יום הולדתה ה־18 של קרין דרעי לא היה ככל ימי ההולדת. היא התעוררה בבוקר, החלה לתכנן את היום, ואז קראה לה אמה והגישה לה מתנה יוצאת דופן. "היא אמרה לי: 'זאת שרשרת שאבא שלך נתן לי כשהייתי בהיריון איתך, ואני רוצה שתיקחי אותה אלייך'". אמרתי לאמא תודה, וזהו. לא ענדתי אותה. כעסתי. על כולם. אבל שמרתי אותה אצלי".
האזינו לכתבה. הוקלט על ידי הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה – המרכז לתרבות מונגשת
מה ידעת על אביך הביולוגי?
"כל החיים סיפרו לי שאין לי אבא. שהוא נפטר. כשגדלתי, ביקשתי להבין, רגע, איפה הקבר של אבא? למה אנחנו לא הולכים לקבר כל שנה, כמו שחברות שלי, יתומות מאב, הולכות? ואז נאמר לי שאין קבר, שאבא שלי עזב אותנו, שהוא ידע על קיומי ובחר לעזוב. במשך שנים גדלתי בתחושה, איך יכול להיות שיש מישהו בעולם שיודע שיש לו ילדה, ועוד ילדה כמוני – בשיא הצניעות, הייתי הילדה הכי טובה שיש, ניסיתי כל כך לרַצות – והוא לא רוצה להכיר אותי? הייתה בי מועקה. בגיל 15 אמי סיפרה לי שאבא שלי עזב אותנו ושהוא לא חי בארץ. הסוד הגדול היה שהוא לא יהודי".
ילדות: שנים של דמעות וכאב
זו תהיה קלישאה לומר שסיפור חייה של קרין דרעי (30), אשת שיווק נדל"ן, יכול לפרנס טלנובלה, אבל זו האמת. היא גדלה בחיפה לאם חד־הורית. ילדת סנדוויץ' מתוך שלוש בנות, כל אחת מזוגיות אחרת של אמה, רגינה, שסבלה מ־FMF (קדחת־ים תיכונית משפחתית), מחלה שגורמת לחולה בין היתר התקפי חום גבוה וכאבי בטן עזים.
בגיל שש נשלחה למשפחת אומנה עם אחותה הקטנה, בין היתר בשל מצב בריאותה ההולך ומחמיר של אמה, שהיה כרוך באשפוזים תכופים בבתי חולים. אחרי שנה במשפחת אומנה, אחותה הקטנה עברה לחיות עם אביה. קרין נותרה שנה נוספת במשפחת האומנה ומשם עברה ל"הבית לילד" בכפר־יחזקאל, פנימייה שיקומית טיפולית לילדים ונוער בסיכון ובהמשך, לפנימייה של קיבוץ בית־השיטה. "היו לי שנים של הרבה דמעות וכאב. היו לי הפרעות אכילה, סבלתי מבולימיה. וואו. איזה שנים עברתי שם. קשה לסכם את התקופה במשפט אחד. אבל קרה לי שם משהו. הסתכלתי על החיים שלי ואמרתי, אלה לא יהיו החיים שלי, אני אבחר אחרת, לי יהיו חיים אחרים. נחשבתי לתלמידה מצטיינת, לא עשיתי בעיות לאנשי הסגל, כי רציתי לצמוח מהמקום שאני נמצאת בו. עברתי כל כך הרבה קשיים, ומלאכים טובים הצילו אותי ממצבים קשים ומאנשים שטניים. לא יודעת מאיפה הייתה בי הבינה, כילדה, להבחין בין טוב לרע".
איזה קשר היה לך עם אמא?
"הקשר לא ממש נשמר. הייתי מגיעה הביתה אחת לשבועיים לשישי־שבת. דיברנו בטלפון אחת לכמה זמן ולא באמת הרגשתי שהיא נכחה בחיים שלי. הייתי צריכה לגלות את עצמי, איך זה להתמודד לבד עם סדר יום מסוים ומתוך זה לצמוח ולהיות בנאדם. היה משפט שליווה אותי כל חיי: 'כשהגלים מתחזקים, החזקים מתגלים'. ככל שעלה בחיי רף הקושי, והרגשתי שאני טובעת במים ושהקשיים חזקים ממני, לא טבעתי, הצלחתי להשאיר את הראש מעל המים. מכל קושי למדתי מה אני לא רוצה להיות".
החיים החלו להשתנות לטובה בגיל 15, כשהבינה שהיא רוצה לחזור לחיות בבית אמה בחיפה. "הייתי בוגרת וכבר לא הייתי תלויה בה נפשית או רגשית. גם אם הייתה מתאשפזת, יכולתי להסתדר. הרגשתי שאני רוצה לחזור לשורשים שלי ולבנות את עצמי. אבל עד היום נותרו לי חברות שגדלו איתי בבית־השיטה".
היא התעקשה להירשם לתיכון ויצ"ו לאמנויות החיפאי, בית ספר פרטי. "היה לי ברור שלאמא שלי אין אפילו מאה שקל בחודש לשלם לבית הספר הזה. השיגו לי מלגה, עברתי מבחנים והתקדמתי. הגעתי לבית הספר בשלושה אוטובוסים לכל כיוון והיה לי פער לימודי עצום, אבל לא ויתרתי. נשארתי כל יום עד שש בערב עם מורות שעזרו לי. אמרתי, לי יהיו חיים אחרים, טובים יותר. ואז הייתי הולכת לעבוד בחנות בגדים או במלצרות כדי שיהיה לי כסף לקנות את הדברים הבסיסיים שהייתי צריכה".
ואיך היה בבית?
"קשה. אמא שלי הייתה חולה, ואני התנדבתי בעמותות שמחלקות אוכל לעניים, וגם קיבלתי את החבילות האלה בבית. למדתי בבית ספר על הכרמל עם בני טובים ברמת תרבות ושיח שונה ממה שהכרתי. עם השנים צמצמתי את הפער. אמא שלי לא עבדה, קיבלה כסף מהביטוח הלאומי ואת כל מה שהיה לה היא נתנה לי. בהמשך אני הייתי זו שמפרנסת את הבית, משלמת חשבונות".
ואז קיבלת צו גיוס לצה"ל.
"רציתי להיות מד"סית, הלכתי למבדקים, אבל אז שמעתי שחיילים חיים על 300 שקל בחודש. לא יכולתי להרשות לעצמי, כי פרנסתי את אמא שלי. בלב כבד השתחררתי מהצבא".
התחקיר מתחיל: במה יש לי להתבייש?
בגיל 20 החלה לעבוד בתחום המכירות בחברת "נגב" בלי ניסיון או השכלה בעיצוב. "התיישבתי במשרד של המנהל בחיפה ואמרתי לו, עד שלא תקבל אותי לעבודה אני לא קמה מהכיסא. נעים מאוד, אני קרין ואני בת 20. הוא אמר, אנחנו מקבלים לעבודה מעל גיל 30. אמרתי לו, אני בגיל יותר אנרגטי. הוא שאל, יש לך ניסיון? למדת עיצוב? עניתי: לא, אבל אני קולטת מהר ואני בטוחה שאם תיתן לי הזדמנות, לא תתחרט. כבשתי אותו למרות שלא היו לי גיל ומקצוע, אבל עם חיוך ותשוקה אפשר להצליח".
אחרי חמש שנים עברה ל"סמגל מטבחים" ותכננה מטבחים ללקוחות.
את בעלה, יגאל חוחשוילי, מנהל תפעול ב"אסם" ואבי שתי בנותיה (אלין ולורן, בנות שלוש וארבע), הכירה בגיל 25 במועדון סלסה. "הוא התחיל איתי כמה פעמים ולא התחברתי. הוא נראה לי כמו דון ז'ואן ולא רציני, לא אישרתי אותו אפילו בפייסבוק. בסוף השתכנעתי ללכת איתו למסעדה, ובפגישה השתנתה כל המחשבה שלי עליו. אחרי חצי שנה הוא הציע לי נישואים, ומאותו רגע צף בי הרצון להבין מי אני, מה הם השורשים שלי. כל הזמן הדהד בראשי, לא הגיוני שמתהלך אדם בעולם, יודע שיש לו ילדה, ועובר לסדר היום".
איך מצאה קרין דרעי את אביה? בזכות אחת, צופית גרנט , שהגיעה לפני חמש שנים להרצות לעובדי "נגב קרמיקה". דרעי ישבה בקהל, שמעה על ילדותה הקשה של גרנט והתחברה עמוקות. "בסוף ההרצאה ניגשתי אליה", נזכרת דרעי, "אמרתי לה: 'גם לי יש אבא שאני לא מכירה, וכל החיים אני שואלת את עצמי למה הוא לא רוצה לפגוש אותי'. ואז המון אנשים ניגשו לדבר איתה והלכתי צעד אחורה".
למחרת התקשרה אליה גרנט, שלא שכחה את הצעירה שפנתה אליה. "היא השיגה את הטלפון שלי ואמרה לי: 'הסיפור שלך לא יוצא לי מהראש, אנחנו חייבות למצוא את אבא'. הרגשתי שכל הדבר הזה נחת עליי בהפתעה. אמרתי לה: 'מה? רגע, איך?' היא אמרה לי: 'היום יום חמישי, ביום ראשון נביא אלייך צלם ונתחיל את התחקיר'. אמרתי לה: 'מה פתאום? הסוד הזה ילך איתי לקבר'. היא ענתה לי: 'לקבר את תלכי רק עם האמת'".
בהחלט עדיף מאשר להתייסר בשאלות כל החיים.
"המשפט הזה עשה לי מהפך בראש. תפנית של 180 מעלות. הבנתי שהיא צודקת. אמרתי לעצמי, במה יש לי להתבייש? מה אני כבר אגלה, שהוא רוצח שמרצה מאסר עולם בכלא? לפחות אמות עם תשובות".
מה חשבה אמך על הרצון שלך לחפש את אבא?
"אמא לא הסכימה בשום פנים ואופן. היא אמרה, מעולם לא פניתי לרשויות או לבתי משפט כדי למצוא אותו. גידלתי אותך לבד כנגד כל הסיכויים, לא בשביל שעכשיו זה ייחשף בפני המדינה. והוסיפה: 'אעזור לך בכל מה שאת צריכה, רק אל תפרסמי את זה'. הסברתי לה שזו ההזדמנות היחידה שלי למצוא אותו, כי חברת ההפקות של 'אבודים' עובדת עם משרד חקירות" (ראו בהמשך).
איך התחלתם לחפש?
"היו לי רק תמונה ושם שאמא נתנה לי כשביקשתי יותר פרטים, עבור התחקיר. לא ידעתי מה הסיפור של אבא ומה קרה איתו. שאלתי וראיתי שאמא לא רוצה לפרט. זה היה נושא רגיש בבית. זה היה כמו למצוא מחט בערימת שחת. אמא סיפרה שלפני 25 שנה הוא עבד בחברת אמבולנסים פרטית בחיפה. היא גם אמרה לי: 'שתדעי שהיה לך אבא מהמם שאהב אותי מאוד והיה לנו חיבור מדהים. מכל הגברים שהייתי איתם, הוא היה הכי נחמד'. אחותי הגדולה הייתה בת 11 כשאמא יצאה איתו, והיא זכרה אותו כמי שקנה לה ממתקים ומתנות והיה משחק איתה. לא הסתדר לי איך הבנאדם המקסים הזה, יש לו ילדה משלו והוא לא בקשר איתה. זה לא נתפס. מה קרה שם?"
אמך בטח ידעה.
"היא אמרה: כשסיפרתי לו שאני בהיריון ממנו, הוא אמר: 'אנחנו לא מכירים הרבה זמן, אם הבדיקה תצא חיובית, אקח אחריות'. אמי נפגעה, 'מה חשבת? שהייתי עם מאה גברים?' האגו שלה נפגע. הייתה לו הזדמנות לעבוד כמה חודשים בחו"ל, והוא נסע. היא לא ידעה מה קרה איתו מאז".
מפגש מרגש: "לא הרגשתי שהוא זר"
זו הייתה חקירה שהתפתחה מהר, בתוך כחודשיים, כי דרעי עמדה להתחתן וחלמה שאביה יהיה בחופה. "צופית אמרה לי שבדרך כלל חקירות כאלה נמשכות שנה וחצי, אבל היא תגשים לי את החלום".
את מי שיתפת בחששות?
"בעלי היה מודע לכל השדונים שיושבים לי בראש. הוא עודד אותי לחפש את אבא כי הוא גדל בבית של הורים מאוחדים, ואמר: 'את לא מבינה כמה זה ישנה אותך, יחבר אותך, את חייבת לעשות את זה בשביל עצמך. לא משנה מה תגלי, יש לך אותי'".
חודש לפני החתונה של קרין, חודשיים מתחילת התחקיר, הודיעה לה גרנט שאביה, סאם, נמצא. הוא נשוי לאנגלייה, חי בעיר קנט, אב לשניים, בעל חברה להעסקת עובדי סיעוד. ויותר מהכל, הוא איש רגיש, שנפעם מאוד מהידיעה שיש לו בת בישראל. "צופית התקשרה ואמרה: 'מצאנו את אבא שלך'. הוא מהמם, גובה 1.92 מטר, קופי שלך, בנאדם מתוק ומקסים ויש לך שני אחים. אני מעלה אותו איתנו על הקו'. אמרתי: 'רגע, תני לי לנשום ולעכל'. ואז הוא היה על הקו".
איך נשמעה השיחה הראשונה? מה אומרים?
"אבא שלי אמר: 'זו את? הילדה הקטנה שלי?' והתחיל לבכות. הוא דיבר עברית חלק. בכל זאת, הוא גדל פה 22 שנה. המשפט הראשון שיצא לי מהפה היה: 'אני רוצה לשאול אותך רק דבר אחד, איך אתה יודע שיש לך בעולם הזה ילדה, ואתה חי עם זה בשלום? איך אתה ישן בלילה?' צופית סימסה לי לנייד תוך כדי שיחת הוועידה שלנו: 'תירגעי, קודם תשמעי את כל הסיפור'. מיד שיניתי גישה ואמרתי: 'נעים מאוד, אני קרין'. לא ידעתי איך להגיב לסיטואציה".
מה קרה אחר כך?
"במשך חודש ימים דיברנו כל יום, סיפרתי לו שאני מאורסת והוא אמר לי: 'אני מזמין לך ולבן הזוג שלך כרטיסים ללונדון. אני רוצה שתבואו אליי'. כשהגענו ללונדון, חיכה לנו שלט ענקי עם נהג בנמל התעופה: 'קרין, ברוכה הבאה'. ממש התרגשתי. הוא עמד שם, חיבק אותי והתחיל לבכות. הרגשתי שהנשמה שלי חזרה לגוף. כשסיפרתי את זה לחברים, כולם אמרו לי: 'את חיבקת אדם זר שלא פגשת מעולם, איך זה יכול להיות?' אבל אני לא הרגשתי שהוא זר. הבאתי איתי את השרשרת שהוא נתן לאמא. בגלל שזו הייתה שרשרת גדולה וגברית, הוא עשה ממנה צמיד".
עשיתם בדיקת די־אן־איי?
"כן, שנינו נבדקנו והקשר המשפחתי הוכח. אני גם מאוד דומה לו. פתאום הכל התחבר. במשך שנים תמיד הרגשתי אאוטסיידרית במשפחה שלי, גם חיצונית וגם בדרך החשיבה שלי. אני במקור מתולתלת, היחידה עם תלתלים במשפחה. כשהכרתי את אבא, הכל התחבר. נהיה בי שקט".
שאלת אותו את השאלות הקשות? איך לא חיפשת אותי?
"אבא אמר: 'היא לא חיפשה אותי, לא תבעה מזונות, לא עירבה את המשפחות ואת החברים, אז מה הסיכוי שזה ילד שלי?' הוא חשב שזה לא סתם שהיא מסרבת לעשות בדיקת אבהות, אבל תמיד חי עם הספק. כשצופית הראתה לו את התמונה שלי, הוא אמר: 'אין מצב שיש לי כזאת ילדה יפה, איך זכיתי'".
מה הגילוי עשה לחייך?
"הרבה דברים קרו לי, אחד מהם היה שפתאום הרגשתי גם מה זה הורה שמעניק לך. כילדה, אני תמיד הייתי זו שדאגה והעניקה לאמא שלה. לא הכרתי משהו אחר. בהתחלה הייתי מובכת מהנתינה שלו. לא הסתדר לי. הוא אמר לי: 'אני אתן לך כסף ללימודים ולחתונה', לאמא שלי לא היה כסף לעשות לי חינה. חברות שלי גייסו יחד כספים, ועשו לי את מסיבת החינה שמאוד רציתי".
ב־14 במרץ 2015, חצי יובל לאחר הרומן הסוער ביניהם, נפגשו הוריה של קרין לראשונה ועמדו יחד תחת החופה של בתם. ההתרגשות הייתה גדולה. עין אחת בקהל לא נותרה יבשה. "איך הם התרגשו שניהם להיפגש אחרי 25 שנה", דומעת קרין, "כששמעתי בטקס החופה: 'ועכשיו יצעדו הורי הכלה', לא האמנתי שזה באמת קרה לי. התגשם לי כזה חלום גדול. לא האמנתי שאבא שלי יתגלה כאדם כזה מקסים. גם אם הייתי מזמינה באינטרנט אבא עם הקריטריונים שהייתי רוצה, לא הייתי מקבלת כזה".
משפחתו של אביך לא הייתה שם.
"אשתו ושני הילדים לא הצליחו להגיע. זו הייתה עבורם התרעה קצרה. הוא עצמו הגיע ל־24 שעות לחתונה וחזר, אבל אנחנו נסענו אליהם אחר כך. כשביקרנו אותם, הייתי שם חודש, הוא לקח אותנו ללונה פארק, קנה לי מה שרציתי. כמו בסרטים. יום אחד הוא הגיע עם עוגה ועליה 25 נרות ואמר, 'זה נר על כל שנה שלא היינו בה ביחד בימי ההולדת שלך'. אבא שלי הפך לדבר הכי יקר לי בחיים. אי־אפשר להסביר כמה אני אוהבת אותו. זה אושר שאין לתאר והדבר הכי טוב שקרה לי בחיים אחרי ילדות לא פשוטה".
איך קיבלה אותך משפחתו של אביך?
"כמה שאבא שלי מקסים, אשתו קיבלה אותי פי אלף יותר יפה, וגם האחים שלי. אני מניחה שזה לא היה פשוט, לספר להם ביום בהיר אחד שיש להם אחות גדולה בישראל. אשתו אמרה לי: 'הרומן בין אמך לבעלי לא קרה בזמן שהיה נשוי לי. מבחינתי, את בת שלי לכל דבר. היא גם אמרה לי שהם רצו להביא בנות לעולם, אחרי שני הבנים, ופעמיים נפל לה ההיריון. ופתאום היא קיבלה אותי, הבת שרצתה, והיא פתחה את ידיה ואת לבה בפניי. מבחינתנו, הם סבתא קלייר וסבא סאם. ואם היית שואלת אותי, כל החיים היה לי חלום שיהיו לי אחים בנים, כי היו לי רק אחיות, רק סבתא ולא סבא, רק אמא ולא אבא, רק בנות דודות. קיבלתי בסוף אחים, ויש בינינו חיבור כמו מגנט. לא היו מבוכה או אי־נעימות, זה קשור כנראה גם לאופי שלי".
מה עם משפחתו של אביך שמתגוררת בישראל?
"פגשתי את סבתא שלי, אמא של אבא ואת אחותו, דודה שלי, ואנחנו ממש בקשר, ועם השנים הכרתי עוד ועוד דודים. אני יודעת היום שהסיפור בין אבא לאמא עורר התנגדות במשפחות שלהם. ילדה יהודייה יוצאת עם ערבי מוסלמי. זה היה לפני 25 שנה, הנורא מכל".
מאחר שאמך יהודייה, אין לך ענייני זהות מול הרשויות והמוסדות. אבל מה הגילוי הזה עשה לתחושת הזהות שלך?
"עד שהכרתי את אבא, סוגיית הדת שלי הציקה לי. שנים הייתי אישה מסורתית, שומרת שבת, ומה שלא יהיה, אני יהודייה כי אמא שלי יהודייה ממוצא מרוקאי. המפגש עם אבא חיבר אותי לשורשים ולזהות שלי. אני חושבת שאין לדברים משמעות מבחינתי. זו בחירה של אדם במה להאמין. אני מרגישה יהודייה לכל דבר, אבל זה לא משנה כלום מול האבא שמצאתי. לא הייתי מחליפה אותו בעד שום הון שבעולם. מובן שהיו תגובות, 'מה, לא אכפת לך שהוא ערבי?' זה לא מעניין ולא רלוונטי, בטח לא בתקופה שבה אנחנו חיים. זה לא הופך אותי לפחות טובה, להפך, אני רק יכולה להרוויח מזה שיש לי עוד עולם ועוד תרבות. אני קוקטייל ונהנית מכל העולמות.
"בעקבות המפגש עם צופית, אמא שלי גילתה לי שהיה להם קשר מקסים, ושבהתחלה היא לא ידעה שהוא ערבי. כשהדבר התגלה, המשפחות התנגדו לקשר".
גורל אירוני: למצוא אבא, לאבד אמא
חודש לאחר שפגשה את אביה הביולוגי נפטרה אמה של קרין. מותה הותיר את שלוש בנותיה המומות. "אמא אושפזה בגלל דלקת שקשורה למחלתה, ובגלל מערכת חיסונית חלשה היא נדבקה שם בחיידק ובתוך זמן קצר נפטרה. זה היה נוראי וקשה. המוות שלה היה מפתיע. לא הבנו מאיפה זה בא. אמא אמנם סבלה ממחלה, אבל בשום אופן לא הייתה בסכנת מוות. המוות שלה היה קשה ואני חושבת שזה גורל אירוני, לאבד אמא ולמצוא אבא. ואם כל זה לא מספיק, ביום שבו קמתי מהשבעה על אמי, אביו של בעלי נפטר במפתיע מדום לב. היינו זוג שרק התחתן לפני חודש, ונכנסנו לשנת אבל. אמרנו לעצמנו שאנחנו יוצאים ממנה או גרושים או החברים הכי טובים. שנינו התאבלנו על האנשים היקרים לנו מכל. לא היו לנו ילדים, לא יכולנו לצאת ולבלות עם החברים המשותפים. אבל האסון הזה הוציא את שנינו מחוזקים".
בעצם אמך לא פגשה את אביך יותר מפעם אחת, ביום החתונה.
"בבית החולים היא אמרה לי: 'אני כל כך שמחה שיש עוד מישהו בעולם הזה שידאג לך כמוני, כי רק הורה יכול לדאוג לילד שלו ולאהוב אותו'. חוץ מזה, אומרים שכל עוד יש לך הורים בחיים, תרגיש ילד. הנוכחות של אבא נוסכת בי ביטחון ומחממת את הלב".
הסיפור המרגש שלך לא שודר ב"אבודים". למה?
"אבא שלי התלבט ולבסוף לא רצה להשתתף בתוכנית".
בחמש השנים שחלפו, השלימה קרין דרעי לימודי עיצוב בסטודיו 6B וקורסי אנגלית. היום היא עובדת כמשווקת נדל"ן בחברת תיווך הנדל"ן "סנצ'ורי 21" וחולמת לעבוד בעיצוב פנים בעתיד.
איזה קשר יש לך היום עם אביך?
"אנחנו מדברים כל יום. היינו אצלו בבית כמה פעמים. נולדו לי מאז שתי ילדות, והוא סבא מדהים. יש לי את האבא הכי רגיש ומתוק בעולם, הוא קורא לי 'נסיכה שלי'. העובדה שיש לי אבא השפיעה על החיים שלי ונתנה לי ביטחון. אני מבינה שיש לי גב להישען עליו. כל החיים הרגשתי שאני ההורה האחראי, הילד ההורי, ופתאום יש מבוגר שחושב צעד לפניי. אני מרשה לעצמי היום להישבר, מה שלא יכולתי קודם.
"כשהגעתי לגיל 30, החלטתי שאני רוצה לחגוג את הגיל העגול הזה עם אבא שלי. זו הייתה פעם ראשונה שחגגתי עם אבא שלי יום הולדת, וגם החלפתי קידומת. קבלת הפנים שחיכתה לנו שם הייתה מדהימה. כל הבית היה מלא בלונים, יצאנו למסעדה ואחר כך הלכנו להצגת התיאטרון 'מאמא מיה', על ילדה שמחפשת את אבא שלה, סאם, בדיוק השם של אבא שלי. רגע מיסטי לגמרי".
מה את מבינה היום שלא ידעת בעבר?
"אם השורשים שלך חזקים מספיק, את לא לבד ולא צריכה לחפש את אבא שלך בכל מיני מבוגרים אחראיים חליפיים או בבני זוג, כפי שאני עשיתי. את יכולה להיות אדם שלם בפני עצמך. וכן, כל חיי אמרתי שהסוד שלי ילך איתי לקבר מהבושה, אבל האמת משחררת".
איך איתרו את אבא של קרין?
======================
החוקרת הפרטית נתי להב מספרת על מאחורי הקלעים
"כל חקירה טובה מתחילה באיסוף מידע אצל הלקוח", אומרת החוקרת הפרטית נתי להב, בעלת חברת "להב טנא חקירות", העובדת גם עם הפקת התוכנית "אבודים". "היה קושי גדול לאתר את האב, כי לקרין היו רק רסיסי מידע מאמא שלה. לא שם ולא עיסוק. הייתי חייבת לדבר עם אמא שלה ז"ל, שנידבה עוד מידע. האם ידעה את שמו הפרטי אך לא זכרה, או לא רצתה לומר לנו, את שם המשפחה. היא ידעה שעבד בחברת אמבולנסים פרטית בחיפה, שכבר נסגרה. מצאנו את הבן של בעלי החברה שנסגרה. הם זכרו שהיה להם עובד כזה, סאמי, אבל לא ידעו כלום. אחר כך חיפשנו חברים טובים של הבחור שאמא של קרין זכרה את שמותיהם, אבל לא מצאנו אותם. התחלנו חיפוש מטורף בשכונה מסוימת בחיפה ופה החוקרות הפרטיות שלי, שדוברות ערבית ועוד שפות, עשו פעולות חקירה סמויה שהביאו לנו פרטים: גילינו את שם משפחתו (שנותר חסוי לבקשתו, אמ"ר) ושהוא חי באנגליה. הפעלנו סוכנים וסייענים בחו"ל שאני עובדת איתם שנים והצלחנו למצוא את האיש, שהיה בשוק. שמענו אותו נחנק מהתרגשות. הוא סגר את הטלפון וחזר אלינו אחרי שעה בבכי. הוא התגלה כאדם רגיש ומקסים שברגע אחד הפך לאבא נפלא. אנחנו עדיין בקשר, באחד החגים הוא שלח לי מלא עציצים גדולים וקטנים. זה סיפור מרגש שגורם לי לראות את עצמי כמי שנמצאת בצד הטוב של הדברים".
>> נשים מספרות: הסודות שגיליתי כשפתחתי את תיק האימוץ
