לא מעט נשים חושבות שקרמים נגד צלוליט הם עבודה בעיניים, עוד אגדה אורבאנית שמספרים לנו חברות הקוסמטיקה. למעשה, מערכת היחסים שלנו עם תכשירים שמבטיחים לוחמה בתופעה המרגיזה הזו היא סמל לעקומת הסובלנות שלנו למיתוסים טיפוליים. באמצע שנות ה-90, כשחברת דיור הוציאה לשוק את Dior Svelte, קרם האנטי-צלוליט המהפכני שלה, לקוחות בארה"ב ובריטניה נכנסו לסחרחרה כה גדולה שבתי הכלבו הגדולים היו צריכים להגביל את הרכישה ל-3 בקבוקים בלבד לקונה נלהבת. אז, הופעתו של קרם כזה ענתה על צורך מוחשי, והשאלה האם הוא עובד או לא היתה משנית לשאיפה "לטפל" בתופעה ולרכוש מוצר שממגר אותה, ולו בשביל המצפון.

הדור החדש: קרמים פעילים

כעבור יותר מעשור, נראה שהתפכחנו מההבטחה ומאסנו בתמונות "לפני-אחרי" ובסקרים עמומים. גם התעשייה שינתה כיוון לעט לאט. לצד הקרמים הקלאסיים שעדיין כוללים בתוכם את המילה "צלוליט" באותיות גדולות, החלו לצוץ מוצרים חדשים שמדברים בשפה השגורה כעת בקומוניקטים של כל החברות הגדולות. נקרא לזה עגה מקצועית - במקום "תוצאות" מדברים על "רכיבים", במקום "פטנטים" מפוצצים משתמשים ב"נוסחאות", ואם כל זה לא מספיק, מוסיפים לכל העסק ארומה אקזוטית בדמותם של צמחים, פרחים ותמציות טבעיות עם שמות מסובכים. גם האפיון של קרמי הגוף הפעילים, שמתיימרים לעשות יותר מסתם החדרת לחות, השתנה עם השנים. במקום חיסול הצלוליט, הטרנד הנוכחי הוא דיבור על הצרת היקפים, פיסול הגוף וחידוד "קווי המתאר" של הקימורים, כאשר הקרם החדש עושה למעשה את עבודתו של מכון הכושר ונלחם באפקטים של הגיל ושל כוח המשיכה. החלקת העור והפיכתו לאחיד ורך הם רק הבונוס.

כך למשל קרם חדש מבית לנקום, Slimissime 360, מבטיח "חיטובי גוף מוגדרים יותר" והפחתה בכמות הצלוליט הודות לזירוז תהליך פירוק השומ ברקמות. הקרם האחרון של חברת שיסיידו, Aromatic Sculpting Concentrate, מתהדר ברכיב הקפאין שהפך לטרנדי לאחרונה ומבטיח גם הוא מניעה של הצטברות שומן וזירוז מחזור הדם. נשמע פנטסטי? הכל שאלה של אמון.

המגמה המרכזית היא התייחסות לקרמים הללו כאל התעמלות לעור ולרקמות השומן, והליבה של פועלם - טכנולוגיות חדשניות. מי שממהרת להכין את גופה לקיץ יכולה לנסות ולשלב אותם בשגרה. עם זאת, עד שחברות הקוסמטיקה לא יספקו תוצאות מוחשיות - בדיקות דם המעידות על הפחתת תאי השומן בדם למשל - השימוש בתכשירים האלה יכול להחליק בעיקר את המצפון. בגיליון יוני של מגאזין הווג הבריטי, העלו את השאלה הזו בדיוק - מדוע שיחות המסדרון של המותגים המובילים, שמרמזות על כך שהאפקטיביות של הקרמים המפסלים גבוהה יותר ממה שמותר לפרסם, לא דולפות לפרסומות הענוגות של המוצרים ולא מספקות לצרכניות נתונים אמיתיים? האם לנצח נצטרך להסתפק בשפות מותג חדשות ואריזות הייטק? התשובה משפטית לחלוטין - ברגע שקרם מתגלה כפעיל פיזיולוגית, הוא מקוטלג אותומטית כ"סם", וכל סם, לפחות בכל הנוגע לתעשיית הקוסמטיקה האמריקאית, מצריך אישור של ה-FDA, ה - Food and Drug Administration שמפקחת על בטיחות האזרחים. מה נעדיף - להיכנס לתסבוכת הזו ולהתמודד עם תוצאות אמת או להמשיך למרוח בחוסר דאגה ולקוות שהשיפור במראה איננו רק בראש שלנו? הבחירה בידיכן.