הם ראו בעצם רק את התמונה המוכרת, שעל כריכת הספר.
"כן, זה כל מה שהם ראו".
וסיקרן אותם לראות עוד?
"בהחלט. יש לי פה ארגזים שלמים שאני שומרת עם תמונות וקטעי עיתונות. עד היום לא הראיתי לאף אחד מהילדים שלי את הדברים האלה. כשעברתי מהארץ לארצות-הברית הכנסתי את הכל לארגזים ואמרתי שכשאגיע לארה"ב אני אפרק את זה, אבל יצא שמעולם לא פתחתי את הארגזים. יום אחד אפתח ואראה להם את זה".
מרים הדר, היום בת 82, נולדה וגדלה בירושלים. כשהייתה בת 21, בסוף לימודי המשפטים שלה, זכתה בתואר מלכת היופי. בהמשך נישאה לאיש עסקים אמריקאי, ממנו קיבלה את שם המשפחה ויינגרטן, והם התגוררו ביוסטון, טקסס. לשניים נולדו שני ילדים, ליה ומייקל.
לאחר שהתגרשה ממנו חזרה לארץ והחלה לעבוד כעיתונאית ב"מעריב". בארגזים שהיא שומרת, יש בין השאר גם כתבות שכתבה בימיה כעיתונאית. "מאוד חששתי אז שיידעו שהייתי מלכת יופי. רציתי שייקחו אותי ברצינות כעיתונאית", היא מספרת. "אז התנאי שלי ב'מעריב', ואחר כך גם בעיתון 'הארץ', היה שלא יספרו שהייתי מלכת יופי".
על מנת שלא יזהו את שמה, היא חתמה כעיתונאית בשם 'מרים' או 'מירה ויינגרטן'. מה שהפך אותה לעיתונאית היה בעצם הסיפור מעורר ההשראה סביב מלחמת יום הכיפורים. מרים רצתה להתנדב למלחמה ולהיות בקו הקדמי, יחד עם הלוחמים, אבל אז נשים לא הורשו לכך. היא הצטרפה לקבוצה "קרן אור לצה"ל" שסיפקה ציוד ללוחמים. כשהגיעה לאזור הלחימה, היא קיבלה מהחיילים מדי צבא כדי שתוכל להתחפש לגבר. "עברתי את התעלה תחת אש כבדה, ונשארתי במצרים לאורך המלחמה. עזרתי בכל מה שהיה נחוץ. האלוף (דאז) אריאל שרון אמר לי שעשיתי היסטוריה ושאני האישה הראשונה שחוצה את התעלה. כשפרסמתי את הסיפור שלי, יחד עם התמונות בשבועון "העולם הזה", פנו אליי ממעריב והזמינו אותי להיות כתבת אצלם". לאחר המלחמה היא התחתנה עם עקיבא נוף, שהיה חבר כנסת, עורך דין ופזמונאי, ולשניים נולדה בת בשם איילת. "לאחר שהתחתנתי עם עקיבא נוף, כתבתי הרבה שנים גם בשם מירה נוף. אז גם זה אפילו לא היה מרים, זה היה מירה".
"מה שמצחיק", היא מספרת, "שנתקלתי הרבה פעמים בדוד רובינגר בעקבות התפקיד שלי כעיתונאית. הוא הצלם שצילם אותי בתור מלכת יופי, אבל אף פעם לא סיפרתי לו שאני אותה בחורה. זה היה כבר 15 שנים מאוחר יותר".
רובינגר, שהיה צלם עיתונות, הגיע לצלם אותה בשנת כהונתה כמלכת יופי בפקולטה למשפטים בה למדה. אחת התמונות שצולמו שם היא התמונה המופיעה על כריכת הספר "מלכת היופי של ירושלים". "הייתי בשנה האחרונה של לימודי המשפטים", היא נזכרת, "אז ירושלים העתיקה לא הייתה בידי ישראל, והאוניברסיטה העברית בירושלים לא הייתה על הר הצופים, אלא העבירו אותה באופן זמני למנזר רטיסבון. דוד צילם אותי עם הפרופסורים וגם עם כמה סטודנטים, ואז הציע שנעשה כמה תמונות בחוץ, ככה שהבניין מאחוריי בתמונה זה הבניין של הפקולטה למשפטים שהיה אז".
