בגלל האלכוהול: המתופף המיתולוגי של הלהקה האגדית קרס בגיל 32
ג'ון בונהם שתה יותר מדי וודקה כשנסע לחזרה עם לד זפלין. אחר כך הוא התעלף ואיבד את ההכרה, וכך הסתיימה הקריירה של אחד מגדולי המתופפים בכל הזמנים
לכתוב על מתופפים זה תענוג צרוף. מתופפים הם יצורים ייחודיים בעולם הרוק ונושא לבדיחות, לאגדות ולקריקטורות. לא סתם הדמות המטורפת ביותר ב"חבובות" הייתה אנימל המתופף, ולא בכדי היה המתופף התורן בסרט "ספיינל טאפ" מתעופף לו בסערה השמיימה ומוחלף מיד ביצור פרוע וסתור שיער אחר. גם אנחנו אוהבים מתופפים, ובספר "הלהקה היחידה שחשובה: להיות מעריץ פופ בישראל" בעריכת דנה קסלר סיפרנו על מותו של קית' מון, מתופף The Who, בגיל 32, שנבע מנטילה מופרזת של כדורים שאמורים היו לעזור לו להיגמל מאלכוהול.
גם ג'ון בונהם, גיבורנו הנוכחי, מת מצריכת אלכוהול מטורפת, וגם לו זה קרה בגיל 32. מון ובונהם היו החזקים, הרועשים והאולטימטיביים שבמתופפי שנות ה-70. הם זכו לכל סופרלטיב אפשרי, אבל את קית' מון אף אחד לא ניסה לחקות, כי הוא יותר מדי בלתי צפוי, ורק בדיעבד הוכר כנגן גאוני. בונהם, לעומתו, שכונה "בונזו", היה האורים והתומים של מתופפי העולם לדורותיהם. הוא הגדיר מחדש את השימוש במערכת התופים ושכלל אותה. הנגינה שלו הייתה סימפונית. הוא שלט במתחם שלם של תופים, לא בסתם מערכת, והוסיף לו כל פעם אלמנט מוזיקלי אחר: תופי טימפני אדירים, גונגים, עוד מצילות – ובכולם שלט באופן מושלם. הצליל שלו היה חזק, אדיר; הבאסים שלו היו רועמים ומדויקים; הוא היה ספינת מלחמה עמוסה בתותחים ובחומרי נפץ שיצאה למערכה בכל הופעה.
הוא נולד ב-1948, וכבר בילדותו בעיר האנגלית רדיטץ' העריץ את מתופפי הג'אז ג'ין קרופה, באדי ריץ' ומקס רואץ'. בגיל חמש קיבל מאמו תוף סנר, וחמש שנים לאחר מכן כבר הייתה לו מערכת תופים ראשונה. בבית הספר לא ממש העריכו את המיומנויות שלו בתיפוף, אף שהמנהל טרח וכתב ש"הילד הזה יהיה קבצן או מיליונר". בשנים הראשונות אחרי הלימודים, שאותם סיים בגיל צעיר, עשה בונהם צעדים ברורים בכיוון הקבצנות: התחתן בגיל צעיר, חי עם אשתו פט בקרוואן, בקושי עבד ונהנה מתמיכת ההורים בתקווה שייצא ממנו משהו. בנו ג'ייסון, מתופף מוכשר בעצמו, סיפר שאביו היה נוהג להסתובב כל היום בחנויות מוזיקה בניסיון למצוא הרכבים ולנגן איתם, ובערב היה מלכלך את עצמו כדי שאשתו תחשוב שהוא עבד בבנייה.
התפנית הגיעה כשחברו רוברט פלאנט צירף אותו לאחד ההרכבים שבהם שר. מאוחר יותר הם פגשו את ג'ימי פייג' ואת ג'ון פול ג'ונס, ויחד הקימו את לד זפלין, שבעיני רבים הייתה אחת הלהקות הגדולות והמרשימות שידע העולם. בהדרכת המנהל האימתני פיטר גרנט פרץ ההרכב כל גבול מוזיקלי אפשרי, ובונהם קיבע את עצמו כגדול מתופפי התקופה בתקופה שבה למתופפים הייתה בשורה: קית' מון, קוזי פאוול, ג'ינג'ר בייקר, קרל פאלמר, ביל ברופורד – כולם היו יחידות הרעשה מכוונות היטב, ובונהם, כך חשו המבקרים והמעריצים, האפיל על כולם. לא בכדי היה הבודק הראשי של יצרנית התופים לודוויג, שמנהליה התמוגגו מיכולתו להנחיל את הידע ואת המצאות הסאונד שלו למתופפים אחרים, מתחילים ומקצועיים כאחד.
