עד לפני מספר שנים הייתה שרית וינו-אלעד אחת השחקניות העסוקות בישראל: היא השתתפה בעשרות הצגות, מחזות זמר, סרטים וסדרות טלוויזיה, שרה, דיבבה וביימה. אבל כל זה נגמר, כמעט בבת אחת, והיא החלה פרק חדש בחייה, הרבה פחות נוצץ: בתוך פחות משנתיים היא התגרשה, פוטרה מהתיאטרון הקאמרי ונאלצה למכור את ביתה. "לא עמדתי בהחזרי המשכנתה, ואחר כך במשך שלוש שנים חייתי מכספי המכירה והחזרתי חובות", היא אומרת. "יומיים לפני שעברתי לדירה הנוכחית, בעל הבית רצה לבטל את החוזה כי הצ'ק חזר. כמעט לא היה לי איפה לישון, אז פרעתי קרן פנסיה שהייתה לי".
>> תאהבו אותנו גם בפייסבוק
עוד בערוץ אנשים:
- מהספקטרום האוטיסטי ללימודי מחשבים בגיל 15 ולתוכנית למחוננים
לדעתה, אחת הסיבות העיקריות למצב שאליו נקלעה היא עמדתה הפוליטית, שאותה לא חששה להביע. בין השאר, עשתה זאת בעימות טלוויזיוני שנערך בינה לבין ח"כ איילת שקד במהלך מבצע צוק איתן, בקיץ 2014. "הוזמנתי לראיון ביום שבו נהרג דניאל פומרנץ ז"ל, שהיה החבר הכי טוב של אחיין שלי", היא משחזרת. "זה היה יום שחור עבורי, ולמרות שאני מכירה את התקשורת היטב, באותו ראיון לא ראיתי כלום בעיניים: החלטתי שאני לא נותנת לה לדבר, ולא משנה מה. אני לא גאה בזה. הצלחתי לסתום לה את הפה, אבל זה לא החזיר את דניאל לחיים, ואני נהפכתי לבוגדת".
צפו בראיון:
היא קיבלה קללות ואיומים על חייה, ולתיאטרון הגיעו טלפונים מאזרחים שאיימו לבטל את המינוי שלהם אם לא תפוטר. וינו-אלעד, כבר גרושה, מצאה עצמה ללא עוגן כלכלי ומקצועי, אבל מבחינתה זאת הייתה הזדמנות לפתח כיוונים חדשים. לאחר חיפושים למדה את שיטת הטיפול ריברסינג (נשימה מודעת), וכיום היא מטפלת באחרים בדירתה השכורה בהרצליה. כשחקנית היא מופיעה רק בהפקות שהיא מתחברת אליהן (כמו ההצגה "הפקר", שתועלה ב-27 ביולי בתיאטרון באר שבע), ולא מתגעגעת לתקופה שבקושי היו לה ערבים פנויים; גם לא לצלמי הפפראצי. "במשך שלושה עשורים עבדתי בצורה מאוד אינטנסיבית, וזה בא על חשבון התפקוד בבית", היא אומרת. "גם בזוגיות הייתי כבויה ולא מאושרת, ובכל פעם שיצאתי מהבית, הרגשתי שאני יוצאת למלחמה. מאז עברתי תהליכים, עשיתי שלום עם הרבה חלקים בנשמה ובגוף שלי, ואני מתה על זה שהחברה כבר לא מצפה ממני לעמוד בקצב ובדעות שלה. הניחו לי".
מקצוע מופלא, מחיר כבד
וינו-אלעד (48) הגיעה אל ההצלחה הגדולה מלמטה. אביה, אבי וינוגרד ז"ל, היה אדריכל חובב שתייה ונשים, ואמה, נוגה יהל, הייתה אשתו השנייה מתוך שלוש. ילדותה הייתה רצופה מעברי דירות; כסף מהאב לא הגיע, ובגיל 12 החליטה הילדה הדעתנית שהיא לא רוצה לראות אותו יותר. "הוא היה אלכוהוליסט, וכל מפגש איתו היה טיפולי. אני לא חשבתי שזה מתפקידי לטפל בו, והתנתקתי ממנו. בגיל 18 היה לי ניסיון לחדש את הקשר, וזה לא צלח, אבל בשלב מסוים הוא הצליח לצאת מהשתייה, וכשהייתי בהיריון עם הבת הקטנה, חידשתי את הקשר. הייתה סכנה להיריון ולחיי, ותוך כדי התאוששות מהניתוח ביקשתי שיגיע. הוא בא בריצה".
המצב הכלכלי והמשפחתי לא מנע ממנה לבטא את כישרונותיה כזמרת וכשחקנית. בנעוריה שרה בלהקת צעירי תל אביב, ובבגרותה למדה משחק בבית צבי. היא נישאה למוזיקאי עידן אלעד, ונולדו להן שתי בנות (ג'וי, 21, ויהלי, 13). הצעות העבודה זרמו, והיא בנתה קריירה מרשימה. רשימה חלקית של ההפקות המצליחות שבהן השתתפה: "הבורגנים" (בטלוויזיה); "המורדים", "כנר על הגג", "חברות הכי טובות", "משפחה חמה" (בתיאטרון); "אור" ו"נודל" (בקולנוע). "זאת הייתה עבודה אינסופית", היא אומרת. "עברתי הפקה אחרי הפקה כדי לקחת חלק משמעותי בכלכלת הבית. הייתי מעדיפה לעבוד פחות, אבל לגרוש שלי היה חשוב שתהיה לנו רווחה כלכלית. להיות שחקן זה מקצוע מופלא ונהדר, אבל המחיר כבד. בשעה שש בערב, כשכולם נאספים הביתה, יום העבודה שלך רק מתחיל. מסיימים ב-11 בלילה עם רמת אדרנלין מטורפת, וכשמגיעים הביתה, אין לאן לקחת את זה. הייתי מוצאת את עצמי מחכה לשינה שהייתה מגיעה בשתיים-שלוש בלילה. עם שתי ילדות קטנות צריך לקום כבר בשש, ובעשר מתחילות שוב חזרות".
זוכרים את הלהיט הענק שלה ושל חני פירסטנברג? צפו:
באותן שנים היא לא הייתה צריכה להילחם על עבודה, אבל בכל דבר אחר היא נאבקה. "נלחמתי בכולם על הכל: במפיקים כדי לקבל תנאים, במנהלי הצגה כדי לקבל חדר נקי. היום אני יודעת שכל המלחמות האלה לא הגיעו מתוך פחד אלא מתוך אמונה שאם לא אלחם על משהו – אמות. השקעתי המון אנרגיות בהכנה להתקפה ולכך שיקרה משהו נורא. לפני כל יציאה מהבית עם הבנות הייתי מתארגנת כמו לקרב: תרסיס נגד עקיצות, שמן לבנדר, כרטיס אשראי, כסף מזומן, כמויות מטורפות של בגדים להחלפה. תמיד מוכנה לגרוע מכל".
ואז התחלת תהליך. מה הגיע קודם?
"הגירושים, שלא באו בעקבות שום דבר. לא היו בינינו ריבים או צעקות; ידענו להתנהל מדהים יחד. יכולתי להסתפק במה שהיה לי, כי זה יותר ממה שיש להרבה אנשים, אבל לא ויתרתי על הרצון להיות מאושרת. הוא איש מקסים, יש בינינו אהבה, ואנחנו ביחסים מצוינים, כך שאני לא מרגישה שהמשפחה התפרקה אלא רק שינתה את צורתה".
לאחר מכן הגיעו הפיטורים מהתיאטרון, והטלפון הפסיק לצלצל. "לא רציתי שהוא יצלצל. ראיתי את התיאטרון משתנה ממקום שבו הוא בא להגיד משהו ולהשפיע, למקום שהוא בא בעיקר לבדר, וזה פחות מתאים לי. מנגד, כל החיים זיהיתי מחלות ובעיות אצל אנשים, אז חיפשתי שיטת טיפול שאתחבר אליה, ועשיתי מסע בין טיפולים ומטפלים עד שהגעתי לטיפול אצל טלי זהר, מטפלת בריברסינג. כשהטיפול אצלה נגמר, הרגשתי שאני מרחפת בתוך ענן ורוד של אהבה. הרגשתי זרמים בידיים, ושהכל אפשרי. אמרתי לעצמי שאין מצב שאני לא מביאה את האנשים שאני אוהבת למצב הזה. לקחתי קורסים, והתחלתי לטפל".
העולם פשוט לא הגיב לי
וינו-אלעד היא כל הזמן שחקנית: במהלך הראיון היא יושבת על הרצפה, ואז קמה, ומתהלכת, ומדליקה סיגריה, ומדברת עם הידיים ואחר כך עם כל הגוף. אחרי שנים של משחק וקריאת מחזות המילים עדיין קולחות ממנה, על אף שלא עלתה לבמת התיאטרון קרוב לשלוש שנים. את האלמוניות החדשה היא חיבקה ולקחה עד הקצה. "במשך שנתיים לא צבעתי את השיער. הסתובבתי בחוץ עם שיער לבן, והייתי מחוקה. העולם פשוט לא הגיב לי. בתוכי יש את כל האש והיצירתיות, ובחוץ אנשים רואה אישה עם שיער לבן ומתעלמים ממנה, וזה היה לי נעים. אני מפורסמת מאז שאני קטנה, והדבר הכי משמעותי מבחינתי בפרסום הוא שזכיתי לשמח ילדים בבית חולים".
לא רק את צבע השיער היא שינתה, אלא גם את שמה הפרטי. "השם שרית לא התאים לי אף פעם. נולדתי שרה-חיה, אבל בשנות ה-70 כל 'יפה' הפכה ל'יפית', וכל 'שרה' ל'שרית', קטנה וחמודה כזאת. ביום ההולדת ה-46 שלי קמתי בבוקר ואמרתי: 'חאלס עם השטות הזאת'. בני המשפחה והחברים לא עומדים בזה, וגם אני הייתי צריכה להתרגל, אבל 'שרה' זה שם גדול ועמוק, כמוני".
היום היא עושה רק תפקידים שהיא באמת מאמינה בהם, או כמחווה לחברה טובה כמו נעה רוטמן, שבסדרת הטלוויזיה שלה "פמת"א" היא הסכימה להופיע. לתיאטרון הסכימה לחזור עבור ההצגה "הפקר" מאת לין נוטאג' בבימוי עידו ריקלין, העוסקת בזוועות של מלחמת האזרחים בקונגו ובמיוחד בשימוש באונס כאמצעי דיכוי המוני. "זאת זכות מבחינתי לתת קול לאנשים שבדרך כלל לא נותנים להם קול", אומרת וינו-אלעד. "זה מהלך אמיץ מצד תיאטרון באר שבע להעלות את ההצגה, ושום מספר על צ'ק לא עומד בהשוואה לתגובות שאני מקבלת מהקהל. אני מרגישה יותר עשירה מטראמפ".
צפו בה וברעות אלוש בקטע מההצגה:
בסלון דירתה הצנועה אין רמז לכך שגרה כאן דיווה. גם גבר אין בסביבה, אבל וינו-אלעד לא מתנגדת לזוגיות. "אני מזמנת אותה אליי", היא אומרת. "אני רוצה זוגיות מקודשת, עם התאמה, שלמות, קבלה וצמיחה".
מה עושה היום השחקנית דליה פרידלנד, כוכבת "זרעים של מסטיק"? הקליקו על התמונה:
