מריאליטי החתונות למקווה: הנישה העיצובית המפתיעה של בת אל לוי

איפה הכירה משתתפת "חתונה ממבט ראשון" את בן זוגה החדש, איך היא הגיעה לעצב מיקוואות והאם יש חתונה אמיתית בדרך? "עברתי מסע נפשי מאוד עמוק בתוכנית"

"זכיתי לשמוע מהרבה נשים, חלקן גם חילוניות, שאמרו לי: 'מה שעשית במקווה לגמרי שינה את החוויה שלנו". בת אל לוי (צילום: דנה קופל)
"זכיתי לשמוע מהרבה נשים, חלקן גם חילוניות, שאמרו לי: 'מה שעשית במקווה לגמרי שינה את החוויה שלנו". בת אל לוי (צילום: דנה קופל)
התחיל כעבודה בהתנדבות. מקוואות שעיצבה לוי  (צילום: דנה קופל)
התחיל כעבודה בהתנדבות. מקוואות שעיצבה לוי (צילום: דנה קופל)

"אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים", הוא לא רק אחד הספרים האהובים ביותר של ד"ר סוס, הוא גם משפט שמפליא לתאר אנשים שמוכנים לצאת מאזור הנוחות שלהם לעבר הלא נודע, להפוך סיכונים להזדמנות ולחיות את החיים עד תומם. בת אל לוי בת ה־34 עשתה זאת כמה פעמים במהלך חייה. בפעם הראשונה, כשעברה מגבעת אבני, יישוב קטן בגליל התחתון, אל ניו יורק הענקית ומלאת ההזדמנויות, ובפעם השנייה כשהסכימה שאחותה הגדולה תרשום אותה לתוכנית "חתונה ממבט ראשון". כי אמנם את האהבה הגדולה של חייה - בן זוגה החדש אסף חנגרי - היא לא פגשה בתוכנית, אבל את השיעור שגרם לה להיפתח לעבר האהבה הנכספת הזאת היא בהחלט קיבלה שם.

 

"אני חושבת שעברתי מסע נפשי מאוד עמוק בתוכנית", היא אומרת. "אני בן אדם עם נתינה גדולה, ובקשרים אחרים שהיו לי לפני כן לא תמיד ידעתי לקבל בחזרה. גם בקבלה אומרים שצריך לדעת לתת וגם לקבל, אחרת הכיס שלך מתרוקן. אז למדתי שאני צריכה בן זוג שכמו שאני מעצימה אותו, ככה הוא ידע להעצים גם אותי.

 

"את אסף הכרתי כבר לפני כמה שנים, כשעבדנו יחד", היא מסבירה. "הוא איש נדל"ן שעובד עם משקיעים זרים שמחפשים דירות להשקעה בארה"ב. אז הוא מוצא להם את הנכסים, והרבה מהדירות היה צריך לעצב להם לפני כן, וזה היה התפקיד שלי. אני פשוט באתי ועזרתי לו לעצב, אבל זה היה קשר חברי ומקצועי בלבד. הוא היה במערכות יחסים אחרות וגם אני. אבל עברתי מסע מאוד נפשי ב'חתונה ממבט ראשון', וגם הוא עבר מסע משלו עם עמותה שפועלת באפריקה. וכשפרופורציות חדשות נכנסות לך ללב - משהו אחר קורה.

 

"אז נפגשנו לפני שנה והתחלנו קצת לדבר, הוא סיפר לי מה הוא עשה לאחרונה באפריקה, אני סיפרתי לו מה עברתי בתוכנית, ואחרי כמה חודשים אמרנו שאולי ניתן לזה צ'אנס. החיים מובילים אותך למקומות שאתה לא חושב שתלך אליהם, ואולי אם היינו מנסים להיות ביחד לפני כמה שנים, זה פחות היה עובד".

 

לוי בסווזילנד. פרויקט להעצמה נשית  (צילום: בת אל לוי)
    לוי בסווזילנד. פרויקט להעצמה נשית (צילום: בת אל לוי)

     

    מקוואות בהשראת ספא

    העמותה שפתחה את לִבו של חנגרי פועלת בסווזילנד שבדרום אפריקה ונקראת "לתת תמר". "זה פרויקט להעצמה נשית", מסבירה לוי. "המטרה שלנו היא לספר את הסיפורים של הנשים האפריקאיות שעובדות במפעל לייצור נרות ולמכור את המוצרים שלהן, בתקווה שחלק מהרווחים יוכלו ללכת לבניית בתי ספר. עכשיו אנחנו בשלב הפרוטוטייפ, כשמהטרה היא למכור את הנרות בארה"ב ובישראל".

     

    הזוג הפוטוגני כבר ביקר יחד באפריקה כדי לקדם את הפרויקט, כתחנה בדרכם מניו יורק לחזרה המשותפת לישראל. עכשיו הם כאן, לפחות לשנים הקרובות. עבור לוי, החזרה לארץ הניבה גם תחום מקצועי חדש: עיצוב מקוואות.

     

    איך הגעת לזה?

    "זה משהו שעשיתי בהתנדבות לפני הרבה שנים, כשעוד הייתי סטודנטית. במהלך השנים פנו אליי עוד ועוד אנשים והציעו לי לעסוק בזה, ועכשיו סוף סוף התפניתי לזה. אני מאוד מאמינה בנישה הזאת של המקוואות וחושבת שהיא בכלל לא מפותחת מבחינה עיצובית בארץ, וחבל. מקווה הוא מבנה שמשמש את הנשים מדי חודש".

     

    מה זה אומר בעצם, לעצב מקווה?

    "בפעם הראשונה שנכנסתי למקווה - חשכו עיניי. לא האמנתי שבנות באות לטבול במקומות שהם לא היגייניים, ושבהרבה פעמים הם אפילו מסוכנים, כי הקירות מתקלפים ויש שם פטריות"

    "מקווה הוא מבנה קיים, מבנה ציבורי ושימושי, וברוב המקרים אני פשוט מגלחת את החלל ובונה אותו מחדש. זה תכנון אדריכלי ועיצוב פנים. מה שעשיתי זה לקחתי את המקווה הקלאסי ופיתחתי אותו בהשראת חדרי ספא: הפכתי את חדרי ההכנה להרבה יותר נעימים ופרקטיים והוספתי המון אלמנטים שהם קסטום־מייד, כשהמטרה היא ליצור אווירה הרבה יותר נינוחה בחוויה הזאת של הטבילה.

     

    "כמובן שהכל נעשה בהתאם למקום ולמנהגים שבו: לפני שאני מתחילה את הפרויקט אני מתייעצת עם הנשים שבקהילה הספציפית שבה נמצא המקווה, רואה את קו המחשבה שלהן ושואלת מה הצרכים שלהן ומהם הצרכים של הבלנית, כי מאוד חשוב לשים דגש על הצד ההלכתי במקומות האלה. יש במקוואות הרבה הלכות מבחינה קונסטרוקטיבית, כמו איך המים מחלחלים לתוך הבריכה של המקווה, שתוך כדי עבודה נחשפתי אליהן".

     

    מה גילית שלא ידעת על העולם הזה?

    "גיליתי שהוא מאוד מוזנח ולא ידעתי באיזו רמה. בפעם הראשונה שנכנסתי למקווה - חשכו עיניי. לא האמנתי שבנות באות לטבול במקומות שהם לא היגייניים, ושבהרבה פעמים הם אפילו מסוכנים, כי הקירות מתקלפים ויש שם פטריות".

     

    מקווה בעיצובה של לוי. ההשראה: ספא  (צילום: דנה קופל)
      מקווה בעיצובה של לוי. ההשראה: ספא (צילום: דנה קופל)

       

      עד כמה נותנים לך חופש מלא ללכת עם הדמיון העיצובי שלך?

      "נותנים. מבחינה עיצובית הם רוצים שזה יהיה וואו. זאת אומרת שגם הרבנים רוצים שהמקום יהיה כזה שימשוך אליו אנשים שרוצים לקיים את המצווה, כי אם זה מקום שהוא כשר אבל הוא לא אסתטי, אז אנשים אולי באים אליו, אבל הם לא נהנים באמת מהחוויה. עכשיו, אחרי שכבר עיצבתי כמה מקוואות כאלה, זכיתי לשמוע מהרבה נשים, חלקן גם חילוניות, שאמרו לי: 'מה שעשית במקווה לגמרי שינה את החוויה שלנו. אנחנו זוכרות את החוויה כמשהו לא נכון, ולכן הרבה שנים לא הלכנו למקווה, ועכשיו אנחנו כן מרגישות שאנחנו זוכות לטפל בעצמנו בטבילות האלה, לא רק גופנית אלא גם מבחינה נפשית'. וזה לא סתם - אני באמת מאמינה שיש קשר מאוד ישיר בין הצורך הנפשי שלך לבוא ולהרגיש טוב בחלל לבין איך שאותו החלל מעוצב".

       

      לא לחוצה להתחתן

      לוי מספרת שמאז ומעולם חלמה להיות אדריכלית, אבל רק אחרי שאִמה נפטרה היא החליטה להגשים את החלום. "כבר אז גרתי בניו יורק, הייתי בת 22, ואמא שלי הלכה לישון ולא התעוררה".

       

      דום לב?

      "כן. זה היה ממש אאוט־אוף־דה־בלו. בשנייה חזרתי לארץ. הייתי פה שנה והייתי בהלם ובשוק. שנה שלמה לקח לי להתאפס על עצמי. התחלתי ליצור המון מתוך האבל. לעשות אמנות - מה שלא עשיתי אף פעם. בסוף השנה הזאת, מי שהיה בן הזוג שלי אז, שגם בא איתי לארץ, התקבל ללימודי רפואה באי דומיניקה שבקריביים, והחלטנו לנסוע לשם. אבל באיזשהו שלב נהייתי הום־סיק מכל הקריביים האלה ורציתי לחזור לארץ. הגשתי מועמדות לוויצו בחיפה, התקבלתי והחלטתי שאני חוזרת ללמוד בישראל. בן הזוג שלי, שהיה יהודי אמריקאי, ניסה גם הוא ללמוד כאן, אבל זה לא כל כך הלך ושנינו לא מצאנו את עצמנו, אז אחרי כשנה חזרתי שוב לניו יורק".

       

      לוי עזבה את ויצו חיפה, אבל ממש לא ויתרה על החלום לעצב, ובגיל 26 התקבלה ללימודי אדריכלות ב-New York Institute of Technology. "כשהגעתי לניו יורק הייתה לי אנגלית ממש שטחית", היא מספרת, "ובשנה הראשונה ללימודי האדריכלות היה לי מאוד קשה. גם הלימודים עצמם היו מאוד קשים. התחלנו אותם 200 תלמידים וסיימנו 45. אבל זה היה החלום שלי ואני שמחה שהגשמתי אותו".

       

      "בחיים צריך לעשות דברים בדרך שלך, ובגלל זה לדעתי הרבה בנות התחברו אליי, כי אין לי את הלחץ הזה של: 'וואו, אני כבר בת 34 ואין לי ילדים ואני לא נשואה'". בת אל לוי (צילום: דנה קופל)
        "בחיים צריך לעשות דברים בדרך שלך, ובגלל זה לדעתי הרבה בנות התחברו אליי, כי אין לי את הלחץ הזה של: 'וואו, אני כבר בת 34 ואין לי ילדים ואני לא נשואה'". בת אל לוי(צילום: דנה קופל)

         

        איך נראה יום סטנדרטי בחייה של אדריכלית?

        "זה תלוי בפרויקט. יש ימים שאני באתר מהבוקר עד הערב, כי אלו שלבים קריטיים של עבודה משותפת עם הקבלנים, ויש ימים שהם רק שוברים בהתחלה או מתכננים את הדברים, אז זה יותר להיות במשרד ובפגישות ולקבל השראות, ואז כל היום שלי סובב סביב העיצוב. כרגע, עם המקוואות, אני ממש מסתובבת בכל הארץ.

         

        "אני מאוד אוהבת להיות בשטח, כי אני חושבת שזה חלק בלתי נפרד מלהיות אדריכלית, למרות שזה מאוד קשה ולפעמים גם לא נעים עם הקבלנים מבחינת קונפליקטים שעלולים לצוץ. אבל בסופו של דבר אני נותנת למקצועיות שלהם לדבר, והם נותנים למקצועיות שלי לדבר, וזאת איזושהי עבודה מאוד הרמונית שאנחנו עושים ביחד. לפעמים צריך לכופף ראש ולפעמים להרים ראש. כלומר, יש מקומות שאני יכולה להתפשר עליהם ויש מקומות שלא".

         

        מה את מאחלת לעצמך לעתיד?

        "שהזוגיות המדהימה שלי תמשיך להתעצם, שאני ובן זוגי נתכוונן לעתיד משותף ביחד, ושהעשייה המקצועית שלי תהיה גם עשייה חברתית. אני באמת מקווה שאוכל לעזור לכמה שיותר אנשים ובמיוחד לנשים. אני מקווה שאפריקה תהיה הדבר הראשון שנעשה בעולם כדי לעזור לאנשים שאין להם את האמצעים לעזור לעצמם לחיות חיים טובים יותר".

         

        "הייתי יוצאת לדייטים ולא הייתי מרגישה כלום. שום דבר לא היה נתפס. פשוט לא הצלחתי להתאהב". הראיון המלא עם לוי + תמונה של הבויפרנד - בגיליון אוגוסט של גו סטייל

          

         

         
        הצג:
        אזהרה:
        פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד