יעדי חופשה שאין בהם קליטה סלולרית יכולים להיחשב כביג no no עבור חיות אינסטגרם וסושיאל שזקוקות לוויי־פיי כמו חמצן. אבל לטל נברו, הבעלים של חברת המדיה "סושיאל ליידי", שמג'נגלת במקביל בין כתיבה של בלוגים, ניהול של עובדים באזורי זמן שונים, ליווי קמפיינים, יזמויות חברתיות ונוכחות מסיבית ברשתות, האפשרות להתנתק היא דווקא סוג של בונוס. "היום שלי בדרך כלל מאוד עמוס", היא מספרת בשיחת לונג דיסטנס מאל־איי וכשהיא נמצאת בשבועות האחרונים של היריון ראשון.
"אני נמצאת בקשר עם לקוחות ועובדים בשעות הפוכות במקומות כמו ישראל, מלטה או פורטוגל, אז אני עובדת עד השעות הקטנות של הלילה וקמה מאוד מוקדם. בתוך כל זה אני מנסה למצוא זמן גם לאיזון נפשי, ללכת לאימון, להיפגש עם חברים או פשוט לנסוע לחופשה, להיעלם ולהתנתק, זה מאוד חשוב".
סיפור חייה עמוס ותזזיתי ממש כמו הלו"ז העכשווי שלה. חוצה יבשות, היכרויות, התחלות חדשות ופרידות. היא נולדה בניו יורק וכשהייתה בת שנה משפחתה חזרה לארץ. אחרי ילדות בקריות ושירות בצבא, עברה לניו יורק כדי לנסות את מזלה בתפוח הגדול. היא הקימה את העסק הראשון שלה, ואחרי תקופה בהודו חזרה לניו יורק והכירה את מי שעתיד להיות בן זוגה ושותפה לעסק, שיסלול את דרכה לעולמות המדיה בלוקיישן לא פחות ממפתיע - הקאריביים.
מה בעצם עשית שם?
"זו הייתה הלמידה שלי את עולם הדיגיטל. אז לא היה פייסבוק ולא אינסטגרם ואת הכל למדתי לבד מגוגל. בניתי מקודים אתר עם בן זוגי והפכנו לדילרים של ציוד גלישה. פרסמנו בפורומים ובמייספייס ושם בעצם התחיל החיבור שלי לעולמות הדיגיטל. הצלחנו מאוד עם החברה, עשינו כסף, טיילנו בעולם וגלשנו במלא איים. זו הייתה באמת תקופה יפה, שבסופה עברנו לחיות בפלורידה".
מחלתה הקשה של אמה סימנה נקודת משבר. נברו חזרה לארץ, נפרדה ממי שהיה בעלה ונאלצה לחשב מחדש את מסלול חייה. "כבר אז הבנתי את הכוח של הדיגיטל", היא מספרת. "לא הבנתי למה לא כולם בונים אתרים, איך זה יכול להיות שמישהו פותח חנות בדיזנגוף שרק הסובבים אותה יכולים לקנות בה? זה היה בתולי מאוד בארץ, ועם החזרה שלי התחלתי להיות מאוד פעילה ברשת. הייתי מקבלת מאה לייקים לפוסט בפייסבוק ואנשים היו עפים על זה. אני זוכרת שהעליתי תמונה ומישהו כתב לי: 'למה את מצלמת מהחדר שלך? כולם יראו!'. שוב, התחום הזה היה מאוד בתולי פה. שיתפתי הרבה בדברים שעוברים עליי בצד האישי - מותה של אמי, הגירושים, החיים, העסקים. זו הייתה תקופה שהיה לי נוח וקל לתעד והבנתי את הכוח של הרשת והקהילה בבנייה של מותג אונליין".
"שנינו התחלנו מאפס"
בשלוש השנים האחרונות היא חיה באל־איי עם בן זוגה יואב שוורד, שהתפרסם בתוכנית הריאליטי "קחי אותי שרון" וכיום עובד כשף פרטי. הם הכירו ב־2015, וכשיואב קיבל הצעה עסקית שמחייבת מעבר מגורים, ההרפתקנית שבנברו שוב התעוררה.
עוד מעבר? לא פחדת?
"כבר כשהכרתי את יואב אמרתי לו שאני רוצה להמשיך לנסות את מזלי בחו"ל. כשהוא קיבל את ההצעה פשוט החלטנו לקחת אותה. ביוני 2016 הוא קיבל את ההצעה, ובאחד ביולי, תוך שלושה שבועות, פשוט סגרנו את הבסטה ועברנו. שבוע אחרי שהגענו לשם התפוצצה העסקה ושנינו התחלנו מאפס. לא היה לי מושג מה אני הולכת לעשות. החלטתי שאני רוצה לנסות לשבור את תקרת הזכוכית שהייתה לי בארץ, שבה היה לי חסר המגוון וההזדמנויות. הגענו לבברלי הילס, מצאנו דירה והתחלנו לצמוח מכלום. זה היה לא פשוט. מנטליות שונה, התנהלות שונה, שפה אחרת".
איך בנית את עצמך מקצועית?
"רק אחרי שנה התחלתי לבנות את העסק. בהתחלה עבדתי בשבוע האופנה של לוס אנג'לס, ניהלתי להם את הדיגיטל כמעט שנה אבל לא היה שם כסף, אז אחרי שנה התחלתי להקים את העסק. התחלתי מעובדת אחת, שעזרה לי עם הטכנולוגיות, ואז הגיע עוד ביקוש וגדלנו לחברה שאנחנו היום".
ספרי קצת על הפעילות של "סושיאל ליידי".
"זו חברה שהיא כמו משפחה, צוות מהמם של שבעה אנשים שעובדים בארץ, במלטה בפורטוגל, ביוסטון ובאל־איי. בואי נגיד ששיחות צוות אצלנו זה כמו מסיבת פיג'מה וירטואלית. כל אחד מהפינה שלו בעולם".
איך את חווה את לוס אנג'לס, עיר שלא פעם סובלת מדימוי "פלסטיקי"?
"יש פה הרבה 'פלסטיק', אבל יש פלסטיק גם בהרבה מקומות אחרים. אני חושבת שהגענו ללוס אנג'לס בתקופה שיש בה המון חבר'ה צעירים, אמנים ואנשי טכנולוגיה. יושבים פה המשרדים הראשיים של הרבה חברות גדולות ומעניינות ומגיעים לכאן הרבה אנשים מניו יורק ומהארץ, ובאופן כללי יש לא מעט אנשים איכותיים מסביבנו. זו תקופה שיש בעיר מעין רנסנס. הרבה אנשים שגרים פה שנים אומרים את זה, וכנראה הגענו בזמן שהוא באמת טוב. יש פה ושם דברים שאפשר לקרוא להם אולי 'פלסטיק', אבל זה לא מפריע לי. באופן כללי, למדתי לא לשפוט. גם בארץ יש את הטיפוסים האלה וטיפוסים אחרים, ובסוף את בוחרת עם מי את מסתובבת. זו בחירה שלך".
מעמוד האינסטגרם שלך אפשר להתרשם שאתם נטועים היטב בקהילה הישראלית.
"יש לנו חברים ישראלים וגם חברים לא ישראלים. תמיד כיף עם הישראלים וזה נותן קצת הרגשה של 'שכונה', ומצד שני כיף עם חברים שהם לא ישראלים - להיפגש עם תרבות ושפה אחרת".
האינסטגרם לאן?
אז מה הולך להחליף את הלייק?
"בפלטפורמה הזו יש המון מותגים ואנשים מצליחים שאין להם הרבה לייקים. ההצלחה תלויה בהרבה גורמים: במסר שלך, בגריד, ב'לוק אנד פיל', בהתנהלות היומיומית, בהאשטאגים. חוץ מזה צריך לזכור שעולם הדיגיטל הוא עולם מאוד נרחב, הוא לא רק אינסטגרם. יש כלים מדהימים שאפשר להגיע איתם לקהלים שונים ולחשיפות מדהימות - לינקדאין, טיק טוק שהפכה להיות פלטפורמה מאוד משפיעה, פינטרסט שאנשים פחות מכירים. יש עוד כלים וטכנולוגיות ומדובר על בנייה של עולם שלם שצריך לדעת איך להתנהל בו ומה שחשוב זה להיות עם האצבע על הדופק".
"עד החודש לא ממש הבנתי שאני בהיריון"
עכשיו היא מתכוננת לפרק הבא שלה - אימהות. "לקח לי הרבה זמן להחליט שאני רוצה ילדים ולמצוא את הגבר הנכון, שלמזלי היקום הפגיש לי. גם אמא שלי נפטרה לפני עשר שנים, אז מבחינתי זו משהו שמחייה אותה מחדש ונותן לי את המקום להמשיך אותה קדימה. זה מאוד מרגש אותי. עד החודש לא ממש הבנתי שאני בהיריון, חוץ מהבטן. אני בסחרחרה של המון עבודה ונסיעות ופרויקטים. כן יש לי מחשבות והרבה חששות, כי אני בן אדם שאוהב את החופש שלו והלו"ז שלי צפוף. יש לי לו"ז מלא עד יום הלידה! תעדכנו אותה שהיא מצטרפת בכריסמס, לא לפני! (צוחקת).
"אני חושבת שזה הולך להיות הפרויקט הכי מעניין שלי וזה חלק מאוד מרגש. אין לי מושג איזו אמא אהיה. יכול להיות שאהיה הכי קלילה ויכול להיות שהכי לחוצה. יש לי אינסוף אהבה לתת, אהבה שבינתיים בעלי ומקורביי מקבלים. רק המחשבה לראות את יואב איתה ממיסה אותי כאילו אין מחר. יש לי הרבה מחשבות, הרבה תובנות והרבה אסימונים שנופלים. התחלתי שוב לצייר, לקחתי קורס למרות שאין לי זמן לנשום, אבל עשיתי את זה בשביל הנפש. זה לא קרה לי שנים.
"החברות עשו לי 'בייבי שאוור' ולקח לי שבוע לפתוח את הקופסאות של המתנות, כי באיזשהו מקום לא יכולתי להכיל את כל הדבר הזה. הכל ישתנה בשנייה שהיא תהיה פה. נהרות הדמעות שלא יצאו עשר שנים יגיעו בסחף רגשי מטורף. ואבא שלי יהיה פה – רק מהמחשבה הזו אני דומעת. יואב ואני עברנו המון דברים בחיים, כל אחד לבד וביחד, ואנחנו מאוד מוכנים לזה. אני יודעת שיש לי פרטנר מושלם לדבר הזה ושמחה לעשות את זה איתו".
