המשורר לא הצליח להירדם ב-3 בלילה וכתב שיר שנהפך לקלאסיקה
נדודי שינה שפקדו את הנרי לונגפלו גרמו לו לקום ממיטתו ולחבר את השיר Excelsior, שהתפרסם בכל העולם ומזכיר סיפור ילדים עצוב של הנס כריסטיאן אנדרסן
השעה – שלוש לפנות בוקר. איש צעיר, בן 34, מתהפך על משכבו ולא מצליח להירדם. תודעתו משמיעה שוב ושוב באוזני רוחו מילה אחת בלטינית: "Excelsior", שפירושה "גבוה יותר". הוא קם מהמיטה וכותב שיר, שנהפך לאחת הקלאסיקות הנודעות ביותר בספרות האמריקאית והעולמית. שמו של האיש: הנרי לונגפלו, המשורר הרומנטי הפופולרי, שגם כיום, שנים רבות אחרי מותו ב-1882, לא איבד את אהבת הקוראים ואת הערצתם. שנתיים לאחר שהלך לעולמו, היה לראשון היוצרים האמריקאים, ולאחד המעטים שבהם, שזכו להנצחה בפינת המשוררים בקתדרלת ווסטמינסטר שבלונדון בדמות פסל שלו שהוצב שם.
שאול טשרניחובסקי, אחד מגדולי המשוררים העבריים, כלל את השיר "Excelsior" בין תרגומיו הרבים לעברית. עם המילה הלטינית התמודד טשרניחובסקי בכך שתרגם אותה בפשטות ל"קדימה!", וזה גם שמו של השיר בעברית:
עֵת רַד הַלֵּיל בִּמְרוֹם הָהָר
בְּהַרְרֵי-אֶלֶף, דֶּרֶךְ כְּפָר
הָעֶלֶם מַעְפִּיל לַעֲלוֹת,
וּבְיָדָיו דֶּגֶל, וְעָלָיו אוֹת:
קָדִימָה!
מַרְאֵהוּ כָחוּשׁ, פָּנָיו – שֵׁשׁ,
וּבְרַק הַחֶרֶב לְעֵינָיו אֵשׁ,
וְצִלְצֵל פַּעֲמוֹן כֶּתֶם פָּז
לַנִּיב הַזָּר בִּשְׂפַת הַלָּז:
קָדִימָה!
בַּבָּתִּים רָאָה: לְאֵשׁ הָאָח
מְאֻשָּׁרִים יוֹשְׁבִים עָשִׁיר וְדָךְ,
מִמַּעַל הֵאִיר בְּרַק הַשְּׂנִיר…
מִבֵּין שִׂפְתוֹתָיו נִמְלַט שִׁיר:
קָדִימָה!
נְאֻם הַשָּׂב: "הַמִּשְׁעוֹל צָר:
יְרָא מִסַּעַר יַקְדִּיר הָר,
מִזֶּרֶם עַז כִּגְאוֹת הַיָּם!"
לוֹ עָנָה קוֹל מְצַלְצֵל וְרָם:
קָדִימָה!
הָעַלְמָה לוֹ תִתְחַנֵּן: "נָא
עַל לִבִּי נוּחָה, נָד וְנָע!"
וַתִּדְמַע עֵינוֹ-תְכֵלֶת אָז…
הוּא נֶאֱנַח, אַךְ עוֹד קוֹלוֹ עָז:
קָדִימָה!"
“נְטֵה מֵאֹרֶן נָע וָשָׁח,”
הָאִכָּר לוֹ מֵרָחוֹק סָח:
“נְטֵה מֵחַשְׁרַת שֶׁלֶג וְסוּר.”
וַיַּעַן קוֹל מֵרֹאשׁ הַצּוּר:
קָדִימָה!
וַיְהִי בְּהִבָּקַע אוֹר בָּהָר,
וּנְזִירֵי מִקְלַט-סַן-בֶּרְנָר,
עֵת צָקוּ לַחֲשָׁם כִּבְכָל יוֹם,
הֶאֱזִינוּ קוֹל בָּהָר בָּרוֹם:
קָדִימָה!
וַיִּמְצָא כֶלֶב נֶאֱמָן אֵת
הָעוֹבֵר-אֹרַח שׁוֹכֵב מֵת
בֵּין רִגְבֵי קֶרַח עָבֶה, קָר,
וּבְיָדוֹ נֵס, בּוֹ אוֹת הַזָּר:
קָדִימָה!
בִּנְאוֹת-הַקֹּר בַּעֲרֹב הַיּוֹם
הוּא מֵת, אַךְ נֶחְמָד יִשְׁכַּב דֹּם;
וּמִשָּׁמַיִם, מְרוֹמֵי-עָל,
כְּכוֹכָב נוֹפֵל חָלַף קוֹל:
קָדִימָה!
צפו בסרט תיעודי קצר על הנרי לונגפלו:
לונגפלו מתאר בשירו איש צעיר שמנסה להעפיל אל ראש הר מושלג ועטוי קרח בעיצומה של סופה ("סַּעַר יַקְדִּיר הָר"). אנשים שונים – "הַשָּׂב", "הָעַלְמָה", "הָאִכָּר" – מנסים לשכנע אותו לוותר על המשימה שכן היא קשה מדי, אבל הוא נחוש בדעתו להמשיך. עקשנותו עולה לו בחייו. אכן, בחיים נדרשת התמדה, אבל יש כנראה נסיבות שבהן מוטב לוותר, נרמז בשיר, ואדם נבון יודע מתי להפסיק.
המשורר מיטיב לתאר את בדידותו של האיש המטפס על ההר ואת הפער שבין מאמציו לבין זיכרון המראות העולים בתודעתו: האנשים היושבים בבתיהם, ספונים ליד האח המחממת. השורות הללו בשיר מזכירות את סיפורו של הנס כריסטיאן אנדרסן "מוכרת הגפרורים הקטנה", שבו תיאר ילדה אומללה הקופאת מקור ברחוב, בשעה שבבתים הסמוכים מתכנסות משפחות לחגוג בחדרים המחוממים את ערב השנה החדשה. מוכרת הגפרורים הקטנה הייתה לסמל של קיפוח, בדידות ועוול.
לשירו של לונגפלו אפשר למצוא הדים רבים בתרבות העולמית. הוא משמש כמוטו במוסדות שונים ברחבי העולם, בהם בית ספר בהודו, נבחרת ספורט בקנדה ואגודה אלפינית באיטליה. אזכורים לו מופיעים גם בספרות; למשל, בספר המתח "משהו במים" מאת הסופרת הקנדית שרלוט מקלוד, שבו צעיר שסיים לטפס על הר חש צורך להריע: "!Excelsior". השיר גם הולחן על ידי הזמר האירי מייקל וויליאם באלף והושר ברבים מהסלונים התרבותיים באנגליה בתחילת המאה ה-20:
הוא הניב גם פרודיות, עיבודים והתייחסויות שונות בתרבות הפופולרית: השיר מופיע במחזה "בעור שינינו" מאת תורנטון וויילדר, בסדרה של איורים של ג'יימס תרבר, בפרק בסדרת הסרטים המצוירים "רוקי ובולווינקל", ואף העניק את שמו לחידת שחמט. נראה, אם כן, כי מטפס ההרים הנחוש והכחוש שהטריד את שנתו של המשורר בקריאת העידוד שלו לעצמו, ממשיך לחיות גם אחרי שקפא למוות, בודד על הפסגה.
על מי כתב טשרניחובסקי את שיר האהבה שנעשה להיט של שלמה ארצי? הקליקו על התמונה:
