הרצל אמר: אוספים נדירים של חוזה המדינה ומנהיגי הציונות חבויים כאן

הארכיון הציוני חוגג 100 שנה להיווסדו. בבניין הנחבא אל הכלים בין מהומת העבודות בכניסה לירושלים, שמורים היסודות שעליהם הושתתה מדינת ישראל

מיכאל יעקובסון

|

16.12.19 | 09:02

גשר המיתרים מציץ מאחורי בניין הארכיון הציוני בירושלים, שאותו תכנן האדריכל משה זרחי (צילום: דור נבו)
גשר המיתרים מציץ מאחורי בניין הארכיון הציוני בירושלים, שאותו תכנן האדריכל משה זרחי (צילום: דור נבו)
אולם העיון הפתוח לציבור. שתי קומות נמצאות מעל הקרקע, ועוד ארבע מתחת לה, עם אולמות גדולים שמקטלגים כ-12 מיליון פריטים (צילום: דור נבו)
אולם העיון הפתוח לציבור. שתי קומות נמצאות מעל הקרקע, ועוד ארבע מתחת לה, עם אולמות גדולים שמקטלגים כ-12 מיליון פריטים (צילום: דור נבו)
האוסף הבולט ביותר הוא של חוזה מדינת היהודים, בנימין זאב הרצל, עם פריטים נדירים שקשורים בו או מנציחים אותו (צילום: דור נבו)
האוסף הבולט ביותר הוא של חוזה מדינת היהודים, בנימין זאב הרצל, עם פריטים נדירים שקשורים בו או מנציחים אותו (צילום: דור נבו)
הרצל ואישים חשובים אחרים בתנועה הציונית, כמו אוסישקין וסוקולוב, נמצאים כאן על קורותיהם המפורטות ועל פרקיה הבולטים של התנועה (צילום: דור נבו)
הרצל ואישים חשובים אחרים בתנועה הציונית, כמו אוסישקין וסוקולוב, נמצאים כאן על קורותיהם המפורטות ועל פרקיה הבולטים של התנועה (צילום: דור נבו)
אפשר למצוא כאן גם תיקיות אישיות של כל המועמדים לעלייה והעולים שהיגרו לארץ בין שנות ה-20 לשנות ה-60 של המאה שעברה (צילום: דור נבו)
אפשר למצוא כאן גם תיקיות אישיות של כל המועמדים לעלייה והעולים שהיגרו לארץ בין שנות ה-20 לשנות ה-60 של המאה שעברה (צילום: דור נבו)
שוחרי האדריכלות וההתיישבות ימצאו כאן חומרים מאלפים על הקמתם של מבנים איקוניים ויישובים בכל רחבי הארץ. הנה למשל תוכניות של יוסף טישלר, שחתום על מבנים חשובים בת''א (צילום: דור נבו)
שוחרי האדריכלות וההתיישבות ימצאו כאן חומרים מאלפים על הקמתם של מבנים איקוניים ויישובים בכל רחבי הארץ. הנה למשל תוכניות של יוסף טישלר, שחתום על מבנים חשובים בת''א (צילום: דור נבו)
למשל, בית הכנסת בבנימינה מעל תכנון המושבה עתלית (צילום: דור נבו)
למשל, בית הכנסת בבנימינה מעל תכנון המושבה עתלית (צילום: דור נבו)
מימין: הצעתו של דוד רזניק למשכן נשיאי ישראל; למעלה: הצעתו של יוסף קלארווין שלא התקבלה לקבר הרצל שנראה כמו מזבח עם כיפה; ולמטה: הצעתו לקבר הרצל בתוך היער (צילום: דור נבו)
מימין: הצעתו של דוד רזניק למשכן נשיאי ישראל; למעלה: הצעתו של יוסף קלארווין שלא התקבלה לקבר הרצל שנראה כמו מזבח עם כיפה; ולמטה: הצעתו לקבר הרצל בתוך היער (צילום: דור נבו)

דידי הצטרף אלי לחיפושיי אחרי הכניסה לבניין "הארכיון הציוני המרכזי" בירושלים. הוא עבר את גיל 70, וכמוני מבקר כאן בפעם הראשונה. שום דבר בסביבה לא מעיד על כך שבארכיון חוגגים 100 שנה להיווסדו; אפילו שלט ההכוונה לארכיון מוסתר, ואיתור הכניסה הוא אתגר קטן. 

 

הבנייה הקדחתנית ברובע הכניסה לירושלים אינה חסה על המקום, שבו שמורים היסודות שעליהם הושתתה מדינת ישראל. בניין הארכיון (גוף ששייך להסתדרות הציונית העולמית) מוקף בחפירות עמוקות, ומאות פועלים מיוזעים ומכונות רועשות עמלים על הקמתה מחדש של הכניסה לבירה בפורמט של מגדלי משרדים ופרויקטים אדירי ממדים.

 

דידי בא לכאן מבאר שבע בגלל חקירה עצמאית שהוא עורך, בניסיון נואש לברר מה עלה בגורלם של אחיו ובת דודו, שנעלמו בינקותם מבית חולים "הדסה" בבאר שבע. הספקות וחוסר הוודאות מכרסמים בבני המשפחה עד היום: האם השניים נחטפו, כפי שהמשפחה סבורה, או שמא מתו ממחלה, כפי שסיפרו בשעתו הרשויות למשפחה מבלי לפרט.

 

יום הולדת עגול ומחווה במוזיאון ישראל

 

בסוף הצלחנו למצוא את הכניסה לארכיון, חבויה בחזית המזרחית של הבניין. נכנסנו, ובמבואה המרווחת התבוננו בתערוכה "מאה השנים הראשונות", החושפת את קורות הארכיון ומאפשרת הצצה אל מאחורי הקלעים של הפעילות הארכיונית. תערוכה נוספת, "והספינה שטה", שהוכנה במחווה ליום ההולדת העגול של הארכיון, תיפתח ביום חמישי הקרוב (19.12) במוזיאון ישראל. היא מוקדשתלאנייה "רוסלאן", שהפכה למיתוס: רוסלאן הפליגה לפני מאה שנה מנמל אודסה ועגנה ביפו, כשעל סיפונה כמה מחלוצי התרבות הישראלית. כמאה פריטים מאוסף הארכיון הציוני הושאלו למוזיאון לצורך התערוכה.

 

כאן התפצלו דרכנו. דידי פונה לאולם העיון בניסיון לדלות קצה של חוט בחקירתו, ואני צללתי אל עומק המרתפים. שתי קומות העליונות הן היחידות שמתנשאות מעל לקרקע, ובהן ממוקמים חדר העיון למבקרים ומשרדי הארכיון. עיקר הבניין מסתתר מתחת לאדמה, בארבע קומות שמאכלסות אולמות גדולים שמבודדים מהסביבה הרועשת. בהם שמורים ומקוטלגים יותר מ-90 מיליון פריטים.

 

קשתות וצבעים בהירים

 

את הבניין שנחנך ב-1987 תכנן האדריכל משה זרחי, חותנו של האדריכל זאב רכטר וגיסו של האדריכל יעקב רכטר, שיחד עמם השתתף 30 שנה קודם לכן בתכנון "בנייני האומה" הסמוכים. לבניין הארכיון הוא העניק את פרשנותו המודרנית באמצעות חיפוי האבן הירושלמית, הנדרשת בחוק המקומי, תוך שילוב קשתות שטוחות מעל לפתחי החלונות. עיצוב הקשתות הדגיש את העובדה, שהן לא קונסטרוקטיביות אלא רק ציטוט מסורת בנייה ישנה.

 

העיצוב נשאר כפי שהיה. כעת עובדים על תוכנית שתתאים את המבנה לסביבה החדשה שמוקמת סביבו (צילום: דור נבו)
    העיצוב נשאר כפי שהיה. כעת עובדים על תוכנית שתתאים את המבנה לסביבה החדשה שמוקמת סביבו(צילום: דור נבו)

    אולמות גדולים ודלילי אדם (צילום: דור נבו)
      אולמות גדולים ודלילי אדם(צילום: דור נבו)

       

      בחזיתות הבניין יצר זרחי משחק של שני גוונים – זה הבהיר של האבן וזה הכהה של הפתחים. החלונות המקושתים מורכבים מפרופילי אלומיניום מושחרים, כשרפפות אנכיות מכהות גם את הפתח עצמו. הכניסה הראשית מורכבת מפס זכוכית שחורה, החוצה באופן אנכי את חזית הכניסה לכל הגובה. ברבות השנים הצטרף ברקע קצהו העליון של "גשר המיתרים", שתכנן האדריכל הספרדי סנטיגאו קלטרווה.

       

      בפנים, השתדל האדריכל לשמור על צבעים בהירים ככל הניתן. מאז שנחנך לפני 32 שנה, נותר הבניין כמו שהיה ללא שינויים, גם לא בעיצוב הפנימי. "כל האחסון מרוכז מתחת לאדמה בתנאים מיוחדים", מסביר האדריכל דוד זרחי, שהצטרף למשרדו של אביו שנים אחדות לפני שתוכנן הפרויקט הזה. "למעשה, יש כאן פתרון ירוק. במקום להפעיל הרבה מערכות, הקימו קיר כפול עם מרווח ביניהם, באופן שמבודד את הבניין מהקרקע וכך שומר על טמפרטורה קבועה ומונע חדירת לחות".

       

      זרחי מדגיש כי את שתי הקומות העליונות חוצות לכל גובהן חצרות פנימיות, במטרה להאיר את החדרים הפנימיים ולהעניק תחושה נעימה ומזמינה. באחת החצרות הזמין המתכנן את האמן ג'ון בייל לעצב פסל אנכי, שלו קרא האמן "עמוד האש". השניים שיתפו פעולה בפרויקטים נוספים, כגון אגף היולדות ומכון העיניים במרכז רפואי שיבא ברמת גן. משה זרחי מת לפני שנים אחדות, אך בנו ממשיך ומלווה את הארכיון, ובימים אלה הוא מקדם תוכנית להתאמת הבניין לסביבה החדשה המתפתחת סביבו.

       

      לרוב שמורים כאן ספרים, מסמכים וכמיליון תצלומים ומפות המעידים על תולדות הציונות. שמורים כאן גם כ-1,500 אוספים פרטיים של אישים בכירים בתנועה הציונית, או כאלה שקשורים אליה ואל הגשמת החזון הציוני, בהם אליעזר בן יהודה, נחום סוקולוב ומנחם אוסישקין.

       

      האוסף החשוב של הרצל

       

      בכיר האוספים הוא זה של חוזה מדינת היהודים, בנימין זאב הרצל. באחד משני החדרים המוקדשים לאוסף שלו, ניצב במרכז שולחנו של מזכירו של הרצל, כשעליו מונחת תיקייה לדוגמה. ממנה ניתן לשלוף את ההזמנה לבר המצווה של הרצל הקטן. היא התקיימה בדירת המשפחה בבודפשט ב-3 במאי 1873, והאירוע לא נקרא בהזמנה "בר מצווה" אלא "טקס התבגרות". כאן שמור גם אוסף נכבד של חותמות שהקלו במשהו על הרצל בכתיבת רבבות המכתבים שנדרש היה לחבר לצורך קידום החזון.

       

      מזל טוב להרצל הקטן, שלא חגג בר מצווה אלא טקס התבגרות (צילום: מיכאל יעקובסון)
        מזל טוב להרצל הקטן, שלא חגג בר מצווה אלא טקס התבגרות(צילום: מיכאל יעקובסון)

         

        בחדר הצמוד מוצג אוסף של חפצים שבהם מופיע הרצל: פרוטומות (פסלי ראש), צלחות, תבליטי מתכת, מגשים, ספלים, תיקים, שטיחים ושלטי רחוב הנושאים את שמו. בחדר סמוך יש שיחזור חלקי של חדר עבודתו של חיים ארלוזורוב, ראש המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית, שנרצח בידי אלמונים בחוף ימה של תל אביב.

         

        כל מה שרציתם לדעת על חוזה המדינה (צילום: דור נבו)
          כל מה שרציתם לדעת על חוזה המדינה(צילום: דור נבו)

          בכל זיכרון אפשרי (צילום: דור נבו)
            בכל זיכרון אפשרי(צילום: דור נבו)

            הוקירו אותו גם בחייו (צילום: דור נבו)
              הוקירו אותו גם בחייו(צילום: דור נבו)

              פריטים נדירים שאפשר למצוא רק כאן (צילום: דור נבו)
                פריטים נדירים שאפשר למצוא רק כאן(צילום: דור נבו)

                ברכה לקונגרס (צילום: דור נבו)
                  ברכה לקונגרס(צילום: דור נבו)

                  יומנו של הרצל (צילום: דור נבו)
                    יומנו של הרצל(צילום: דור נבו)

                     

                    ויש עוד אוסף מרתק: כ-200 אלף תיקיות אישיות של כל המועמדים לעלייה והעולים שהיגרו לכאן משנות ה-20 ועד סוף שנות ה-60 במאה שעברה. בתיקים אלה עשוי להימצא מידע על בני המשפחה, ובשל צנעת הפרט, העיון בהם מתאפשר רק לאחר פנייה לארכיון וקבלת אישור.

                    חובבי האדריכלות והתכנון ימצאו כאן אולם חשוב במיוחד. על עשרות רבות של מדפים מונחים, בערימות, תוכניות היישובים שבתכנונם היו מעורבים המוסדות הציוניים - ובעיקר קיבוצים, מושבים והתנחלויות.

                     

                    בחלק אחר של האולם שמורים אוספים של בכירי האדריכלים שפעלו כאן, ובראשם ריכרד קאופמן (אוסף שבתחילת שנות ה-60 נתרם על ידי אלמנתו, ובהמשך הורחב באמצעות בנותיו וכן ההיסטוריון ד"ר אוריאל אדיב שחקר את עבודתו). מרהיבות במיוחד התוכניות שערך לעפולה, שבדומה לנהלל – מושב העובדים הראשון – תוכננה אצל קאופמן כיישוב עגול ובמרכזה תחנת רכבת גדולה, דואר, ראינוע, ספרייה ובנק. רישום נהדר נוסף מציג מבט מכיוון החצר של "בית אגיון", מעונו של ראש הממשלה ברחוב בלפור, שבימים אלה יש מי שמסרב להיפרד ממנו.

                     

                    לא, זה לא נהלל. זאת עפולה (צילום: דור נבו)
                      לא, זה לא נהלל. זאת עפולה(צילום: דור נבו)

                      תוכניתו של האדריכל דוד רזניק למתחם בית החייל בירושלים (צילום: דור נבו)
                        תוכניתו של האדריכל דוד רזניק למתחם בית החייל בירושלים(צילום: דור נבו)

                        מבני מגורים של יוסף טישלר בתל אביב (צילום: דור נבו)
                          מבני מגורים של יוסף טישלר בתל אביב(צילום: דור נבו)

                          והרשימה אינסופית (צילום: דור נבו)
                            והרשימה אינסופית(צילום: דור נבו)

                             

                            באוספו של האדריכל לאופולד קרקואר שמורות בין השאר סקיצות צבעוניות, שנעשו ביד חופשית ומהירה. חלקן מציגות מבני כנסייה וחלקן מבני ציבור אקספרסיביים, שככל הנראה האדריכל רשם להנאתו, או כחלק מתהליך לימוד לקראת תכנון פרויקט חדש.

                             

                            אדריכל נוסף שאוספו שמור כאן הוא יוסף קלארווין, שתכנן בין השאר את משכן הכנסת בירושלים ואת ממגורות דגון בחיפה. בין הסקיצות שהשאיר אחריו בולטת הצעתו הלא ממומשת לאתר קבר הרצל המחופה בכיפה, כשמצבת הקבר נראית כמו מזבח. עוד שמורים כאן האוספים של האדריכלים דוד רזניק, חתן פרס ישראל לאדריכלות, שמהאוסף הגדול שלו שלפתי את תוכנית בית החייל ויד לבנים בירושלים וגם הצעה לתחרות משכן נשיאי ישראל, וכן יוסף טישלר שתכנן רבים מבתיה הראשונים של תל אביב.

                             

                            התיעוד הציוני התחיל במרתף בברלין

                             

                            זהו משכן הקבע של הארכיון, שהוקם בדיוק לפני מאה שנה במרתף קטן בברלין. 14 שנה לאחר מכן, עם עליית הנאצים לשלטון, נארז הארכיון ב-154 ארגזים ונשלח לירושלים. תחילה אופסן במרתף בניין המוסדות הלאומיים ברחוב המלך ג'ורג'. עם התבססות מדינת ישראל, הוכרזה ב-1965 תחרות אדריכלים מוזמנים לתכנון משכן הקבע של הארכיון הציוני ושל גנזך המדינה, במיקום סמלי ומכובד בסמוך למשכן הכנסת בגבעת רם. בתחרות זכתה הצעתו של האדריכל הירושלמי דוד אנטול ברוצקוס, אלא שבעקבות מותו החטוף של משה שרת, יו"ר ההסתדרות הציונית, נדחה הפרויקט ולא מומש.

                             

                            נדרשו עוד 22 שנה עד שהארכיון זכה למשכן של קבע במיקומו הנוכחי. כיום עובדים בו 20 עובדים קבועים ועוד מספר דומה של מתנדבים, רובם ככולם מירושלים. מדי יום פוקדים את הארכיון כעשרה חוקרים, המתארחים באולם העיון המרווח, ובמקביל מעניק הארכיון שירות מקוון לכל המעוניין.

                             

                            לדידי התקשרתי לפני כמה ימים, כדי להתעדכן אם הצליח למצוא מענה לחקירתו. "לא מצאתי כלום", ענה בתוגה, וסיפר שאחרי שניסה לחפש בכל מקום ולא הצליח, התייאש. הוא גם ניסה לדובב כמה מחוקרי תולדות הרפואה הישראלית, אך אלה סירבו לסייע לו ואף כעסו על עצם החקירה, לדבריו. מה לדעתו עלה בגורלם של אחיו ובת הדוד? הוא מעדיף לחשוב באופטימיות שהם לא מתו, אלא חיים כיום בארצות הברית או בקנדה. "לעניות דעתי סחרו בהם משפחות והם הוברחו מכאן", אומר דידי. "אין מסמכים ואין אפילו תעודות לידה או פטירה. פשוט העלימו אותם".

                             

                            ואיך ייראה מוזיאון הסובלנות השנוי במחלוקת במרכז ירושלים?

                             

                              (צילום: Drone Image Bank)

                             

                             
                            הצג:
                            אזהרה:
                            פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד