה את הרגלי הסרת השיער בבתי השחי ובאזורים המוצנעים ללגיטימים גם בגזרה הגברית, אך השיח סביב העניין שונה בתכלית מהמניעים לפעולה בגזרה הנשית. ראו למשל את הפרסומת הנהדרת של חברת ג'ילט, שמפצירה בגבר "Trim the bush so the tree will look taller", ובמילים אחרות – טיפוח לא הופך אותך לנשי, אלא רק מדגיש את הגבריות שלך, שלא לומר מגדיל אותה.
המעניין הוא, שככל שהגברים מרבים לטפח באווירה "גברית", כך חוסר הסובלנות כלפי נשים שעירות הולכת וגדלה. גברים שכבר בוחרים בדרך החלקה, רוצים את הנשים שלהם עוד יותר חלקות ובכל מקום, אחרת מה יקרה לאותו ההבדל החשוב בין המינים?
אבל תסמכו על הנשים בכל הנוגע למציאת דרכים מתוחכמות ויצירתיות לטעון לשעירות מוצדקת. בצפון ארצות הברית, שם הסרת שיער היא סוג של ספורט לאומי, קם לו טרנד ה-Vajazzling, שמצד אחד נכנע לתכתיב החלק, אך הופך אותו למוקצן ומופרע באמצעות קישוטי יהלומים במקומות אסטרטגיים, שגברים בוודאי יופתעו לפגוש. עוד במישור היצירתי, בינואר האחרון שוחרר ליוטיוב קליפ לשיר Map of Tasmania, שיר של סולנית להקת ה-Dresden Dolls אמנדה פלמר ושל אושיית המוזיקה והאופנה פיצ'ס. הקליפ הפרובוקטיבי, שמראה את "גזרת המשולש" מקושטת בתמונות, קן ציפורים וקופסת שוקולדים, מפציר בנשים "לגדל את זה, לתת להם משהו מוחשי להיאחז בו". מיותר לציין שכך או כך, סביר להניח שגם בעשור הקרוב השעירה לא תהיה הבחורה הכי פופולרית בשכונה, אבל לפחות יהיה לה חוש הומור בריא. מה שאי אפשר לומר על קהל הטוקבקיסטים שימהר לקטול אותה.
