אמנם עכשיו קצת קשה לנו לתכנן איך ייראו הטיולים שלנו בחו"ל כשמשבר הקורונה יהיה מאחורינו, אבל בכל זאת יש כמה דברים שאנחנו יכולים ללמוד מהתקופה הזאת בכל הנוגע לחופשות, החל מביטוחים, ועד ויזות ואשרות:
לזהות מראש
לא להאמין, שהיו אנשים שרק לפניכמה שבועות, כשהצונאמי הגדול של הקורונה כבר נראה - לא רק באופק אלא ממש מעבר לפינה - עוד ארזו מוצ'ילות ומזוודות ויצאו ל"טיול הגדול", לחופשת סקי או לאיזה ריזורט מפנק באי נידח, רק כדי להתעורר בבוקר ולגלות שהם לגמרי לבד. יש הבדל בין להיות אופטימי ולומר "יהיה בסדר" ביומיום, לבין לעשות זאת כשמשבר מתגלגל מתקרב. כי כשעולים סימני שאלה, כשמופיעים סימנים מחשידים, כשמהדורות החדשות בערוצי הטלוויזיה ואתרי האינטרנט מקדישים יותר ויותר זמן לבעיה שמתפתחת, חייבים להקשיב לתחושות הבטן, לחשוב פעמיים ושלוש, להסס, להטיל ספק. וכן, גם לוותר ולהרים ידיים, ולומר שנכון, וחבל, ופה הלך הכסף וכאן נגוז החלום, אבל החיים קודמים להכל. בניתוק מטיולים בעולם, אפשר היה לראות את זה גם בהתנפלות על חנויות המזון בישראל בסוף השבוע שחלף: הרי הקורונה כבר פה מתחילת החודש (ולמעשה, הרבה קודם), הרי היה מספיק זמן להצטייד בנחת במוצרים חיוניים, בשימורים, בנייר טואלט, באלכוג'ל ובמה לא, אבל רוב הישראלים התעוררו ביחד בום אחד, ורצו לחנויות. איפה הייתם קודם? לא זיהיתם מראש?
בחזרה לעולם הרחב: כשברקע נראה שהעסק מתחיל להידרדר, מכל סיבה שהיא, כדאי לחשוב במהירות על נתיב חילוץ. ולא רק לחשוב, אלא גם לבצע: אם זה לחתוך מיד, בדרך הקצרה והמהירה ביותר, ולשוב הביתה; ואם זה להתקרב ולהתמקם במקומות שמהם קל יותר לטוס לישראל. ובמילים אחרות: עדיף להיתקע בניו-יורק או בלונדון או בטוקיו, מאשר בטשקנט או בקיטו או בקטמנדו. עדיף להיות בקיטו ובקטמנדו, מאשר להמתין באדישות באיזה כפר נידח בג'ונגל או בהרים. ככל שהמקום רחוק יותר, כך קשה יותר לצאת ממנו, וכך ייסגרו ממנו דרכים, גבולות שמיים.
ביטוחים ואבטחות
לא להאמין שאנשים משקיעים סכומי עתק בבניית חופשה מפנקת או בטיול יוקרתי, וחוסכים דווקא בכסף הקטן: בביטוחי בריאות ומטען, ובהבטחת דרכי איתור וחילוץ וסיוע. אז תכניסו טוב טוב לראש: יום אשפוז בבית חולים עולה אלפי דולרים; ביקור אצל רופא מתחיל בעשרות דולרים ומגיע למאות; טיסת חילוץ עולה מאות אלפים. לעומת זאת, ביטוח בריאות טוב, שכולל כמעט הכל, עולה כ-3 דולרים ליום, פלוס מינוס. אז כאן חוסכים? וזה לא רק ביטוח הבריאות: כשמזמינים מלון מראש (בבוקינג.קום, למשל), כמעט תמיד קיימת אפשרות לשלם טיפה יותר ולקבל אפשרות לביטול בחינם. שווה להשקיע גם בסעיף זה, כמו גם בביטוח המאפשר לבטל כרטיסי טיסה (יקרים, כן? לא ביטוח נגד ביטול של טיסה ב-20 אירו לפאפוס(.
קשר ותקשורת
לא חייבים טלפון לווייני כשקופצים לנופשון בברלין, בבודפשט או בברצלונה, אבל מי שמתכנן טרק בהימלאיה או בג'ונגלים של קולומביה, לא יכול לסמוך בעת צרה על וויי-פיי. גם מכשיר איתור לווייני, שמספק מיקום ויכול לשדר קריאה לעזרה, הוא פתרון נהדר בעת צרה, החל ממצב בריאותי שמסתבך בטיול רגיל, ועד קריאה לחילוץ בעת אסון גלובלי, ויש כמה חברות בישראל שמספקות ציוד כזה. שוב, לא מדובר פה על הוצאה אסטרונומית, ולא על פינוק מוגזם, אלא על אבטחה בסיסית, כמעט כמו ביטוח בריאות. 99% מהמטיילים לא יזדקקו לעזרת הציוד הזה, אבל בשביל האחוז האחד הבודד, זה עשוי להיות עניין של חיים ומוות.
חברות התעופה
מישהו בכלל זוכר את הקמפיינים המתוקשרים של חברות התעופה הגלובליות, בנוסח "אצלנו הכי מפנק", "אנחנו עם המטוסים הכי חדישים", וכמובן "אנחנו הכי זולים"? בשעת משבר, כל זה נזרק לפח וכל מה שהנוסעים רוצים זה להמריא בשלום ולנחות בבית. וכאן מתגלה ההבדל בין חברות תעופה מקצועיות, שנערכו מראש, שהדריכו את הצוותים שלהן לגלות אמפטיה לנוסעים הלחוצים ולנסות לפתור בעיות, לבין חברות שכל מטרתן לעשות רווח קל ומהיר מהנוסע ואם זה לא מתאפשר - לשלוח אותו בעזות מצח לכל הרוחות.
לא נמליץ כאן על חברות תעופה מסוימות ולא נשמיץ אחרות. תוכלו לקרוא ברשתות החברתיות מה מספרים נוסעים בכל רחבי תבל, להפיק לקחים לעתיד ולדעת לבחור נכון, גם אם זה עולה יותר.
כן נציין לטובה את חברות הבית הישראליות, שנחלצו לעזרה (ולא משנה מהיכן הגיע המימון), וגם עשו זאת בעברית. אגב, גם ברחבי העולם, במדינות אחרות, החברות שעשו זאת הכי טוב הן אלה שנחשבות ל"לאומיות", למרות כבר מזמן רובן בבעלות פרטית, בעוד שחלק מהחברות האיזוטריות והסופר-זולות, שפועלות בעיקר בדרום אמריקה וברחבי אסיה, התגלו במערומיהן והתאדו בדיוק ברגע הקריטי.
סוכני הנסיעות
משבר הקורונה החזיר צבע ללחייהם של סוכני הנסיעות, מקצוע שנחשב בעיני רבים כחסר חשיבות בעידן האינטרנט, הלואו-קוסט, בוקינג.קום, סקייסקאנר ודומיהם. אז הנה, התברר שבעת צרה ותקלה, מי שהזמין באופן עצמאי באתר בחו"ל שהבטיח מחיר זול לטיסה שדילגה בין נמלי תעופה שונים וחברות שונות, נשאר עם האי-מייל ביד, כמו שאומרים, ונזקק בדחיפות לאיש מקצוע שידע ללהטט בין חברות תעופה, נתיבים ותשלומים.
מצד שני, גם אם פניתם לסוכן נסיעות, אל תסמכו עליו בעיניים עצומות. לעתים הם מקובעים על חברת תעופה מסוימת או נתיב, לעתים גם להם יש אינטרסים פרטיים, שעלולים להכניס אתכם להוצאות. כדאי, במקביל, לחפש פתרונות באופן עצמאי או לבקש עזרה ממישהו שטיפה מבין. מצאתם משהו מוצלח יותר ממה שמציע הסוכן? נסו לדרוש ממנו לבטל ולהחליף.
ועוד: גם אם אתם מעדיפים להזמין דילים בעצמכם ולא באמצעות סוכני נסיעות, כדאי לעשות זאת באתרים ישראליים. בדרך כלל, מאחורי האתרים הגדולים והמוכרים בישראל, יש אמא ואבא ושרות לקוחות, שיודעים לתת פתרונות. אלפי אתרים אחרים ברחבי העולם, שבימים כתיקונם מציעים נסים ונפלאות כספיים, אפילו לא יענו לכם כשתזדקקו להם.
ויזות, אשרות
הדרכון הישראלי מאפשר בדרך כלל כניסה לעשרות מדינות בעולם בלי ויזה ובלי עיכוב, ולכן, לא פעם, מתכננים מטיילים ישראלים את מסלולי החופשה שלהם כשהם עוקפים מדינות "בעייתיות", על מנת לחסוך, מבחינת זמן וכסף, את עניין הסדרת הוויזה. מתברר, שבשעת משבר, מדובר בטעות. קחו למשל את יבשת אמריקה, מצפון דרך מרכז ועד דרום: חלק ניכר מהטיסות היוצאות מערי היבשת הענקית הזאת - מטורונטו שבצפון דרך בוגוטה ולימה ובואנוס איירס בדרום - ויעדן ערי אירופה, נוחתות בדרכן בערים בארצות הברית, שכידוע, לא מאפשרת לעבור בתחומה, אפילו לא לקונקשן קצר בתוך טרמינל של נמל תעופה, בלי ויזת כניסה מלאה למדינה. כך מצאו עצמם ישראלים רבים, שלא טרחו או לא הצליחו לארגן מראש ויזה לארצות הברית, כשהם תקועים בנמלי תעופה באמריקה הדרומית, כי הטיסות שיצאו משם נחתו בדרכן בניו יורק או במיאמי או בלוס אנג'לס, או שהיו טיסות ב"קוד שייר" (כלומר, עם חברה אמריקאית עד ארצות הברית ומשם עם חברה אחרת לאירופה).
משרד החוץ
כשנלחצים ממש, פתאום נזכרים שיש לנו ממשלה ומשרדים ומחלקות, שנועדו להתמודד ולסייע ולחלץ בדיוק במצבים שכאלה. הכתובת הראשונה היא כמובן חדר המצב של משרד החוץ. עובד שם צוות קטן יחסית, סביב השעון, 24/7, והוא מתוגבר באנשי מקצוע ממשרדים אחרים (למשל, רשות האוכלוסין) במצבי חירום.
חשוב לזכור: חדר המצב יכול לסייע ולהתמודד בחו"ל בעיקר מול ממשלות זרות, ובעזרת נציגויות ישראל בחו"ל והשגרירויות הזרות בישראל. אין טעם להתקשר ולבקש עזרה כי "חברת התעופה לא מאפשרת לקנות כרטיס טיסה" או "כרטיס האשראי שלי הפסיק לפעול". את הדברים האלה צריך לפתור עצמאית, מול ספקי השירות. בכל מקרה, עדיף לפנות אליהם באמצעות כתובת האי-מייל, ולא בטלפון. תשאירו פרטים מלאים, הם יחזרו אליכם כשיתאפשר.
ועוד: אם השארתם אצלם בעיה אבל היא נפתרה, חשוב לעדכן אותם, כדי שלא ימשיכו לעבוד לשווא וכדי שלא להעמיס על המערכת ללא צורך.
חדר המצב:
אי-מייל: matzav@mfa.gov.il | טל' 02-5303155
קשרים אישיים
בסופו של דבר מתברר, שהדרך הטובה ביותר להיחלץ מצרה ולקבל עזרה היא באמצעות מכרים אישיים, אנשי קשר וקולגות. בעת מפולת גלובלית, האנשים שיכולים לסייע בדרך היעילה והמהירה ביותר הם עובדת נמל תעופה בטורונטו או בהונג-קונג שגילתה סקרנות לגבי החיים בישראל, מנהל קשרי לקוחות בחברת אשראי בלונדון או בסאו פאולו שאתו שתיתם בירה בבר במלון, קולגה לעבודה שפגשתם בכנס בינלאומי כלשהו, נהג מונית או בעלת הוסטל שהכרתם בעיירה נידחת בניו זילנד או בקוסטה ריקה או בלפלנד, או אפילו חקלאי מפרובנס שישבתם לצדו באיזו טיסה וגלגלתם שיחה סתמית.
לקח לעתיד: פגשתם אדם נחמד בטיול שלכם? מיד לשמור בנייד את הפרטים שלו – שם, טלפון, אי-מייל - ולהקפיד לשלוח "חג שמח", "שנה טובה" או "יומולדת עליז" במועד הנכון. יום יבוא, ונזדקק להם או להפך, הם יבקשו להיעזר בנו.
