לפני כארבע שנים, במהלך אירוע של מותג התכשיטים בולגרי בלונדון, תפסה המצלמה את קרלה ברוני מתחבקת ארוכות עם חן יאני. הראשונה היא זמרת, דוגמנית-על לשעבר והיתה הגברת הראשונה של צרפת; השנייה, דוגמנית ישראלית ובינלאומית, שחקנית ודי ג'יי במסיבות אופנה בעולם. שתיהן עשו את הדרך מדוגמנות לשירה, לשתיהן לקח זמן רב עד שבחוגים מוזיקליים העריכו אותן.
במהלך השנה הבאה צפויה יאני, 37, להשיק אלבום ראשון. בסטודיו שלה בדירתה שבדרום יפו, היא משמיעה סקיצות לשלושה שירים בהפקת בנג'מין לבא. השירה חזקה ונוכחת. מי ששנים רבות דיברה בלחש – פתאום לא חוששת לפתוח את הפה. וזה לא שהיא לא שרה קודם. בשנת 2013 הצטרפה יאני ללהקת "המכשפות" (ששינתה את שמה אז ל"המחשפות"), ובהמשך החלה בקריירת סולו שהתפתחה בשלוש השנים האחרונות עם המעבר שלה לחיים על קו יפו-פריז.
"השירה הגיעה בשלב מאוחר בחיים שלי", אומרת יאני בדירתה הבוהמיינית ביפו, קו ראשון לחוף גבעת עלייה. "עבדתי בישראל על אי-פי שנגנז, ועם המעבר לפריז נפתחו בפניי דלתות. תמיד רציתי ליצור ולקח לי זמן למצוא את מקומי. כל השנים שדגמנתי ושיחקתי, בער בי ליצור".
הצטרפותה אז ללהקת המכשפות, שחיפשו זמרת שתשיר מחדש את החומרים של הסולנית ומנהיגת הלהקה ענבל פרלמוטר ז"ל, היתה נקודת מפנה. "זה נתן לי את הדחיפה. אבל הרגשתי שנכנסתי שם בתור תפקיד, זמרת ששרה את החומרים של ענבל", היא מספרת, "שם הבנתי שזה מה שאני רוצה לעשות. זה לא שבאתי ואמרתי 'אני מוזיקאית'. לא היה לי את האומץ. אבל עם השנים התחלתי להיפתח, להיחשף. זה היה תהליך מרפא".
יאני, ילידת קריית מוצקין, התפרסמה בשנת 1998 כשנבחרה לנערת השנה של השבועון "מעריב לנוער". שנתיים לאחר מכן, כשהיא בת 17 בלבד, עזבה לפריז. היא הצטלמה לקמפיינים בינלאומיים, הופיעה בהפקות אופנה למגזינים כמו i-D, ווג איטליה ו-The Face, ובמשך תקופה היתה בת חסותה של עורכת האופנה המנוחה איזבלה בלאו, מי שגילתה בזמנו את אלכסנדר מקווין והתאבדה בשתיית רעל בשנת 2007.
"הייתי ישנה עם איזבלה בלאו בדירה שלה בווטרלו, לונדון, ויום אחד היא אמרה לי: 'אם אני אמות, זה יהיה עם רעל'", היא נזכרת, "היא היתה בדיכאון במשך שנים רבות". בגיל 21 חזרה יאני לארץ. היא המשיכה לדגמן, למדה משחק אצל יורם לוינשטיין, שיחקה בסרטי קולנוע כמו "נמס בגשם" (עליו היתה מועמדת לפרס אופיר) ו"משפחה", ובמקביל פיתחה קריירה כדי ג'יי במסיבות. בחודשי סגר הקורונה שבהם שהתה בארץ החלה לעסוק מעט בתיווך דירות ביפו, בה היא מתגוררת כבר תקופה ארוכה.
בשלוש השנים האחרונות היא מחלקת את זמנה בין יפו לפריז, שם היא חתומה במחלקת הטאלנטים של סוכנות ויווה היוקרתית, חיבור שעליו אחראית חברתה הקרובה מיקי ממון, שהביאה לסוכנות גם את הדוגמנית סופיה מצ'טנר. מאז, הקריירה שלה בפריז בתנופה. הקיץ, לדוגמה, היא מככבת על שער מגזין "פרפל" הנחשב, הופיעה בהפקת אופנה במגזין "סיסטם", ולפני כשנתיים הצטלמה יחד עם בת זוגה בארבע השנים האחרונות, רקדנית להקת המחול בת-שבע אימרה ואן אופסטל, לכתבת שער במגזין "ל'אופיסייל איטליה". במקביל היא מדגמנת בתצוגות אופנה בפריז ומנגנת כדי ג'יי במסיבות הנערכות במהלך שבוע האופנה של ויויאן ווסטווד, גוצ'י, סן לורן ובולגרי, עבורו שימשה גם כפרזנטורית.
"אחרי שעזבתי את עולם האופנה בחו"ל בגיל 21, ניסיתי לחזור אליו בגיל 24, אבל כל הסוכנויות אמרו לי לא. היום זה השתנה: כולם רוצים 'דמויות', 'non models'. עכשיו, בגיל 37, קריירת הדוגמנות שלי בפריחה", היא מספרת. "בפריז כיף לדגמן, בארץ זה נחמד שיש לי דברים מדי פעם, כמו פרויקטים עם ויקטור (ויוי) בלאיש ואביבה זילברמן. זה הדבר שהכי קל לעשות. אני עושה היום רק דברים שמעניינים אותי. בטח לא אלך לאודישן של דוגמנות".
במשך שנים ברחת מהגדרות. זה בטח לא פשוט לדלג מתחום לתחום בעולם של תבניות.
"היום אני יכולה להגדיר את עצמי כמוזיקאית. גם כשהייתי שחקנית, הגדרתי את עצמי כשחקנית. אבל נכון, במשך שנים ארוכות היה לי קשה עם הגדרות. כשעברתי מדוגמנות למשחק, פתחו עליי עיניים. גם כזמרת אני מרגישה באוויר ביקורת על כך שאני נכנסת לטריטוריה של מוזיקאים. זה מצחיק, אבל אני לא חושבת על זה. אני עושה את הדברים שלי. המוזיקה דרשה ממני להיות מתחת לרדאר. תקופה ארוכה חייתי מהמינימום של המינימום. הרי יכולתי לעשות מסיבות, לנגן הרבה בתל אביב, אבל בחרתי לשמור על עצמי. היום, גם אם אני מנגנת במסיבות, אני פותחת אותן – לא סוגרת בשש בבוקר".
עד כמה זה קשור, לדעתך, למערכת היחסים הנוכחית שלך?
"אימרה היא מערכת היחסים הכי ארוכה שלי. מאז שאני איתה, אני רגועה ויכולה להתרכז בקריירה, מצליחה ליצור. אני בשלווה. אני לא חושבת שהייתי יכולה להיות מוזיקאית קודם. החומרים שאני כותבת עליהם הם תהליך ההתבגרות שלי, הדברים שעברתי כדי להגיע למקום הטוב שבו אני נמצאת היום, מערכות היחסים שבנו אותי, התקופות האיומות שהייתי לבד. היו לי הרבה 'תקופות קורונה'. כל שנות ה-20 שלי היו מלאות בחוסר ודאות. לא מצאתי את עצמי. היתה התבשלות ארוכה עד שזה יצא היום בצורה אורגנית. היום אני בתקופה הכי טובה שלי עם עצמי".
גם לקח לך זמן לצאת מהארון. רק לפני שנתיים חשפת את הזהות המינית שלך בתקשורת.
"אף פעם לא הייתי בארון. כולם ידעו ולא הסתרתי את זה. עם זאת, לא רציתי לדבר על זה בתקשורת עד שלא היתה לי חברה רצינית. לפני אימרה היו לי מערכות יחסים עם נשים, גברים, ולאנשים היה קשה עם ביסקסואליות. היום יותר מכילים את זה, אבל אז הרגשתי שמנסים כל הזמן להכניס אותי לתבניות".
ומה גילינו בארון ובבית של מיכל אנסקי?