צפו בסרט תיעודי קצר עליו:
עם התהילה – וחברי לד זפלין היו כמעט אלים בשנות ה-70 – הגיע הבלגן שמתלווה תמיד ללהקות רוק מיתולוגיות: סחרחורת של סמים, סקס פרוע, חדרי מלון הפוכים ורהיטים מנופצים, אצטדיונים מלאים עד אפס מקום, גרופיז שליוו את חברי הלהקה לכל מקום – ובמקרה של בונהם, גם אלכוהול ללא שליטה (תיאור נאמן של כל אלה מופיע בסרט "כמעט מפורסמים" שביים קמרון קרואו, שהיה אז כתב צעיר של "הרולינג סטון" והצטרף כקטין לאחד מסיבובי ההופעות). היו גם חיי בית נעימים עם פט ושני הילדים (שניהם מוזיקאים היום), בית אחוזה בכפר, אוסף מכוניות מרשים ועושר בלתי נתפס עבור מי שהתנהל בנעוריו כחסר בית.
וזה, כנראה, הלהיט הכי גדול של לד זפלין:
בונהם שיתף פעולה גם עם מוזיקאים מחוץ ללד זפלין: הוא ניגן עם לורד סאץ' (דמות מיתולוגית כשלעצמה), עם הזמרת לולו (שהייתה נשואה אז למוריס גיב מהבי-ג'יז), עם רוי ווד (שלימים הקים את תזמורת אור החשמל) ואפילו עם פול מקרטני ולהקת כנפיים. הוא גם השתתף בסרט המוזיקלי "בנו של דרקולה" (1974), שבו שיתף פעולה עם עוד שני מתופפים – רינגו סטאר וקית' מון. אלא שכל הטוב הזה הסתיים מוקדם מדי.
ב-24 בספטמבר 1980 נסע בונהם לאולפני בריי שבמחוז מיידנהד באנגליה כדי להתכונן לעוד מסע הופעות חובק אמריקה. בדרך לשם הוא שתה כמויות אדירות של וודקה סקרודרייבר – לפי ההערכה, 15 או 16 שוטים. אחרי שהגיע לאולפן, המשיך לשתות בכבדות, ואז נלקח לביתו של ג'ימי פייג', סמוך לווינדזור, שם איבד את ההכרה והתעלף על הספה. אחד מאנשי הצוות של לד זפלין השכיב אותו על הצד בתקווה שיתפכח כשיקום. אחרי מספר שעות מצאו אותו ג'ון פול ג'ונס, בסיסט הלהקה, ואחד מעוזריו של פיטר גרנט ללא רוח חיים. הם הזמינו אמבולנס, אבל זה היה מאוחר מדי: מותו של בונהם נקבע במהירות.
צפו בדיווחים על המוות:
בנתיחה שבוצעה לאחר המוות נמצא שהוא מת משאיפת הקיא שלו בעת שישן, מה שגרם לבצקת ריאות ולאי-ספיקה נשימתית. "מוות בשגגה", הוגדר המקרה. להלווייתו הגיעו פול מקרטני וכל חברי להקת כנפיים, רוי ווד ועמיתים מתופפים. גופתו נשרפה, ואחרי כחודש הודיעו מנהלי לד זפלין: "בגלל אובדן חברנו היקר החלטנו שלא נוכל להמשיך עוד". הלהקה התפרקה, ונחתם פרק חשוב בתולדות הרוק.
חמש שנים לאחר מכן הגיע לארץ מפיק של תוכנית הטלוויזיה הבריטית "הטיוב" כדי למצוא מוזיקאים ישראלים שיופיעו בתוכניתו בנוסף לעפרה חזה, שכבר אז סומנה כהבטחה בינלאומית. החתום מעלה רצה שאמנים שהוא מכיר ואוהב יקבלו את החשיפה החשובה, ונפגש איתו. במהלך הפגישה סיפר לו המפיק שהוא היה במשך שנים העוזר של פיטר גרנט, מנהל לד זפלין. העיתונאי הישראלי כמעט התעלף, והתברר שהוא היה היחיד בחדר שידע מיהו בכלל פיטר גרנט. בתגובה, הציג לו האורח מאנגליה טבעת עם גולגולת, והחתום ניחש מיד שהוא קיבל אותה מג'ימי פייג'. תוצאת הפגישה: להקת דורלקס סדלקס צולמה לתוכנית האנגלית היוקרתית, והבמאי אמר שזה היה אחד מקטעי הווידאו הטובים ביותר ששודרו בה אי פעם.
גם היא סיימה את חייה בטרם עת - ובנסיבות טרגיות במיוחד. הקליקו על התמונה:
