וילת באוהאוס מפתיעה והאמפי של המדינה: מסע מרתק במבנים נטושים

פרק נוסף בסדרת האוצרות הנטושים של ערוץ האדריכלות של Xnet: מהמסגד של חושניה, דרך מדרשיית נעם בפרדס חנה ועד הווילה של עבדאללה אל-עזי בבית גוברין

מיכאל יעקובסון

|

14.10.19 | 21:55

  (צילום ועיצוב: מיכאל יעקובסון)
המסגד של חושניה. כאן התפללו אנשי הכפר הצ'רקסי עד מלחמת ששת הימים. היא ומלחמת יום הכיפורים הותירו את חותמן בכפר ובמבנה (צילום: מיכאל יעקובסון)
המסגד של חושניה. כאן התפללו אנשי הכפר הצ'רקסי עד מלחמת ששת הימים. היא ומלחמת יום הכיפורים הותירו את חותמן בכפר ובמבנה (צילום: מיכאל יעקובסון)
במרכז הקיר הדרומי של אולם התפילה קבועה גומחת המחראב. גומחות נוספות בקירות האולם הכילו בעבר מדפים לספרי התפילה (צילום: מיכאל יעקובסון)
במרכז הקיר הדרומי של אולם התפילה קבועה גומחת המחראב. גומחות נוספות בקירות האולם הכילו בעבר מדפים לספרי התפילה (צילום: מיכאל יעקובסון)
מחנה גדעון, ליד בית שאן, הוא בסיס צבאי שונה מאוד מהמקובל, שמכיל שלל מבנים היסטוריים בסגנון הבינלאומי. מתנהל כעת מאבק להצלתם (צילום: מיכאל יעקובסון)
מחנה גדעון, ליד בית שאן, הוא בסיס צבאי שונה מאוד מהמקובל, שמכיל שלל מבנים היסטוריים בסגנון הבינלאומי. מתנהל כעת מאבק להצלתם (צילום: מיכאל יעקובסון)
במסגרת הליך התייעלות של משרד הביטחון, נעזב המחנה בעשור הקודם ובימים אלה מקודם הליך להעברת הקרקע לידי רשות מקרקעי ישראל (צילום: מיכאל יעקובסון)
במסגרת הליך התייעלות של משרד הביטחון, נעזב המחנה בעשור הקודם ובימים אלה מקודם הליך להעברת הקרקע לידי רשות מקרקעי ישראל (צילום: מיכאל יעקובסון)
בית המדרש הנטוש של מדרשיית נעם בפרדס חנה הוא עבודה של האדריכלית ג'ניה אוורבוך, הידועה בזכות כיכר דיזנגוף בת''א (צילום: מיכאל יעקובסון)
בית המדרש הנטוש של מדרשיית נעם בפרדס חנה הוא עבודה של האדריכלית ג'ניה אוורבוך, הידועה בזכות כיכר דיזנגוף בת''א (צילום: מיכאל יעקובסון)
מי לא הופיע כאן? האמפי של שפיים הפסיד את הבכורה לקיסריה, בעקבות מאבק עיקש של תושבי ארסוף. הוא עדיין כאן (צילום: מיכאל יעקובסון)
מי לא הופיע כאן? האמפי של שפיים הפסיד את הבכורה לקיסריה, בעקבות מאבק עיקש של תושבי ארסוף. הוא עדיין כאן (צילום: מיכאל יעקובסון)
זה לא מחסן, אלא בית קולנוע ''גולן'' הנטוש באור יהודה. שנים מדברים על הריסתו, זה טרם קרה (צילום: מיכאל יעקובסון)
זה לא מחסן, אלא בית קולנוע ''גולן'' הנטוש באור יהודה. שנים מדברים על הריסתו, זה טרם קרה (צילום: מיכאל יעקובסון)
הווילה המוקפדת והאיכותית בסגנון הבינלאומי לא נמצאת בירושלים, בחיפה או בתל אביב, אלא בחבל לכיש. זהו ביתו של השייח' עבדאללה אל-עזי (צילום: מיכאל יעקובסון)
הווילה המוקפדת והאיכותית בסגנון הבינלאומי לא נמצאת בירושלים, בחיפה או בתל אביב, אלא בחבל לכיש. זהו ביתו של השייח' עבדאללה אל-עזי (צילום: מיכאל יעקובסון)

הכניסה למבנה נטוש מהולה בחששות מפני סכנה אורבת. פלישה לטריטוריה שחורגת מהסדר היומיומי, מבנה שהזמן בו קפא, מקום מקלט לבעלי חיים כאלה ואחרים, אולי גם לאנשים כאלה ואחרים. ואם זהו מבנה רעוע, הסכנה היא פיזית ומוחשית: עלולים למעוד, וליפול חלילה לתוך פיר חשוך.

 

בבית המדרש הנטוש של מדרשית נעם בפרדס חנה, חתיכה נכבדה מהתקרה מונחת על הרצפה וחתיכות נוספות פזורות סביבה; במסגד של חושניה, פגז שפגע בפינת הבניין הביא לקריסה חלקית; הגג באולם הקולנוע העזוב באור יהודה קרס ונהרס, וחתיכות האסבסט מכסות את הקרקע; הבניינים במחנה גדעון נבנו באיכות גבוהה והם שלמים, אבל החשש מחומרי נפץ או מוקשים שיפעלו בעקבות צעד לא נכון אינו מופרך.

מכל ההקדמה הזו אפשר להבין, כי כניסה למקומות נטושים היא תמיד באחריות המבקרים, ובוודאי שלא מומלץ לבקר בהם לבד, לא כל שכן להכניס אליהם ילדים. ביקור בחשיכה הוא רעיון מסוכן.

 

פעמיים בשנה בוחר ערוץ האדריכלות של Xnet מבחר אתרים נטושים ומרתקים ברחבי הארץ, שמעידים לא רק על האדריכלות המרתקת שנעשתה כאן – אלא על החיים המרתקים והמגוונים שהתקיימו באותם אתרים, לבלי שוב. הפעם נצפין לגולן, נרד לכמה מבנים במרכז הארץ ונסיים בחבל לכיש.

 

1. מסגד חושניה

כביש 87, סמוך למושב קשת בגולן

 

בגולן פזורים שרידים של כמה מסגדים, שהותירו אחריהם הסורים שהחזיקו באזור עד 1967. אחד המרשימים שבהם ניצב ממש סמוך לכביש 87, החוצה את הגולן הישראלי ממערב למזרח. עד מלחמת ששת הימים היה כאן כפר צ'רקסי, שהוקם ככל הנראה בסוף המאה ה-19. המסגד נבנה מאוחר יותר, בשנות ה-50 או ה-60 של המאה שעברה, ונועד להכיל כמה מאות מתפללים מתושבי הכפר והסביבה.

 

מסגד הבטון של חושניה מורכב בסך הכל משני אלמנטים: אולם גדול וצריח מואזין. את האולם חוצים כמה עמודים. בסמוך לכניסה ניצב אגן שנועד לשטיפת רגליהם של המתפללים, ובמרכז הקיר הדרומי קבועה גומחת המחראב (הגומחה שאליה מכוונים המתפללים את פניהם במסגד. מקבילה לארון הקודש). גומחות נוספות בקירות האולם הכילו בעבר מדפים לספרי התפילה.

 

סביר להניח שרצפת האולם כוסתה בשטיחים, אך בכל מקרה רוצף האולם במרצפות שחורות-לבנות, המזכירות לוח שחמט גדול. המבנה פשוט בצורתו, והבנאים שמרו את העיצוב המסוגנן לפרטי הפרזול, ששולבו בפתחי החלונות, במסגרת המחראב ובמגדל המואזין.

 

מסגד הבטון של חושניה בגולן (צילום: מיכאל יעקובסון)
    מסגד הבטון של חושניה בגולן(צילום: מיכאל יעקובסון)

    כאן התפללו הצ'רקסים שחיו בגולן  (צילום: מיכאל יעקובסון)
      כאן התפללו הצ'רקסים שחיו בגולן (צילום: מיכאל יעקובסון)

      שאון התותחים נדם (צילום: מיכאל יעקובסון)
        שאון התותחים נדם(צילום: מיכאל יעקובסון)

         

        הקרבות הקשים שהתחוללו כאן בשתי המלחמות הסמוכות, ששת הימים ויום הכיפורים, השאירו חותם ברור בכפר. מרבית בתיו נמחו, וסימני ירי נראים בחזיתות המסגד ובמיוחד בצריח. טיפוס קל במדרגות הלולייניות יוביל לגג המסגד, וממנו לראש הצריח, שם אפשר ליהנות מתצפית על האזור.

         

        ב-1974, זמן קצר אחרי מלחמת יום הכיפורים, התפרסם המקום כאשר קבוצת צעירים ישראלים החליטו להתיישב בסביבת שרידי הכפר חושניה. ארבע שנים לאחר מכן עברו אל נקודת הקבע, המרוחקת כמה מאות מטרים מהמסגד, וידועה כיום כמושב קשת. באותה שנה (פברואר 1974) הציג יגאל תומרקין תערוכה גדולה בביתן הלנה רובינשטיין בתל אביב, שנקראה "רשמי מלחמה". אחת העבודות הייתה סדרת הדפסים, שהתבססה על תצלומים שתומרקין צילם בעצמו בחושניה בזמן המלחמה. היא זכתה להד רב, לנוכח הניסיון הטרי להתמודד עם מוראות המלחמה.

         

        מה כדאי לראות באזור: בהמשך הכביש מומלץ לעצור בקיבוץ עין זיון. מול שער הכניסה לקיבוץ מצוי אתר הנצחה ל-33 חללי גדוד סיור 134, שחייליו לחמו כאן במלחמת יום הכיפורים. את האתר עיצב האדריכל צבי לישר, מלוחמי הגדוד, שתכנן בין השאר את כיכר דיזנגוף התל אביבית בגרסתה המורמת (שנהרסה לאחרונה). חובבי המתוקים מוזמנים להיכנס לקיבוץ, ולחפש את מפעל השוקולד "דה-קרינה", שמציע סיור מודרך וגם בית קפה שמגיש שוקו וכמובן את השוקולדים המיוצרים פה.

         

        2. מחנה גדעון

        מצפון לאזור התעשייה של בית שאן

         

        מה היה? אזור התעשייה של בית שאן נראה בעצמו מקום נטוש. ואכן, בחלק נכבד משטחו ניצב שלד מפעל תרופות נטוש שהופיע כבר בסדרת המבנים הנטושים, אך "מחנה גדעון" מרתק לא פחות. המחנה פעל כמעט 100 שנה וננטש רק לפני עשור. מאז, עתידו עדיין לוט בערפל.

         

        את תולדות המקום חקרה האדריכלית שרי מרק, יועצת השימור של צה"ל. לדבריה, "המקום שימש בתחילה כמחנה הז'נדרמריה הפלשתינאית, שהייתה מורכבת מכוחות בפלשתינה-א"י, יהודים וערבים, להבדיל מהז'נדרמריה הבריטית. המסגרת הזו פעלה מ-1920 ועד 1926. באפריל 1926 מוסדה פקודת חיל הספר העבר-ירדני, וב-1929, בעקבות ההתקוממות, חיל הספר העבר-ירדני שהתרכז בעבר הירדן התרחב גם לפלשתינה-א"י ונפרש בארבע מחנות: בית שאן, נהריים, ראש פינה וצמח".

         

        מרק מציינת, כי החיל הופקד על מניעת הסתננויות מצפון - שטחי המנדט הצרפתי – ומאחר שהיה זה כוח שדומה יותר למשמר הגבול ולא ליחידה צבאית סטנדרטית, תוכנן המחנה באופן שונה מהמקובל. לשירות הכוח נבנו מבנים רבים וייחודיים (כולם שלמים) בסגנון הבינלאומי. לחלקם יש ארובות ולאחרים יש גגות רחבים במיוחד, שנועדו להצל על היושבים בחזיתות מפני השמש הקופחת של עמק בית שאן.

         

        שיטוט במחנה גדעון אינו דומה לאף בסיס צבאי אחר (צילום: מיכאל יעקובסון)
          שיטוט במחנה גדעון אינו דומה לאף בסיס צבאי אחר(צילום: מיכאל יעקובסון)

          שלל מבנים בסגנון הבינלאומי, שפעילי שימור מנסים להצילם (צילום: מיכאל יעקובסון)
            שלל מבנים בסגנון הבינלאומי, שפעילי שימור מנסים להצילם(צילום: מיכאל יעקובסון)

            רשות מקרקעי ישראל הייתה כאן (צילום: מיכאל יעקובסון)
              רשות מקרקעי ישראל הייתה כאן(צילום: מיכאל יעקובסון)

               

              המנדט הבריטי הסתיים, ואז השתלט גדוד 13 של חטיבת גולני על המחנה הנטוש. "הקרבות הראשונים של הגדוד במלחמת העצמאות היו באזור הגלבוע ומעיין חרוד, ומכאן ניתן לו שמו העברי – 'מחנה גדעון', על שמו של גדעון בן יואש, השופט המקראי שלחם באזור", מסביר אורי בן ציוני, מנהל מחוז צפון במועצה לשימור אתרים, שעוקב אחר המהלכים המתרחשים במחנה ושומר מפני הריסת המבנים היסטוריים המצויים בו. גם לגדוד 13 הוחלט לקרוא על שמו של אותו שופט מקראי, ועד היום הוא נקרא "גדוד גדעון". בהמשך שימש המחנה את צה"ל, בין השאר ליחידות מילואים או לאחסנה, והוקמו בו מבנים נוספים.

               

              מה עכשיו? במסגרת הליך התייעלות של משרד הביטחון, נעזב המחנה בעשור הקודם ובימים אלה מקודם הליך להעברת הקרקע לידי רשות מקרקעי ישראל. חלק מהמבנים הוגדרו לשימור, והמועצה לשימור אתרים דאגה לתלות עליהם שלטים המציינים זאת.

               

              ואולם, בשנה האחרונה ערכו יחידות צבאיות אימונים שבמסגרתם פוצצו כמה מבנים; טרם הוברר אם הם היו לשימור. ההרס גרם לתגובה נזעמת ומהירה מצד תושבי העמק, בהם האדריכל בצלאל רינות. כעת, מנסים פעילי השימור בעמק למצוא פתרון שיאפשר את פיתוח האתר תוך שימור המבנים ההיסטוריים.

               

              מצחיות נגד שמש מעל החזיתות (צילום: מיכאל יעקובסון)
                מצחיות נגד שמש מעל החזיתות(צילום: מיכאל יעקובסון)

                 

                מה עוד לראות באזור: העמק עשיר במבנים בעלי חשיבות אדריכלית, שהבולטים שבהם מצויים בקיבוץ עין חרוד-מאוחד. מומלץ לבקר במשכן לאמנות ע"ש חיים אתר ובחדר האוכל. את שני המבנים תכנן האדריכל שמואל ביקלס, שייסד את מחלקת התכנון של הקיבוץ המאוחד. במוזיאון נוסף בקיבוץ, "בית שטורמן" - שגם בתכנונו היה מעורב ביקלס, כאשר עבד אצל המהנדס יוסף אידלמן - מוצגת כעת תערוכה של הצלם החשוב מיכה בר-עם, המציג תצלומים בקיבוצים בכל רחבי הארץ.

                 

                3. בית המדרש של מדרשיית נעם

                פרדס חנה

                 

                מה היה? כיכר דיזנגוף בתל אביב נחשבת לאחת מיצירות האדריכלות המובהקות של "העיר הלבנה", אך מי שחתומה על האתר המפורסם – האדריכלית ג'ניה אוורבוך – דווקא זנחה את גישת התכנון המודרנית ואימצה עד מהרה את הסגנון הברוטליסטי.

                 

                לאורך שלושה עשורים שימשה אוורבוך כ"אדריכלית הבית" של מדרשיית נעם בפרדס חנה. המוסד המפואר שפעל במושבה שילב לימודי תיכון עם לימודים ישיבתיים, והיה לישיבה התיכונית הראשונה בארץ ואולי גם בעולם. למייסדי המדרשייה – המנהל ישראל סדן וראש הישיבה הרב יהושע יגל - היה טעם טוב באדריכלות, והם הזמינו את אוורבוך לתכנן את הקמפוס.

                 

                הבניינים השונים במתחם, שפעם היה מוקף פרדסים, תוכננו באופן שמזכיר קיבוץ קטן, עם שבילי הליכה שמקשרים בין המבנים. תחילה הוקמו מבנה כיתות וחדר אוכל עם מטבח; אחר כך הצטרפו פנימיות ובנייני כיתות נוספים, ולבסוף קם הבניין המרכזי והמפואר ביותר – בית המדרש.

                לאוורבוך, שאך סיימה לתכנן את בית הכנסת של קיבוץ עין הנצי"ב בעמק בית שאן, כבר היה ניסיון בתכנון מבני דת, אך הפעם היה מדובר בבניין גדול לכל הדעות, כזה שיוכל להכיל את כל מאות התלמידים יחדיו.

                 

                אחת מישיבות הדגל בישראל, עד שדעך כוכבה. מדרשיית נעם בפרדס חנה, בתכנון ג'ניה אוורבוך (צילום: מיכאל יעקובסון)
                  אחת מישיבות הדגל בישראל, עד שדעך כוכבה. מדרשיית נעם בפרדס חנה, בתכנון ג'ניה אוורבוך(צילום: מיכאל יעקובסון)

                  הזדמנות לראות כיצד שינתה אוורבוך את סגנונה - ממודרניסטי כמו בכיכר דיזנגוף לברוטליסטי כאן (צילום: מיכאל יעקובסון)
                    הזדמנות לראות כיצד שינתה אוורבוך את סגנונה - ממודרניסטי כמו בכיכר דיזנגוף לברוטליסטי כאן(צילום: מיכאל יעקובסון)

                     

                    התוצאה היא בניין מלבני, שמפנה חזית אטומה יחסית לסביבתו, עם פתח רחב שפונה לשביל הראשי שחוצה את הקמפוס. רק החזית הצפונית מורכבת ממסכי זכוכית עם מדפי הצללה אנכיים וקבועים מבטון. הגג מורכב מכיפה שטוחה, ומהתקרה משתלשלים גופי תאורה מודרניים שעוצבו במיוחד. עיקר הרושם מגיע מהמיפתח הגדול של האולם: העמודים מוקמו רק בסמוך לקצוות המבנה, וכך הושג קשר-עין רציף בין באי בית המדרש. את ארון הקודש הפיסולי עיצב האמן דב פייגין.

                     

                    מה עכשיו? בשנות ה-90 הועם זוהרה של המדרשייה, ומספר תלמידיה צנח משמעותית. המוסד רב-המוניטין נאלץ לעזוב את משכנו ב-2007 ולהתאחד עם חטיבת ביניים בכפר סבא. רוב המבנים בקמפוס הושכרו למוסדות חינוך לילדים עם צרכים מיוחדים, אך בית המדרש המפואר נותר נטוש. מי שייכנס אליו יגלה שהריהוט שריר וקיים, וכך גם סידורי התפילה והגמרות הממתינים לתלמידים שישובו וילמדו בהם. אחד ממסכי הזכוכית בחזית הצפונית התנפץ, וחתיכה נכבדת מחיפוי התקרה קרסה על הרצפה. היזהרו.

                     

                    האמן דב פייגין עיצב את ארון הקודש (צילום: מיכאל יעקובסון)
                      האמן דב פייגין עיצב את ארון הקודש(צילום: מיכאל יעקובסון)

                      זיכרון מתקופה אחרת (צילום: מיכאל יעקובסון)
                        זיכרון מתקופה אחרת(צילום: מיכאל יעקובסון)

                        גם הם למדו פה (צילום: מיכאל יעקובסון)
                          גם הם למדו פה(צילום: מיכאל יעקובסון)

                           

                          נראה שאין עוד צורך בבית מדרש בפרדס חנה, משום שיש כוונה למכור את הקרקע.

                           

                          מה עוד לראות באזור: לא רחוק מכאן נמצא השוק הישן של פרדס חנה, שתיפקד במשך שנים רבות כמרכז המסחרי של היישוב. תמצאו כאן מקבץ של מבנים שנבנו בסגנון הבינלאומי בשנות ה-30, וחודשו לאחרונה כמרכז קולינרי אופנתי ומגוון. בשולי המושבה הוקם בשנות ה-90 אתר הנצחה לחללי חטיבת הנח"ל וחיל החינוך, בתכנונו של האדריכל חנן הברון, בסגנון הברוטליזם מבטון חשוף.

                           

                          4. אמפי שפיים

                          קיבוץ שפיים, סמוך לפארק המים

                           

                          מה היה? הרבה לפני שהאמפי בקיסריה הפך למוקד ההופעות הנחשק על אמני ישראל, היה זה האמפי בשפיים שמשך אליו את מיטב הזמרים. ליהודה פוליקר, יהודית רביץ ו"משינה" יש בוודאי חוויות שוות-האזנה מההופעות שלהם כאן, מול אלפי מעריצים.

                           

                          ההקמה של האמפי בשנות ה-50, בפאתי הקיבוץ, נועדה לתת לתושבי הסביבה במה ראויה למופעי זמר, מקהלות או בידור, הצגות תיאטרון, טקסים מקומיים וכנסים פוליטיים. בכרטיס אחד זכה הקהל במופע ססגוני ובשקיעה מרהיבה גם יחד.

                           

                          יעלה ויבוא (צילום: מיכאל יעקובסון)
                            יעלה ויבוא(צילום: מיכאל יעקובסון)

                            האם יחודש האמפי, ייהרס לטובת חדש או ייהרס וזהו? (צילום: מיכאל יעקובסון)
                              האם יחודש האמפי, ייהרס לטובת חדש או ייהרס וזהו?(צילום: מיכאל יעקובסון)

                               

                              בתחילת שנות ה-80 רכש הקיבוץ – שחושים עסקיים מאפיינים אותו - את האמפי מהמועצה האזורית, והחל לארח בו מופעים מוזיקליים מצליחים. קבוצות של ועדי עובדים התארחו בפארק המים הצמוד, המשיכו בסוף היום למופע, וההצלחה הייתה סוחפת. לא פחות מ-3,000 איש יכלו להידחס על הטריבונות, שהיו ספסלי בטון פשוטים. גם הבמה הייתה קופסת בטון, שבדפנות שלה שולבו פתחים כמו-אקראיים.

                               

                               

                              מה עכשיו? "הסוף שלו הגיע כשדיירים בארסוף התנגדו להפעלתו והגיעו עד בג"ץ", נזכר נתן טל, שכיהן כמזכיר קיבוץ שפיים, מזכיר התק"ם ואף מזכיר התנועה הקיבוצית כולה. הצדדים הנצים הגיעו לבוררות, שם ויתר הקיבוץ והסכים לחדול את פעילותו של האמפי. המופע האחרון היה "חג המשק" של שפיים בשנת 2000.

                               

                              טל מציין שמצבו של האמפי עגום, וכי אם ינסו להשמיש אותו מחדש, יהיה כאן צורך בשיפוץ יסודי – ולמעשה בנייה מחדש, בהתאם לתקנים הנוכחיים. "כל אמרגן היה קופץ עליו", הוא משער. "יש כל מיני תוכניות לגביו, בין השאר כי הקרקע מאוד יקרה, אבל שום דבר לא יצא אל הפועל. יש עוד כאלה, כמוני, שחוזים שהאמפי יחזור לפעול".

                               

                              מה עוד לראות באזור: חדר האוכל של שפיים, שאותו תכנן האדריכל עירא אפרתי ונחנך ב-1952, עדיין משרת את חברי הקיבוץ. לאורך השנים עבר המבנה שינויים קלים, אך האדריכל דני בר קמא - יליד וחבר הקיבוץ - דאג לשמור עליו. בקיבוץ יש גם אולם ספורט ייחודי מ-1968, שאותו תכנן האדריכל שמואל ביקלס בצורת מתומן. את בית הספר האזורי שסמוך לאולם הספורט תכנן האדריכל מנחם באר, שהתמחה בתכנון מבני ציבור בקיבוצים רבים.

                               

                              5. קולנוע גולן

                              רחוב יחזקאל קזז 16, אור יהודה

                               

                              מה היה? קשה לדמיין זאת כיום, אבל הבניין שניצב לצד אחד מהרחובות הראשיים באור יהודה ונראה כמו מחסן עתיק או מוסך ישן, שימש בעבר כמוקד מרכזי של תרבות ופנאי.

                               

                              מבחוץ לא ניתן לדעת שמדובר בקולנוע: המבנה אינו מרשים, יש בו שורה של חלונות בחזיתות המוארכות, והוא מסתיים בגג משופע וכפרי שרק השלד שלו שרד. אך בתקופה שבה לא היה בכל בית בישראל מכשיר טלוויזיה, ואת הבידור הקבוע והזול הציעו שלל בתי קולנוע, היה "קולנוע גולן" לאחד המקומות המבוקשים על תושבי אור יהודה. הודות לו, הם זכו לכמה שעות של פנטזיה ששיחררה אותם מעמל יומם.

                               

                              מתאים יותר לסרטי טבע. קולנוע גולן מבפנים (צילום: מיכאל יעקובסון)
                                מתאים יותר לסרטי טבע. קולנוע גולן מבפנים(צילום: מיכאל יעקובסון)

                                 

                                מה עכשיו? הבניין פרוץ וקל להיכנס אליו, אך כשנכנסים מתברר שהאולם מכוסה בצמחייה כה צפופה, עד שקשה לחצות אותו. על הרצפה מעורבבים שברי לוחות אסבסט שקרסו מהגג עם גלילי סרטים. בקצה האולם מתנשאת במה קטנה שאליה מובילות כמה מדרגות, ובדופן האחורית של הבמה מצוי שקע בקיר שנראה כמו מקום לארון קודש; מסקרן לדעת אם המבנה שימש גם לתפילות.

                                 

                                מאחר שמחירי הקרקעות באור יהודה זינקו בשנים האחרונות, גם המגרש של קולנוע גולן קורץ למשקיעים. מדי פעם מתפרסמת ידיעה על הריסה קרבה של המבנה לטובת מבנה חדש, אולי אפילו מגדל, אך בינתיים הסרט לא תם: הקולנוע ניצב במקומו.

                                 

                                פאר היצירה: האם ישמרו את קולנוע ''אורות'' של רכטר בבאר שבע? לחצו:

                                 

                                לחצו על התצלום כדי לגלות את יופיו של קולנוע אורות בב''ש (צילום: מיכאל יעקובסון, cc)
                                לחצו על התצלום כדי לגלות את יופיו של קולנוע אורות בב''ש (צילום: מיכאל יעקובסון, cc)

                                 

                                מה עוד לראות באזור: ברחוב הערמון תמצאו את אחד ממתחמי המגורים הייחודיים ביותר שתוכננו בארץ. את הפרויקט שהקימה חברת "גינדי" תכנן האדריכל ישראל גודוביץ ב-1980 כמבני מעטפת, שאיפשרו לדיירים להרחיב את המבנה בחלקיו הפנימיים לפי צרכיהם ויכולתם. הפרויקט שווק בהצלחה והיה מבוקש, אך בשנים האחרונות מקודמת תוכנית לפינוי-בינוי במתחם.

                                 

                                במרכז אור יהודה נמצא היכל התרבות הוורוד, שהוא ההיכל היחיד שתכנן האדריכל אברהם יסקי. ורוד היה הגוון האהוב על יסקי באותן שנים, כפי שיעיד "מגדל האופרה" בחוף תל אביב שאותו תכנן משרדו במקביל, ושם גם התגורר האדריכל הנודע בשנותיו האחרונות.

                                 

                                6. בית עבדאללה אל-עזי

                                סמוך לכביש 35 ולגן לאומי בית גוברין

                                 

                                מה היה? הנוף המרהיב הנשקף מראש הגבעה המשקיפה על האזור הייתה, מן הסתם, הסיבה שבגללה בחר השייח' עבדאללה אל-עזי להקים בה את ביתו. הוא היה יליד הכפר הסמוך, בית ג'יברין, ובחר לצאת משטחי הכפר כדי לבנות את בית משפחתו, ולהזמין לצורך כך תוכניות מאדריכל עלום, שאולי היה יהודי.

                                 

                                הבית נבנה בסגנון הבינלאומי, וכמוהו תוכלו למצוא גם בתל אביב, בחיפה ובירושלים. הודות להחלטה לצפות את המבנה כולו באבן איכותית, נשמר הבניין לאורך השנים ללא צורך בתחזוקה מיוחדת.

                                 

                                השייח' קיבל החלטה לעזוב את הכפר ולבנות בית מחוצה לו (צילום: מיכאל יעקובסון)
                                  השייח' קיבל החלטה לעזוב את הכפר ולבנות בית מחוצה לו(צילום: מיכאל יעקובסון)

                                  איכות בנייה שעומדת במבחן הזמן, למרות שנות העזובה (צילום: מיכאל יעקובסון)
                                    איכות בנייה שעומדת במבחן הזמן, למרות שנות העזובה(צילום: מיכאל יעקובסון)

                                    המשפחה לא זכתה ליהנות מהבית לאורך זמן רב, כשפרצה המלחמה (צילום: מיכאל יעקובסון)
                                      המשפחה לא זכתה ליהנות מהבית לאורך זמן רב, כשפרצה המלחמה(צילום: מיכאל יעקובסון)

                                      הסגנון הבינלאומי מחופה האבן בולט מאוד בחיפה ובירושלים. כאן, באזור בית גוברין, הוא יוצא דופן (צילום: מיכאל יעקובסון)
                                        הסגנון הבינלאומי מחופה האבן בולט מאוד בחיפה ובירושלים. כאן, באזור בית גוברין, הוא יוצא דופן(צילום: מיכאל יעקובסון)

                                         

                                        שני המאפיינים המרכזיים הם האגף המעוגל ופתחי החלונות האופקיים שמעל פתח הכניסה הראשי. לרוב אפשר למצוא פתחים כאלה מעל הכניסה בחדרי מדרגות, אלא שכאן המדרגות הן חיצוניות בלבד והפתחים מאירים ומאווררים חדר בודד בקומת הגג.

                                         

                                        הקומה תחתונה שימשה כנראה לאחסנה, ומעליה קומה ובה חדרים גדולים ומרווחים שזכו בנוף מרהיב מבעד לחלונות רחבים במיוחד. באולם המעוגל התמקם, ככל הנראה, חדר האוכל המשפחתי. הגג שטוח כולו, כמנהג האדריכלים בסגנון הבינלאומי, ושימש - כנהוג באותם ימים נטולי מזגנים - לשינה בלילות הקיץ החמים.

                                         

                                        מה עכשיו? לא לשנים רבות נהנתה משפחת אל-עזי מהבית שלה. ב-1948 השתלטה מפקדה מצרית על הנכס, אך תוך חודשים ספורים כבש צה"ל את חבל לכיש והמצרים עזבו. הם חזרו אליה רק כדי לקיים בה דיונים עם נציגי צה"ל על פתרון למובלעת מצרית שנוצרה במהלך המלחמה. בדיונים אלה השתתף קצין מצרי אחד, גמאל עבד אל-נאצר, לימים נשיא מצרים. במלחמת העצמאות, התושבים הפלסטינים עזבו את בתיהם או גורשו מהם. במקומם הקימה המדינה מושבים, קיבוצים ואת העיר קרית גת. הווילה שימשה את הצבא במשך כמה שנים, ולבסוף נעזבה שוב.

                                         

                                        הפאר של הווילה הבודדה והסיפורים שיכולים לספר קירותיה לא סייעו לה ברבות השנים, והיא נותרה נטושה וללא כל תוכנית לפיתוח, ואולי טוב שכך.

                                         

                                        מה עוד לראות באזור: מעברו השני של הכביש ניתן לבקר במצודת משטרה בריטית נטושה מטיפוס "מצודת טגארט". מומלץ לבקר ב"גן לאומי בית גוברין – מרשה", המתגאה במגוון מערות בנויות בסלע, כשכדאי במיוחד לחוות את מערות הפעמון ומערות הקבורה. בכרמים של מושב לכיש אפשר להשתתף בבציר עצמי, ולהכיר מקרוב את הענבים שגדלים באזור.

                                         

                                        ומה עם האמפי המיתולוגי של רמת גן? קבלו אותו בלחיצה:

                                         

                                           (צילום: גדעון לוין)
                                        (צילום: גדעון לוין)

                                         

                                         

                                         

                                         
                                        הצג:
                                        אזהרה:
                                        פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד