נישאה ליפני אמיד שפשט את הרגל, והצליחה להציל את כלכלת המשפחה

בגיל 25, כשעבדה בבר יפני, הכירה סוזי כהן־אוקובו את בעלה. מאז חייה עברו משברים כלכליים ובריאותיים, אך היא יצאה מהם מחוזקת, ויש לה טיפים למובטלי הקורונה

סוזי כהן-אוקובו ובעלה מקוטו. "ביום אחד כל חיינו השתנו" (צילום: ליה יפה)
סוזי כהן-אוקובו ובעלה מקוטו. "ביום אחד כל חיינו השתנו" (צילום: ליה יפה)
בצעירותה הרגישה סוזי כהן־אוקובו כמו סינדרלה, עם סיפור אהבה ייחודי וחיי רווחה בטוקיו הרחוקה בזכות בעל יפני שהכירה במסעותיה בעולם. כיום, בגיל 52, לאחר משברים ואתגרים שהגיעו בזה אחר זה, היא מרגישה שסינדרלה ראויה לשאת את כתר המלכה בגאווה, לאחר שניתבה את חייה לכיוונים עצמאיים והפכה את האגדה למציאות חלומית לא פחות.

 

האזינו לכתבה. הוקלט על ידי הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה – המרכז לתרבות מונגשת 

 

 

פוסט מרתק שכתבה בקהילת "אורקה – עוצמה נשית חובקת עולם", שייסדה ד"ר אורלי כרמון, המעלה מסרים אופטימיים בעידן הקורונה – הוביל אותנו לריאיון טלפוני איתה. בדיבור בקצב טורבו, הקצב של חייה, היא אומרת: "לא חשבתי שהפוסט יעורר כאלה הדים ושאגע בכל כך הרבה נשים", היא אומרת. "פשוט הרגשתי צורך לספר את זה. הרבה אנשים פנו אליי בעקבותיו וביקשו עצות איך להתנהל במשבר הקורונה ואני מתרגשת שאני יכולה לעזור".

 

משבר ראשון: אמא נפטרה

היא הייתה ילדה טובה הרצליה־פיתוח, כשבגיל 15 חוותה את המשבר הראשון עם מותה של אמה ממחלת הסרטן. כשאביה התחתן שוב, היא חשה שמשהו מתערער בה. "כעסתי מאוד על אבא שהתחתן עם אישה מאוד צעירה ובגיל 24 הרגשתי שאני לא שייכת יותר לבית. החלטתי לנסוע הכי רחוק שאפשר ויצאתי לטיול של שנה במזרח. בלי מטרה, בלי לדעת לאן אני נוסעת".

"כעסתי מאוד על אבא שהתחתן עם אישה מאוד צעירה ובגיל 24 הרגשתי שאני לא שייכת יותר לבית. החלטתי לנסוע הכי רחוק שאפשר ויצאתי לטיול של שנה במזרח"

 

הבנת שהנסיעה הזאת היא יותר מטיול רגיל?

"למען האמת, הרגשתי עמוק בלב שאני נוסעת ולא רוצה לחזור, כאילו לתת עונש לאבא שלי. בילדותי היינו משפחה שאהבה טיולים, עשינו את כל אמריקה ביחד, זה היה חלק מהחיים. תמיד הייתי סקרנית ואהבתי תרבויות אחרות. אבל אז הרגשתי שזה מעבר לחיידק הטיולים שיש בי, שאני רוצה להגיע למקומות הכי רחוקים, לגור שם, לבנות חיים".

 

לאחר שנה של טיולים הגיעה לטוקיו עם חברים ישראלים שהכירה בדרך, והחליטה להישאר שם תקופה מסוימת. היא החלה לעבוד כמארחת בבר יפני והלקוח הראשון שנכנס לבר הפך בהמשך לבעלה. "בשבוע הראשון שלי בטוקיו הכרתי את מקוטו, והוא היה החבר הכי טוב שלי. הוא היה מבוגר ממני ב־14 שנה, גרוש עם שני ילדים בגיל העשרה. למרות הפערים התחברנו מיד. בשנה הראשונה היינו ידידים טובים, בילינו ביחד, הכרתי את הילדים שלו ואת הבית החדש שבנה. רציתי נורא להישאר ביפן והוא עזר לי בהשגת ויזת לימודים. אבל למרות שהתאהבתי בו מהרגע הראשון, רק כשידעתי שאני רוצה להישאר ביפן הרשיתי לעצמי להדק את היחסים".

 

סוזי ומקוטו, חתן וכלה (צילום: אלבום פרטי)
    סוזי ומקוטו, חתן וכלה(צילום: אלבום פרטי)

      

    משבר שני: התרסקות כלכלית

    סוזי ומקוטו נישאו בשנה השנייה לשהותה ביפן, לא לפני שהגיעו יחד לארץ ומקוטו ביקש את ידה מאביה, שהתלהב מהחתן הלא צפוי. שנה לאחר מכן התחילו החיים הטובים ונמשכו כמעט עשור. "עד שנת 2000 הכל היה מושלם", היא אומרת. "מקוטו אמר לי מיד שלמרות שיש לו ילדים חשוב לו שאהיה אמא. נולד לנו קאי, היום בן 24, והחיים היו נהדרים. מקוטו עבד כסוכן ביטוח בגוף גדול והרוויח סכומים גבוהים. אני עבדתי קצת בתרגומים, קראתי לזה 'כסף לבזבוזים' וניצלתי אותו לטיולים ולכיף שלי. בשנת 2000, שהייתה שנת משבר כלכלי ביפן, בעלי עזב את עבודתו, קיבל פיצויים גדולים והחליט לפתוח חברת לוגיסטיקה משלו. סייעתי לו ליצור קשר עם חברות ישראליות שרצו להיכנס ליפן. בהתחלה הכל שגשג והמשכנו לעשות כסף. אבל כעבור זמן התחלתי להרגיש שמשהו לא בסדר. פתאום קלטתי שהוא יותר לחוץ לגבי ההוצאות שלנו. ב־2008, חטפתי הלם כשהוא בא והודיע לי שהסתבך כלכלית ושלא נותר כסף לשכר הדירה של המשרד, למימון הלימודים לילדים, לשום דבר. ביום אחד כל חיינו השתנו".

      

    משבר שלישי: מחלת הסרטן

    הצרות הגיעו בצרורות ולמשבר הכלכלי התלווה משבר בריאותי חמור. "כל שנה הלכנו לבדיקות רפואיות מסודרות, בעיקר בגלל סיפור הסרטן של אמי", היא נזכרת. "ב־2008 הגיעו תוצאות לא טובות מבדיקת הפאפ, אובחנתי כחולת סרטן וזה הצריך אשפוז, כימותרפיה וניתוח. היה לנו ביטוח רפואי טוב ואישרו לנו סכומים גבוהים מאוד. פתאום, דווקא כתוצאה מהמשבר הבריאותי, נפל עלינו כסף, אבל עדיין החובות היו גדולים הרבה יותר".

    "עם סיום הטיפולים, כשאני עם קרחת וגוף נפוח, קיבלתי טלפון מהמכס היפני. הם נזקקו למתורגמנית באופן דחוף. עבדתי שם חמישה ימים מלאים, 12 שעות ביום. הרווחתי 30 אלף דולר בשבוע הזה, סכום הזוי לחלוטין"

     

    איך מתמודדים עם הכל ביחד?

    "למחלה עצמה התייחסתי בקלילות. לא לקחתי את זה קשה. הייתה תקופה מאתגרת ועברתי אותה. מקוטו היה צריך לטפל בי ובילד במקביל לבעיות הכלכליות. הוא שקע בסוג של דיכאון והבנתי שאני צריכה לעשות שינוי. חברה טובה שלי מהארץ, שהגיעה ללוות אותי בטיפולים הרפואיים, הלוותה לי 200 אלף דולר כדי לכסות את החובות הקריטיים וכדי שלא נאבד את הבית. היא לא רצתה שאחזיר לה לפני שאבריא. ב־2009, עם סיום הטיפולים, כשאני עם קרחת וגוף נפוח, קיבלתי טלפון מהמכס היפני. הם נזקקו למתורגמנית באופן דחוף, לאחר שעצרו ישראלים עם כמות מטורפת של סמים. למרות מצבי הקשה, הלכתי על זה. עבדתי שם חמישה ימים מלאים, 12 שעות ביום ולנתי במלון, תמורת 100 דולר לשעה. הרווחתי 30 אלף דולר בשבוע הזה, סכום הזוי לחלוטין".

     

    העבודה הזו הובילה לעבודות רבות נוספות. "אחרי המכס הגיעו עבודות מהמשטרה ומעורכי דין שונים שנזקקו לשירותיי. פתאום הרווחתי כסף בכמויות שבחיים לא הרווחתי.

     

    "בתקופה הזו, החברה הנהדרת שלי, שהיא כלכלנית במקצועה, אמרה לי שאני חייבת לפתוח אתר ולמסד את הדברים. שכרנו סטודנט שעזר לי בשיווק ונכנסתי לעבוד בטירוף. עדיין לא החזרתי לחברה שלי את הכסף, ובקושי שרדנו את תשלומי המשכנתה והלימודים של קאי, אבל למדנו להסתדר כלכלית. אמרתי לילדים הגדולים של בעלי שהם חייבים לעבוד ולהרוויח כסף. את קאי, שהיה אז בן 14, שלחנו לשלוש שנים לפנימיית ספורט בארץ, שבה הוא למד כדורסל".

     

    בעצם, בניתם מציאות חיים אחרת.

    "לגמרי. אני מחלימה מסרטן, עובדת כמו מטורפת בתרגומים. ברגע שהבן שלנו נסע

    לישראל, לבעלי לא הייתה סיבה להישאר בבית. חבר שלו סייע לו להתקבל לחברת לוגיסטיקה והוא החל לחזור לעצמו".

     

    סוזי והבן קאי, שחי בטוקיו עם בת זוגו הישראלית (צילום: ליה יפה)
      סוזי והבן קאי, שחי בטוקיו עם בת זוגו הישראלית(צילום: ליה יפה)

       

      אבל פריצת הדרך המשמעותית הגיעה מאוחר יותר. בן אחותה, שביקר פעמים רבות ביפן, הביא איתו חבורת ישראלים שרצתה לטייל ביפן והציע לה להדריך אותם. "לא היה לי בכלל ניסיון. התלבטתי אבל החלטתי ללכת על זה. נסענו לטיול של שבועיים בכל יפן והיה ממש טוב. כשהסתיים הטיול הישראלים האלה אמרו לי שהם הולכים לשווק אותי כמדריכת טיולים מיוחדת. אז התחילו להגיע קבוצות נוספות, כבר הייתי מסודרת יותר וידעתי לתמחר הכל. מקוטו עזר לי בכל העניינים המנהליים – בארגון מלונות, בהסעות, במציאת דילים טובים".

       

      משבר רביעי: צונאמי

      כשנדמה היה שהם כבר עלו על דרך המלך, תקף בשנת 2011 הצונאמי הקשה את חופי יפן והישראלים הפסיקו להגיע. "נסעתי לארץ להיות קצת עם קאי, אבל כשחזרתי לא הייתה דרישה לארגון טיולים. ידיד שלי שעובד בגן ילדים הציע לי להיות גננת בגן שנמצא לא רחוק מהבית שלי. וכך הגעתי פתאום למקצוע חדש לחלוטין. אני מחתלת, משחקת, מטפלת, מי היה מאמין. במקביל המשכתי לשמור על אש קטנה את עניין הטיולים. שנתיים אחרי הצונאמי התחילו לטפטף בקשות לטיולים והצלחתי לתמרן בין הטיולים לגן. ב־2013 כבר התחילה העבודה הרצינית. למרות זאת עד 2017 עוד המשכתי לעבוד בגן, שמרתי על מקור הכנסה קבוע ונעזרתי במדריכים חיצוניים, סטודנטים ישראלים שהתקבלו ללימודי תואר שני ביפן. אחת הסטודנטיות הפכה לפקידה שלי וכיום היא מנהלת לי את המשרד מישראל. מקוטו הפך לחלק מהצוות, והוא עובד בנוסף למשרה שלו בחברת לוגיסטיקה גם כנהג ומנהל הלוגיסטיקה בחברת הטיולים. אספנו עוד ועוד מדריכים, וגם קאי שחזר ליפן הפך למדריך בצוות שלנו. יותר ויותר משרדי נסיעות התחילו לפנות אלינו. ב־2015 כבר החזרתי לחברה שלי את הכסף שלוויתי ממנה. עבדתי כמו סוס בימים ובלילות, אבל זה השתלם".

       

      משבר חמישי: קורונה

      ועכשיו, חמש שנים אחרי שהעסק התאושש, הגיעה הקורונה ועצרה הכל. "עמדנו בפני עונה מטורפת, עם 20 מדריכים פעילים. אני אדם של טורבו, ופתאום שמו לי ברקס של החיים. למרות זאת, בגלל כל מה שעברנו, לא הייתי בלחץ. ידעתי שיש לנו כסף שחסכנו לימים קשים. מקוטו, שכבר הגיע לגיל 65 אך עדיין עובד, אמר לי: 'סוזי, תנוחי עכשיו. מגיע לך!' בהתחלה היה לי קשה לעצור, אבל לאט־לאט הצלחתי. אני לא עושה כלום, לא ממציאה את עצמי מחדש. התחלתי לכתוב ספר ואני כותבת לכיף שלי, יוצאת להליכות בפארק, אוכלת בריא, מבשלת, אפילו ירדתי קצת במשקל. אני נהנית מכל רגע. לקאי יש עכשיו חברה ישראלית והם גרים אצלנו בבית. בסך הכל ממש טוב. בנוסף, בעל הגן שעבדתי בו אמר לי שאני תמיד יכולה לחזור".

      "בגלל הקורונה כל העסקים ביפן קיבלו מענק של 10,000 דולר. בנוסף, כל אזרח זכאי למענק של 1,000 דולר, כך נהיה מסודרים עד ספטמבר"

       

      לתחושת הרווחה הכלכלית שהם חשים תורם סיוע מסיבי של ממשלת יפן. בניגוד לישראל, הדברים שם זורמים היטב. "כל העסקים קיבלו מענק של 10,000 דולר, גם קאי קיבל את המענק כעצמאי. בנוסף, כל אזרח זכאי למענק חד פעמי של 1,000 דולר וכך נהיה מסודרים עד ספטמבר. אנחנו נמצאים רק בחצי סגר. הברים והמסעדות נסגרו, חודשיים לא יצאתי מהשכונה שלי, אבל בגדול המשק עדיין עובד ולא הכניסו אותנו לפאניקה כמו בישראל. חוץ מזה, היפנים אהבו מסכות עוד לפני הקורונה, כך שהשינוי לא כל כך גדול".

       

      האופטימיות שלך ממש מידבקת.

      "החיים שלי השתנו, אבל מכל משבר שהגיע התחזקתי. פעם לא ידעתי להחזיק כסף ביד, לא לימדו אותי להתנהל כלכלית, גם לא היה לי צורך. היום אני יותר בעניינים. אני עדיין נותנת למקוטו את השליטה על ענייני הכספים, אבל אני יודעת הכל ומעורבת בכל".

       

      געגועים לישראל אחרי 28 שנים ביפן?

      "יש לי בארץ אח ואחות ומובן שמתגעגעים. הילדים שלהם באים המון ליפן. אבי נפטר כשהייתי בת 35, אבל כבר לפני כן הרגשתי שהריב שלנו נגמר. במנטליות אני עדיין ישראלית. בבית שלי אני ישראלית, בטיולים אני ישראלית, רק בחוץ אני מאמצת את הקודים היפניים. מקוטו לא יסתדר בישראל, אבל אם קאי יתחתן ויחיה בארץ, אולי נוכל לחיות שלושה חודשים בשנה בכל מיני מקומות בעולם וגם בישראל, אחרי שמקוטו יפרוש לפנסיה מלאה בעוד כמה שנים. עברתי אתגרים מטורפים במסלול החיים שלי ואני לא מצטערת על כלום. אני אוהבת את המשפחה שלי ויצרתי כאן משהו טוב".

       

      כך תשרדו כלכלית את משבר הקורונה

      =========================

      4 עצות של סוזי כהן-אוקובו

       

      אל תרימו ידיים. "אני יודעת איך מרגישים כשקורסים כלכלית. אבל עם קצת אופטימיות ורצון אפשר להחזיר את הגלגל לאחור. לא לפחד, לא להילחץ. אם יש עסק שהצליח לפני המשבר, הוא ימשיך להצליח".

       

      מצאו מקור הכנסה זמני. "אם בינתיים אתם צריכים למצוא עיסוק חדש, לכו על זה. אל תתביישו, כל עבודה מכבדת את בעליה. גם אני לא חלמתי שאהיה גננת ואצטרך להחליף חיתולים לתינוקות".

       

      צמצמו הוצאות חודשיות. "אחד הלקחים שלמדתי מהקריסה של העסק של בעלי הוא להקטין את ההוצאות החודשיות הקבועות למינימום. אין לי משרד, אני עובדת מהבית וכך אני חוסכת המון כסף. גם העובדים שלי הם עצמאים בעלי חברות משלהם. אני מעסיקה אותם עונתית וכך מקטינה סיכונים".

       

      למדו להבא לחסוך לימים קשים. "למדתי שתמיד צריך לשים בצד כסף לכל צרה שלא תבוא".

       

      הגליון החדש של לאשה - עכשיו בדוכנים (צילום: שי ארבל, סגנון: ראובן כהן)
      הגליון החדש של לאשה - עכשיו בדוכנים (צילום: שי ארבל, סגנון: ראובן כהן)
       
      הצג:
      אזהרה:
      פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד