זה רק נראה כמו מעבדה סודית: בתוך טחנת הקמח הכי טרייה בישראל

לכבוד 9 מיליון אופים: עם שלם עמד מול התנור הביתי בימי הקורונה. בטחנה הבוהקת שנחנכה באשדוד התמודדו בהצלחה עם הבטן הישראלית, שחובבת שינויים וחידושים

מיכאל יעקובסון

|

28.05.20 | 07:49

המוציא קמח. אחד מקומץ העובדים בטחנת הקמח החדשה של ''דגן-שטיבל'' באשדוד, שרובה אוטומטית (צילום: גדעון לוין)
המוציא קמח. אחד מקומץ העובדים בטחנת הקמח החדשה של ''דגן-שטיבל'' באשדוד, שרובה אוטומטית (צילום: גדעון לוין)
הצנרת הצחורה והבוהקת מובילה את גרעיני החיטה במסעם, שהתחיל בשדות חיטה בחו''ל ונגמר אצלנו בבטן (צילום: גדעון לוין)
הצנרת הצחורה והבוהקת מובילה את גרעיני החיטה במסעם, שהתחיל בשדות חיטה בחו''ל ונגמר אצלנו בבטן (צילום: גדעון לוין)
גם מבחוץ, הטחנה בוהקת בלובנה וכמעט אטומה לחלוטין, למעט פתחי חלונות שמחדירים אור שמש בחללים הזקוקים לכך (צילום: מלכא אדריכלים)
גם מבחוץ, הטחנה בוהקת בלובנה וכמעט אטומה לחלוטין, למעט פתחי חלונות שמחדירים אור שמש בחללים הזקוקים לכך (צילום: מלכא אדריכלים)
הגרעינים ניגרים מגב המשאית, שהביאה אותם מהנמל. 14 טחנות קמח פועלות ברחבי הארץ, זו החדשה ביותר שבהן (צילום: גדעון לוין)
הגרעינים ניגרים מגב המשאית, שהביאה אותם מהנמל. 14 טחנות קמח פועלות ברחבי הארץ, זו החדשה ביותר שבהן (צילום: גדעון לוין)
ככל שמצליחים למצות מגרגר אחד של חיטה כמות גדולה יותר של קמח, המפעל יהיה רווחי יותר – וזהו האתגר המרכזי שאיתו מתמודדת טכנולוגיית המיכון (צילום: גדעון לוין)
ככל שמצליחים למצות מגרגר אחד של חיטה כמות גדולה יותר של קמח, המפעל יהיה רווחי יותר – וזהו האתגר המרכזי שאיתו מתמודדת טכנולוגיית המיכון (צילום: גדעון לוין)
הציבור הישראלי מחפש היום קמחים עם ערכים תזונתיים טובים יותר, אומר המנכ''ל הדר גולומבק (צילום: גדעון לוין)
הציבור הישראלי מחפש היום קמחים עם ערכים תזונתיים טובים יותר, אומר המנכ''ל הדר גולומבק (צילום: גדעון לוין)
הנגיעות הצהובות באלמנטים מהמתכת מבדלות אותם מהבטון הלבן, וגם ממתגות את המאפייה בגווניה התואמים (צילום: גדעון לוין)
הנגיעות הצהובות באלמנטים מהמתכת מבדלות אותם מהבטון הלבן, וגם ממתגות את המאפייה בגווניה התואמים (צילום: גדעון לוין)
סטריליות שמפתיעה במבט ראשון, לנוכח האסוציאציה החקלאית של פעם. בתוך טחנת הקמח החדשה באשדוד (צילום: גדעון לוין)
סטריליות שמפתיעה במבט ראשון, לנוכח האסוציאציה החקלאית של פעם. בתוך טחנת הקמח החדשה באשדוד (צילום: גדעון לוין)

"בימי הקורונה היתה עלייה אדירה באפייה ביתית, פי שלושה. גם בשמרים יבשים ובמשפרי אפייה ראינו עלייה מטורפת. לעומת זאת, הייתה ירידה במאפיות שמספקות למסעדות, לאולמות אירועים ולבתי מלון" – כך מספר הדר גולומבק, מנכ"ל טחנת הקמח "דגן-שטיבל". בכך הוא מאמת את תחושת הבטן, תרתי משמע, של ציבור ישראלי רחב מתמיד, בעיקר באזור המותניים. "עכשיו יש חזרה לאיזון", מסכם המנכ"ל את התקופה.

 

לא מכבר חנך גולומבק, דור שלישי לטוחני קמח, טחנה חדשה שנחשפת כאן לראשונה. מעטים מורשים להיכנס בשעריה, ומי שמקבל את האישור ומצפה לדשדש על גרעיני חיטה ולנשום אבק קמח באוויר, ברוח האסוציאציה החקלאית של פעם, מופתע לגלות מפעל שונה לחלוטין. הסטריליות מזכירה יותר מעבדה רגישה, תחנת חלל או חדר נקי במפעל הייטק.

 

הטחנה החדשה מעוררת עניין לא רק בזכות המיכון החדשני שהובא לכאן, מבית היוצר של תאגיד Bühler השוויצרי, אלא גם הודות לתשומת הלב וההשקעה בעיצוב הבניין וחלליו – החלטה שקיבלו התעשיינים, ואינה דבר של מה בכך.

 

החיטה צומחת שוב, אבל לא פה

 

אחד הלקחים המיידים של מגפת הקורונה, בפינות שונות של העולם, הוא הצורך של כל מדינה לדאוג לאספקת מזון עצמאית שאינה תלויה במדינות אחרות ובשרשרת אספקה ארוכה, לקראת מקרה החירום הבא שעלול ליצור מחסור של ממש במזון ובחומרי גלם. במדינות שונות, בעיקר באיטליה ובספרד, כבר רואים תנועה מסוימת של אנשי העיר אל הכפר, אל החקלאות של פעם, ובסין מתחילים לעודד חקלאים לחזור לשדות האורז כדי לדאוג למשק המזון העתידי של המעצמה.

 

הממגורה מתנשאת לגובה 40 מטר, ולא לצורך אסתטי אלא כחלק מתהליך הייצור האנכי (צילום: מלכא אדריכלים)
    הממגורה מתנשאת לגובה 40 מטר, ולא לצורך אסתטי אלא כחלק מתהליך הייצור האנכי(צילום: מלכא אדריכלים)

    יש כאלה שמתפזרים (צילום: גדעון לוין)
      יש כאלה שמתפזרים(צילום: גדעון לוין)

      ואלה שמגיעים לקו הגמר ונארזים, כל הדרך לקראת החנויות והתנור הביתי (צילום: גדעון לוין)
        ואלה שמגיעים לקו הגמר ונארזים, כל הדרך לקראת החנויות והתנור הביתי(צילום: גדעון לוין)

         

        אבל באופן כללי, הריחוק של האדם המודרני ממקורות מחייתו רק גדל והולך. כמה מאיתנו נפגשו בחייהם עם שדה חיטה, מתי לאחרונה השתתפנו כשחקנים פעילים בחגיגת ביכורים, ומתי טחנו בעצמנו את הגרעינים לקמח שממנו נאפה את לחמנו? החיטה אולי צומחת שוב, רק שזה לא קורה בשדותינו. ישראל מייבאת 85% מהגרעינים שמתקבלים ב-14 טחנות הקמח ברחבי הארץ, אחרי שצמחו בשדות זרים בארצות הברית, ברוסיה, בהונגריה ובגרמניה.

         

        קל להבין מדוע בחרה "דגן-שטיבל" להקים את טחנתה החדשה כאן, באזור התעשייה הצפוני של אשדוד. המיקום סמוך לנמל שבו עוגנות ספינות הענק, המובילות לפה את גרעיני החיטה – 15 סוגי גרעינים, ליתר דיוק, שבסוף דרכם יהפכו ללחמים ולפיתות, לעוגות ולביסקוויטים. גם הטחנה הקודמת של החברה נמצאת באשדוד, אבל היא רחוקה יותר מהים, בצומת "עד הלום".

         

        הטחנה החדשה מחליפה את "טחנת גולן" הישנה, שאותה הפעילה החברה במשך יותר מיובל שנים ברחוב סוקולוב במרכז הצפוף של בני ברק. היא גם תוצאה של מיזוג שתי החברות "דגן" ו"שטיבל", שלהן מסורת בת 80 שנה ויותר בתעשיית המזון. לאחר שנרכש מגרש בן 20 דונם באשדוד, שם פעלה טחנה ישנה עם מחסנים גדולים, הוקמה הטחנה החדשה בצמוד לזו הישנה, ואחד משני המחסנים נהרס לטובת מבנה אריזה חדש.

         

        יונים, תתרחקו

         

        היא נבנתה על טהרת הבטון, בוהקת בלובנה על רקע המפעלים האפורים סביבה, ובעיקרה מורכבת משני גושים: טחנת הקמח ומבנה אריזה ואיחסון. "העיצוב עוקב אחרי התפקוד, והטכנולוגיה מכתיבה כאן את העיצוב. השתדלנו שהעבודה תהיה כמה שיותר אסתטית", מציין האדריכל אייל מלכא, שתכנן את הטחנה עם אשתו, האדריכלית מירב מלכא (אדריכלים אחראים במשרד: אלון קפלן ועדי פאר).

         

        ככל שמצליחים למצות מגרגר אחד של חיטה כמות גדולה יותר של קמח, המפעל יהיה רווחי יותר – וזהו האתגר המרכזי שאיתו מתמודדת טכנולוגיית המיכון ששולבה כאן. תהליך הטחינה זקוק לגובה רב (ולכן הטחנה מתנשאת לגובה 40 מטר), משום שבשונה ממפעלים רגילים, שבהם פס הייצור הוא אופקי, הרי שהמסע שעובר גרגר החיטה ממצב גולמי למצב קמחי דורש מערכת מסועפת של פעולות אנכיות. תחילה, הגרגיר עובר ניקוי; לאחר מכן - ניפוי והשהיה בסילו; קילוף הקליפה, טחינה ואחסון; ולבסוף אריזה ומשלוח אל החנויות, כל הדרך לתנור הביתי.

         

        מדובר, כאמור, במקום סטרילי למדי. המכונות הן אוטומטיות, וכמעט אוטונומיות, ולכן הבניין ריק בדרך כלל מאדם. 60 איש עובדים במתחם בסך הכל, אך רוב רובם לא בטחנה עצמה. עם 500 טונות גרעינים שנטחנים כאן מדי יום, המבנה אטום כדי למנוע מחלקיקי אבק לחדור פנימה ולפגום בתהליך.

        פתחי החלונות המופיעים בחזית נקבעו בהתאם למיקומים שבהם נדרשת תאורה באולמות, לצורך תחזוקה ובקרה. החלונות קבועים ואינם ניתנים לפתיחה, עם סף משופע שנועד להרחיק ציפורים שמעוניינות במנוחה ואבק שמבקש לשקוע. החלונות גם חזקים מספיק כדי לעמוד ברעד הבלתי פוסק, שנוצר מפעולת הטחינה המתמדת.

         

        לבן דומיננטי, צהוב ברקע. לבקשת המנכ''ל, דור שלישי לטוחני קמח (צילום: גדעון לוין)
          לבן דומיננטי, צהוב ברקע. לבקשת המנכ''ל, דור שלישי לטוחני קמח(צילום: גדעון לוין)

          קמח לבן. אבל גם הקמחים הנישתיים מתחזקים (צילום: גדעון לוין)
            קמח לבן. אבל גם הקמחים הנישתיים מתחזקים(צילום: גדעון לוין)

            אחד המוצרים הכי מזוהים בבית הישראלי (צילום: גדעון לוין)
              אחד המוצרים הכי מזוהים בבית הישראלי(צילום: גדעון לוין)

              ממשיכים לעבוד. סטריליות לחוד ושקט לחוד - רועד פה (צילום: גדעון לוין)
                ממשיכים לעבוד. סטריליות לחוד ושקט לחוד - רועד פה(צילום: גדעון לוין)

                 

                המבנה מחולק לשלושה אגפים, וקל לראות זאת מבחוץ: אגף המיכון, ובו מערכת הטחינה, הוא הגוש העיקרי והרחב; צמוד אליו אגף עם מדרגות ומעלית לשירות אנשי התחזוקה והבקרה; והאגף השלישי, הגבוה מכולם, הוא הממגורה המכילה "תאי השהיה" של הגרעינים לפני הטחינה.

                 

                הכוסמין תפס חזק

                 

                גולומבק מספר, שהקמח שהם מייצרים נועד בעיקר לאפיית לחמים, ביסקוויטים וופלות, אך לצדם מיוצרים שלל תערובות וקמחים – כ-30 מוצרים בסך הכל. בעבר ייצרו בישראל גם פסטות, הוא מציין, עד שהיבוא הזול חיסל את התחום המקומי.

                 

                לדבריו, הציבור הישראלי משנה את טעמו עם הזמן ומחפש כיום קמחים עם ערכים תזונתיים טובים יותר, והוא מפרט: "יותר נישות - קמחים מלאים, קמח כוסמין תפס חזק מאוד, קמחים המתבססים על זני חיטה עתיקים, קמחים עם טעמים, קמח על בסיס טבעי בלבד. יש סדרה של קמחים מיוחדים שפונים למאפיות בוטיק ולאופים שעושים דברים מיוחדים. לפני שנה יצאנו עם סדרה של תערובות להכנת פנקייק, קרפ וופל בלגי, שגם מתאימה לטבעונים כי היא מיוצרת ללא ביצים. כל הזמן אנחנו מנסים לפתח עוד ועוד מוצרים, ומרחיבים לפי דרישות השוק".

                 

                 

                צפו במתרחש בטחנה החדשה באשדוד

                צפו במתרחש בטחנה החדשה באשדוד

                סגורסגור

                שליחה לחבר

                 הקלידו את הקוד המוצג
                תמונה חדשה

                שלח
                הסרטון נשלח לחברך

                סגורסגור

                הטמעת הסרטון באתר שלך

                 קוד להטמעה:

                 

                הצבע הצחור שולט ביד רמה בכל חלקי המפעל, אך נגיעות של צהוב מורגשות היטב בכמה מיקומים: במעקות הברזל בתוך הטחנה, בגגון הרחב המצל ומגן על אזור טעינת ומשקל המשאיות, ובגשר הצנרת המקשר לבניין האריזה. המנכ"ל ביקש מהאדריכלים להשתמש בצבע הזה, מתוך מחשבה מיתוגית: "יש לנו אריזה של אופה עם עוגה על רקע צהוב, וביקשנו לבטא בצבעוניות את המותג שלנו". האדריכל החליט לצבוע בצהוב את חלקי הפלדה, כדי לבדל אותם ממסות הבטון שנצבעו בלבן.

                 

                להחזיר את האדריכלות לתעשייה

                 

                המהפכה התעשייתית, שהגיעה לשיאה בתחילת המאה ה-20, הידקה את הקשרים בין תעשייה לאדריכלות ובעיקר בין טכנולוגיה לעיצוב. היסטוריון האדריכלות ריינר בנהם הקדיש לנושא את מחקרו הראשון, ולאחר מכן את ספרו "תיאוריה ועיצוב בעידן המכונה הראשון". שניהם חשפו את חשיבותה ומשמעותה של הסימביוזה שהתקיימה בין שני התחומים, תוך שהיא תורמת להתפתחות האדריכלות המודרנית והתכנון העירוני. בנהם סימן את המפעלים שתוכננו על ידי חלוצי האדריכלות המודרנית, כמו טוני גארניה, ולטר גרופיוס, אריך מנדלסון ופיטר ברנס.

                 

                באותן שנים הייתה התעשייה הארץ-ישראלית אמנם בחיתוליה, אך בדומה לעמיתיהם האירופאים, התעשיינים המקומיים העניקו תשומת לב רבה לאדריכלות. טובי האדריכלים הוזמנו לתכנן את תחנות החשמל שהקימה "חברת החשמל", בראשותו של המייסד פנחס רוטנברג; אברהם קליר, מייסד חברת הטקסטיל "ארגמן", השקיע אף הוא משאבים באדריכלות של מפעליו - תחילה בזה שהקים בבני ברק בתכנון האדריכל עמנואל הלברכט, ולאחר מכן במפעלים ביבנה שתכננו האדריכלים רם כרמי ועדה כרמי-מלמד ונחשבו לפורצי דרך בתחומם. אדריכלים כמו אנדרי לייטרסדורף ואיליה בלזיצמן תכננו שורה של מפעלים כמו אלקו ברמת גן, ריג באזור וסוגת בקרית גת.

                 

                מבחינתם של התעשיינים ההם, בארץ ובעולם, ההשקעה בעיצוב ובאדריכלות הייתה פועל יוצא של השכלה ומודעות חברתית. נכון, בבסיסה הייתה להשקעה הזו גם משמעות מיתוגית שתחזק את מעמדו של המפעל, אך גם גרעין של של רצון לשפר את סביבת העבודה של הפועל - מתוך הבנה כי עיצוב איכותי של המפעל יכול לשפר את תהליך הייצור.

                 

                בעשורים האחרונים מיעטו התעשיינים המקומיים להשקיע בעיצוב המפעלים, אם מתוך ספקנות ביחס לעתיד התעשייה הישראלית, ואם מטעמים של תרבות. ראוי לציין שני מפעלים בקרית גת – "איסכור" שתכנן האדריכל חיים דותן ו"שירותי אקולוגיה" למיחזור שתכננה האדריכלית נועה פשרל  - כיוצאי דופן לטובה.

                 

                "התעשיינים וגם האדריכלים דוחקים את מקומו של האדריכל בתחום התעשייה", חש מלכא. "לא תמצא קטיגוריה, בתערוכות או בחלוקת פרסים, לאדריכלים שתכננו מפעלים. יש מגורים, מוסדות חינוך, משרדים, אבל לא תמצא תעשייה". מניסיונו, האדריכל קריטי בתחום התעשייה: "כשאני יושב בפגישות של צוות המתכננים, כל אחד מדבר על התחום שהוא צריך לפתור כאילו זה הנושא היחיד, אך רק האדריכל מסתכל על כל התמונה ויודע לאזן בין הדברים". כיום, כאשר מספר העובדים מצטמצם ביחס הפוך להתקדמות הטכנולוגיה והמיכון, הוא משוכנע שהאדריכלים חיוניים יותר מתמיד בשיפור סביבת העבודה, בניצול יעיל של שטח, שילבוב מערכות, ובייעול אנרגטי ותפקודי."לא כל דבר יכול לבוא לידי ביטוי אצל המהנדסים", הוא מסכם, "כי לאדריכל יש ראייה כוללנית".

                 

                משרדם המשותף של אייל ומירב מלכא פועל בחיפה זה 20 שנה. מגוון העבודות שתכננו בתחום התעשייה כולל, בין היתר, את מפעל חוגלה-קימברלי בנהריה, מפעל להבים בתפן, מאפייה בפארק תעשיות בר-לב ומפעלים למשרד הביטחון. למשפחת שטיבל, השותפה בטחנת הקמח, תכננו האדריכלים מרכז הדרכה בממגורה הישנה באזור התעשייה "עד הלום", וגם תכננו ועיצבו את משרדי החברה ובתי המשפחה. המשרד מתכנן גם בתי מלון, מרכזי מבקרים ומגורים.

                 

                בואו והיכנסו גם לממגורה הגדולה ביותר בארץ, ''דגון'' בחיפה:

                 

                לחצו על התמונה לכתבה המלאה (צילום: גדעון לוין)
                לחצו על התמונה לכתבה המלאה (צילום: גדעון לוין)

                 

                 
                הצג:
                אזהרה:
                פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד