הדס מור: 'אחרי שהחיים שלי היו בסימן שאלה, כעת זה זמן רק ליהנות'

מעצבת הלנז'רי האמינה תמיד שיפה זה טבעי, אך בזמן שהתאימה חזיות לאחרות, גילוי של סרטן אילץ אותה לעבור כריתה ושחזור. "המהפכה האמיתית זה לחגוג את מה שיש"

איתי יעקב

|

06.04.20 | 08:58

הדס מור. "אני מסתובבת עם גוף עגלגל ולובשת צמוד וחוגגת את הנשיות שלי, אבל קיבלתי בירושה מאמא שלי ומהדורות שלפניה שאריות של דיכוי, בושה והסתרה, של להחזיק את הבטן פנימה, לרצות להיות רזה וחטובה יותר" (צילום: אלה פאוסט)
הדס מור. "אני מסתובבת עם גוף עגלגל ולובשת צמוד וחוגגת את הנשיות שלי, אבל קיבלתי בירושה מאמא שלי ומהדורות שלפניה שאריות של דיכוי, בושה והסתרה, של להחזיק את הבטן פנימה, לרצות להיות רזה וחטובה יותר" (צילום: אלה פאוסט)
"לנשים רבות יש חוסר סיפוק ששואב מהן את הכוח, ואני מאמינה שזה הזמן שלנו להיות חזקות". עיצובים של מור (צילום: לירון זנדמן)
"לנשים רבות יש חוסר סיפוק ששואב מהן את הכוח, ואני מאמינה שזה הזמן שלנו להיות חזקות". עיצובים של מור (צילום: לירון זנדמן)
"למדתי להסתכל על הבור שנשים מסתובבות איתו, החוסר שממנו אנחנו צורכות והשאיפה לאידיאל יופי מעוות" (צילום: לירון זנדמן)
"למדתי להסתכל על הבור שנשים מסתובבות איתו, החוסר שממנו אנחנו צורכות והשאיפה לאידיאל יופי מעוות" (צילום: לירון זנדמן)

מעצבת האופנה הדס מור לא מתרגשת מהסגר והבידוד של השבועות האחרונים. רק לאחרונה יצאה מסגר אחר שנכפה עליה בהחלמה מסרטן, לאחר שלפני כשלושה חודשים עברה ניתוח כריתה ושחזור שד. "אני מרגישה שאני מכירה את המקום הזה של להיות בבית וליהנות מהקצב האיטי", היא אומרת בראיון מיוחד ל-Xnet, "יצאתי מבידוד של מספר חודשים ועכשיו אני חוזרת לעניינים לאט-לאט. כבר עברתי את השלב של סידור הארונות בבית וניקוי המגירות".

 

ספק אם הנימה המחויכת של מור, אוטוטו בת 42, עוברת אל הטקסט הכתוב. בשיחה איתה היא מאתרת את הזוויות החיוביות עד כמה שניתן למצוא בפרוצדורה הרפואית שעברה ובמשבר הקורונה הנוכחי שהביא להאטה במכירות מותג הלנז'רי שלה, Breathing Lingerie. "בפורים השנה התחפשתי למישהי שזכתה באוסקר", היא צוחקת, "אחרי שהחיים שלי היו בסימן שאלה – עכשיו זה הזמן שלי רק ליהנות".

 

"כשניתוח הכריתה והשחזור לקחו לי את הסימטריה המושלמת, והחזה כבר לא יחזור למצבו הקודם, אמרתי לעצמי: 'רבאק, תפסיקי לחכות לחופשה האופטימלית, לשיזוף הנכון או שתרדי את החמישה קילו שמפריעים לך". הדס מור (צילום: אלה פאוסט)
    "כשניתוח הכריתה והשחזור לקחו לי את הסימטריה המושלמת, והחזה כבר לא יחזור למצבו הקודם, אמרתי לעצמי: 'רבאק, תפסיקי לחכות לחופשה האופטימלית, לשיזוף הנכון או שתרדי את החמישה קילו שמפריעים לך". הדס מור(צילום: אלה פאוסט)
     

     

     

    הסיפור של מור ואופנה מתחיל שני דורות אחורה, אצל סבתהּ המרוקאית שהיתה תופרת מקצועית וידעה לשלב בין עבודות טקסטיל ענפות לשמלות כלה רומנטיות. היא עצמה גדלה בצרפת לסירוגין: מינקות עד גיל ארבע במרסיי, ומגיל 12 עד 16 בפריז, העיר שאליה שבה בתחילת שנות ה-20 לחייה, לאחר שסקאוטר של מותג האופנה והקוסמטיקה קנזו פגש אותה בעת ששהתה בחופשה בסיני וליהק אותה כמטפלת למרכז טיפולים חדש בפריז, בעקבות דרישה של המותג לאתר דמויות צעירות ומעוררות השראה. היא עברה להתגורר שם במשך תקופה, טיפלה בטכניקות חדשות של מרכז KenzoKi בעיר, אבל לאחר זמן קצר שבה ארצה ולתשוקתה המקורית: אופנה.

     

    "לא גדלתי בבית שחינכו לאופנה, אבל מגיל צעיר נמשכתי לבגדים תקופתיים", היא נזכרת, "פריז היתה אחד המקומות שעיצבו אותי כנערה. הייתי מסתובבת בשווקי פשפשים וחנויות וינטג' עד שהסוחרים שם קראו לי 'לה שלוח', כי היתה נערה שלוחית שאוספת וקונה מדי שבת וראשון כפפות עתיקות, סיכות ספרדיות וכובעי תחרה, שאמא שלי היתה זורקת לי בלי שהייתי רואה. היתה לי משיכה לתקופות אחרות ודמיינתי את עצמי מסתובבת בגנים מלכותיים במאה ה-18. כמעט 30 שנה אני חוזרת לאותן כתובות ויש לי אוסף מפואר של וינטג'".

     

    "חשוב לי איזה מוצרים אני מכניסה הביתה, איזה קוסמטיקה אני מניחה על העור, איזה אוכל אני מכניסה לגוף ואיזה בגדים אני לובשת. אנחנו קצת באיחור בישראל. נשים כאן אוהבות לשים על עצמן פלסטיק גם באוגוסט" (צילום: לירון זנדמן)
      "חשוב לי איזה מוצרים אני מכניסה הביתה, איזה קוסמטיקה אני מניחה על העור, איזה אוכל אני מכניסה לגוף ואיזה בגדים אני לובשת. אנחנו קצת באיחור בישראל. נשים כאן אוהבות לשים על עצמן פלסטיק גם באוגוסט"(צילום: לירון זנדמן)

       

      בזמן טיוליה מסביב לעולם למדה מלאכות יד עתיקות ובהמשך עשתה קורס תדמיתנות ממוחשבת של משרד העבודה בזמן מגוריה במושב אמירים, עד שניסחה סגנון אישי שאותו היא מגדירה "בין מרוקו הברברית ועבודות היד השורשיות לבין פריז האירופאית. אופנה עילית כביכול".

       

      את מותג הלנז'רי הנושא את שמה הקימה לפני כשלוש שנים, לאחר שני מותגי קז'ואל שהפעילה: נח וגנדורה, שבהם גם עיצבה שמלות כלה אווריריות לנשים. שם, היא מספרת, הבינה את הצורך בהלבשה תחתונה איכותית לנשים. המפגש האינטימי עם נשים, עם החזה שלהן, חוסר ההשלמה עם הגוף והשנאה העצמית, הוצפו ביתר שאת עם גילוי הסרטן, שהפגיש אותה בעיקר עם עצמה לאחר בדיקה שגרתית.

       

      "עם הגילוי עליתי על רכבת שדים שלא ברור מה התחנה האחרונה שלה. אי אפשר שלא לעסוק בשאלות קיומיות כשמרחפת מעלייך דיאגנוזה כזו", היא נזכרת. לצד טיפולים ומעקב שגרתי עם ד"ר דפנה ברסוק, שהפכה לחברה קרובה שלה, החלה מור בטיפולים אלטרנטיביים וריפוי הוליסטי. היא נסעה להולנד לטיפול בריפוי מגנטי, המשיכה לסדנה של ג'ו דיספנזה, מומחה במדעי המוח המקיים סדנאות תודעה פופולריות, ועשתה עבודה עצמית עם שעות ארוכות של מדיטציה. "ובאיזשהו שלב", היא אומרת, "התקשרה הרופאה ואמרה שהגיע הזמן להוציא את הגידול מהגוף. באופן מפתיע, הרגשתי הקלה, כי במשך מספר חודשים הרגשתי אחריות על הריפוי שלי. למזלי, הניתוח יצא ממש טוב ובסך הכל אני מרוצה מהתוצאה, אבל מתרגלת לתחושה של גוף זר".

       

      "הסרטן, הניתוח ושאלת החיים גרמו לי להבין שיפה זה אמיתי – קלישאה שאני חווה אותה על בשרי". עיצובים של מור (צילום: לירון זנדמן)
        "הסרטן, הניתוח ושאלת החיים גרמו לי להבין שיפה זה אמיתי – קלישאה שאני חווה אותה על בשרי". עיצובים של מור(צילום: לירון זנדמן)

         

        "זה היה קצת אירוני שבזמן שאני מתאימה חזיות ללקוחות שלי – אני נפרדת מהשד שלי", היא אומרת בפתיחות, "אני, שכל חיי ניהלתי יחסים מתוקנים עם החזה שלי, נכנסתי לסטטיסטיקה. היום, כמעט שלושה חודשים לאחר הניתוח, אני עדיין מחלימה ומעכלת איך ממעצבת שיוצרת מתוך כיסופים ותשוקה – נהייתי מעצבת שיוצרת מתוך הצדעה לגוף הנשי. עכשיו אני מבינה שהמהפכה האמיתית זה לחגוג את מה שיש וההבנה שאני מתאבלת על מודל היופי המושלם שלעולם כבר לא אעמוד בו ושאני כבר לא מפסיקה לחכות לו".

         

        תסבירי.

        "בשנה האחרונה למדתי להסתכל על הבור שנשים מסתובבות איתו, החוסר שממנו אנחנו צורכות והשאיפה לאידיאל יופי מעוות. כשניתוח הכריתה והשחזור לקחו לי את הסימטריה המושלמת, והחזה כבר לא יחזור למצבו הקודם, אמרתי לעצמי: 'רבאק, תפסיקי לחכות לחופשה האופטימלית, לשיזוף הנכון או שתרדי את החמישה קילו שמפריעים לך'".

         

        אני מכיר אותך כמעט 20 שנה ותמיד מהצד נראית שלמה עם המראה החיצוני שלך, משוחררת, טבעית, עם תלתלים פרועים ותחושה שאת חיה בשלום עם הגוף שלך.

        "התדמית שאתה מצייר נכונה, אבל היה בי שריר תפוס. אני מסתובבת עם גוף עגלגל ולובשת צמוד וחוגגת את הנשיות שלי, אבל קיבלתי בירושה מאמא שלי ומהדורות שלפניה שאריות של דיכוי, בושה והסתרה, של להחזיק את הבטן פנימה, לרצות להיות רזה וחטובה יותר. את המחוכים אולי הורדנו, אבל הברזלים נשארו בחזיות, ואני מרגישה שהמהפך האישי שחוויתי הוא גם הסיבה שאני מוכנה לחשוף את הסיפור האישי שלי. הסרטן, הניתוח ושאלת החיים גרמו לי להבין שיפה זה אמיתי – קלישאה שאני חווה אותה על בשרי. לנשים רבות יש חוסר סיפוק ששואב מהן את הכוח, ואני מאמינה שזה הזמן שלנו להיות חזקות".

         

        "אני רואה נשים מגיעות עם חזייה מחוררת, לפעמים מוזנחת, עד שהן מבינות שלא פחות חשוב להקפיד על הפנים, על הבלתי נראה, על הבגד שאנחנו נושאות על גופנו רוב היום" (צילום: לירון זנדמן)
          "אני רואה נשים מגיעות עם חזייה מחוררת, לפעמים מוזנחת, עד שהן מבינות שלא פחות חשוב להקפיד על הפנים, על הבלתי נראה, על הבגד שאנחנו נושאות על גופנו רוב היום"(צילום: לירון זנדמן)

           

          מור לא שוכחת לנשום עמוק. החיבור בין חומר לרוח, בין אופנה העוסקת בחוץ לתובנות אישיות המעידות על עבודה פנימית עמוקה – אינם אג'נדה חלולה מתוכן, אלא אורח חיים שעליו היא מקפידה. היא מתגוררת בגבעת עדה עם בנה רומי בן הארבע וחצי (אביו והיא נפרדו כשרומי היה בן חמישה חודשים) במרחבים פתוחים עם נחל מחוץ לבית ("זה שוויץ פה") ומייצרת אופנה כחול-לבן מחומרים טבעיים בלבד: כותנה סרוקה, ויסקוזה ומשי. במקביל היא שוקדת על קו בגדי ים שיושק לקראת הקיץ ויהיה עשוי לייקרה מפסולת פלסטיק ממוחזרת שנשלתה מהים.

           

          "בצרפתית יש ביטוי שאומר 'אחריי, מצדי שיהיה מבול'. כלומר, לא מעניין אותי מה יקרה אחרי שאני אלך. אבל אני מאמצת ביטוי מהמסורת האינדיאנית שאומר שעלינו להסתכל שבעה דורות קדימה", היא אומרת, "חשוב לי איזה מוצרים אני מכניסה הביתה, איזה קוסמטיקה אני מניחה על העור, איזה אוכל אני מכניסה לגוף ואיזה בגדים אני לובשת. אנחנו קצת באיחור בישראל. נשים כאן אוהבות לשים על עצמן פלסטיק גם באוגוסט".

           

          בסטודיו שלה בפרדס חנה, היא מספרת על מפגשים אינטימיים עם נשים שמגלות את עצמן מחדש. למרות שהיא מייצרת הלבשה תחתונה עם חזיות ללא ברזלים, היא מצליחה להתאים את הדגמים גם למידות קאפ גדולות של DD או E, בטווח מחירים של 400-65 שקל, שמגיעים עם שליח עד הבית בימי הקורונה. לדבריה, הסגנון הרומנטי של הפריטים והמגע המלטף על הגוף מתקשרים עבורה לאבולוציה העולמית שעוברת תעשיית האופנה וגם לזו הפרטית שלה.

           

          "הרבה נשים שמגיעות לכאן, משאירות בפח את החזייה שאיתה הן הגיעו", היא אומרת לסיכום, "אני רואה אותן מגיעות עם חזייה מחוררת, לפעמים מוזנחת, עד שהן מבינות שלא פחות חשוב להקפיד על הפנים, על הבלתי נראה, על הבגד שאנחנו נושאות על גופנו רוב היום. היום אני מבינה שאני מוכרת להן לא רק הלבשה תחתונה – אלא פריט לבוש שספוג בחומר, אבל גם ברוח, אמוציה, סיפור".

           

             

            ולמה הצטלמה מלכת הפילטרים הולי מריה בהלבשה תחתונה?

            מלכת הפילטרים הולי מריה בהלבשה תחתונה: "חסרת ביטחון במראה שלי". לחצו על התמונה לכתבה המלאה (צילום: עידן ברזני)
            מלכת הפילטרים הולי מריה בהלבשה תחתונה: "חסרת ביטחון במראה שלי". לחצו על התמונה לכתבה המלאה (צילום: עידן ברזני)

             

             

             
            הצג:
            אזהרה:
            פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד