אדריכלים ישראלים אינם נוטים להתגייס למען נושא כלשהו, או נגדו. אתמול (ה') נרשם אירוע יוצא דופן, כאשר שורה של אדריכלים בכירים שיגרו מכתב לשר התיירות אסף זמיר (כחול לבן), בקריאה לעצור את התוכנית להקמתרכבל בעיר העתיקה בירושלים. בין החותמים על המכתב נמצאים שני זוכי פרס ישראל לאדריכלות (עדה כרמי-מלמד ודן איתן) וראשי בתי ספר לאדריכלות בעבר כמו זאב דרוקמן, ברוך ברוך, צבי אפרת, אלונה נצן-שיפטן וערן נוימן.
"התוכנית, אם תמומש, עתידה לשנות לחלוטין את קו הרקיע ולפגוע בצביונו ההיסטורי של המרחב הקדוש סביב העיר העתיקה", מזהירים האדריכלים.
תוכנית הרכבל פורצת תוכניות רבות שקודמו ואושרו במאה השנים האחרונות, שכולן דאגו להגן על האופי הייחודי של העיר העתיקה וסביבתה הקרובה.
התוכנית, שאותה מקדם משרד התיירות בהשקעה עתידית של יותר מ-220 מיליון שקל, תציב מערכת של עמודי ענק לאורך קילומטר וחצי. בין העמודים יימתחו כבלים, וביניהם ירחפו באוויר עשרות קרוניות שיעברו בין שלוש תחנות רכבל. התוואי יתחיל במתחם התחנה שבכניסה למושבה הגרמנית, ימשיך אל הרן ציון ויסתיים במרכז המבקרים שאמור לקום בכניסה למתחם של עמותת אלע"ד, מי שמקדמת התנחלות במזרח ירושלים, בין השאר באמצעות תיירות. כך יוכלו התיירים לדלג על ביקור בסמטאות העיר העתיקה ואתריה, ולעומת זאת להגיע ישירות לאתרים שמפעילה עמותת אלע"ד. זהו מהלך שבא להיטיב עם העמותה, אך כרוך בפגיעה קשה בסביבה ובערכי מורשת ונוף, וינגוס בשטחים ציבוריים.
הדמיית הרכבל:
באופן חריג אושרה התוכנית בוועדה לתשתיות לאומיות (ות"ל), במחטף שאיפשר ליוזמי הרכבל לדלג על ועדות התכנון המקומית והמחוזית, ובכך להתחמק מבקרה מקצועית של הפרויקט ושל השלכותיו. המהלך ספג ביקורת קשה גם מבית המשפט העליון, שדורש ממשרד התיירות הבהרות ונימוקים משפטיים להחלטה שלא לקדם את התוכנית בהליכים המקובלים, אלא בוועדה שעוקפת את תהליכי התכנון התקינים.
הירתמותם של אדריכלים בכירים למאבק מעידה על רצונם לחזור ולתפוס את מעמדם כמובילי דעה ומשפיעים, כמו בשנים קודמות, ולא רק כפקידים שמגיבים למציאות. בתקופתנו, אדריכלים חוששים להביע דעה בכל נושא, מחשש לאבד עבודות עתידיות מגורמים ציבוריים. ואמנם, הרשימה אינה כוללת אדריכלים ותיקים כמו יעקב יער, משה צור או אבנר ישר – כאלה שמזוהים כאדריכלים "של יזמים", ומקפידים שלא להביע דעה קונטרוברסלית באף נושא, באופן שעלול להכעיס מישהו ולהשפיע על המרחב הישראלי.
''לחסוך מאות מיליוני שקלים''
"הנוף הנשגב של גיא בן הינום והר ציון מעורר התפעמות בלב כל מי שרואה אותו, יהודים ולא יהודים כאחת", כותבים חותמי המכתב. "הנוף הזה נשמר מכל משמר גם על-ידי רשויות המנדט הבריטי וגם על-ידי מדינת ישראל, שהקפידו לבודדו מכל תהליך אורבני–נדל"ני, ולא כל שכן מתהליכים פוליטיים פלגניים. הקמת הרכבל תגרום לנוף הזה נזק עמוק ומהותי שבעיני רבים, ולא רק יהודים, הוא שקול לחילול הקודש, וזאת מידיה של מדינת ישראל דווקא". הם מבקשים מזמיר לסגת מהתוכנית, ולחסוך "מאות מיליוני שקלים שניתן יהיה להשתמש בהם למציאת פתרונות אחרים שישפרו את התיירות בעיר העתיקה, ויטיבו עם התושבים ועם ירושלים".
את המכתב וגיוס החותמים קידמה, בעזרתה של עמותת "עמק שווה", אדריכלית הנוף פרופ' נורית ליסובסקי, לשעבר ראש המסלול לאדריכלות נוף וכיום מרצה בפקולטה לארכיטקטורה ותכנון ערים בטכניון. ליסובסקי היא חברה במועצת גנים לאומיים ושמורות טבע בישראל ובוועדה המקצועית הבינלאומית של אונסקו לנופי תרבות. היא פרסמה בשנים האחרונות ספרים ומאמרים על המורשת הנופית בישראל, לרבות כאלה שמתייחסים לתהליכי התכנון באזור העיר העתיקה.
ברשימה, שנעדרים ממנה שמותיהם של אדריכלים מתחת לגיל 50, נמצאים שמות ותיקים ובולטים כמו אמנון בר אור, מייק טרנר, ניצה סמוק, רות להב, דוד גוגנהיים, גיורא סולר ומשה מרגלית. כמו כן חתומים אדריכלי הנוף גדעון שריג ודפנה גרינשטיין, מבקרת האדריכלות הירושלמית זיוה שטרנהל (פעילה בולטת בהתנגדות לרכבל) והמתכננת רחל אלתרמן. בנוסף אליהם חתומים גם אמנים ואנשי רוח בכירים, בהם מיכל נאמן, הדס עפרת, דני קרוון, מיכה אולמן, גברי בנאי, עמיחי מזר, אדוין סרוסי, יוסף קפלן, יורם בילו ואמנון בן-תור - בסך הכל 75 חותמים.