איך הרגשת כשאמרו לך שבחרו בתמונה שלך וביקשו את אישורך?
"הספר הוא לא עליי, הוא נובלה. ביקשתי שיציינו שזה אני בתמונה, וביקשתי שיכתבו שאין לי שום קשר לסיפור עצמו, אלה היו שתי הבקשות שלי, ואת זה הם עשו".
לפני כשנתיים, הסופרת שרית ישי לוי הגיעה להרצאה בניו יורק, שם קבעה מרים את מקום מגוריה לאחר גירושיה מעקיבא נוף. "הגעתי להרצאה שלה והיה הברור לי שאני באה כאחת מהקהל", מספרת מרים. "כשבאתי והצגתי את עצמי, היא אמרה שהיא רוצה להציג אותי לקהל, ואמרתי לה "בשום אופן לא, אני אהיה מאוד נבוכה". היא לא הקשיבה לי והציגה אותי בלאו הכי. כמובן שזה הביך אותי".
את הסיפור על המפגש ביניהן סיפרה הסופרת בכתבה שפורסמה בערוץ "מלכות היופי". איילת, שהתרגשה מאוד לראות את הכתבה על אמה, שיתפה אותה בעמוד הפייסבוק שלה, מה שגרר הרבה תגובות מחברים קרובים והצית אצל מרים זכרונות לתקופה ההיא.
את זוכרת איך הרגשת להיבחר למלכת יופי?
"כמובן שהתרגשתי. זה היה ב1958, היום זה נראה כמו פרה-היסטוריה".
את אומרת שהיו שנים שרצית להסתיר את היותך מלכת יופי. איך את מסתכלת על זה היום?
"היום זה נראה לי כבוד. בתחרות מיס יוניברס היו עשר מועמדות אחרונות ואני הייתי ביניהן. הייתה המון עיתונות בארצות הברית שדיווחה על זה. שמרתי את כל קטעי העיתונות הללו ואני רוצה יום אחד לפרסם ולהוציא אותם. שמרתי הכל, גם מהתחרות וגם מהנאומים שלי שהיו שלוש שנים בכל ארצות הברית".
שמרת עוד חפצים מהתקופה ההיא?
"יש לי בגד אחד שלבשתי כשהייתי במיס יוניברס, שאני שומרת עד היום, ובמהלך השנים שמרתי עוד כמה שמלות שנקשרתי אליהן".
מאז שעזבה את הארץ ועברה לניו יורק, עסקה מרים בתחום הנדל"ן. גם שני ילדיה הגדולים מתגוררים בארצות הברית. הבת לי שנולדה ביוסטון, טקסס, עדיין מתגוררת שם עם משפחתה. "אבל היא באה הרבה מאוד לניו יורק. היא יועצת לאומנות, וכל התערוכות החשובות הן בניו יורק, אז אני רואה אותה הרבה". הבן מייקל מתגורר בוושינגטון "שזה לא כל כך רחוק" לדבריה. והבת הצעירה, איילת, גרה בארץ עד לאחרונה, ועכשיו היא על הקו בין הארץ לאירופה. "אני מגיעה ארצה די הרבה, יש לי הרבה חברות בארץ", אומרת מרים.
בשנים האחרונות הורידה קצת הילוך עם העסקים והיא מנסה להתפנות גם לדברים ששמה בצד עד היום.
היום אולי יהיה לך יותר זמן לעשות סדר במה ששמרת כל השנים.
"נכון. יום אחד אני מקווה להוציא ספר משלי עם סיפור חיי. יש בו הרבה דברים מאוד מעניינים. שלוש שנים הופעתי בכל מיני הרצאות עם כל מיני קליברים מהעולם. גם לאחר מכן כשהייתי עיתונאית, ביקשו ממני לכסות את כל הביקורים של האנשים החשובים, ה-VIP. אז ראיינתי מלכים, ואנשי אצולה וראשי ממשלות, ומי לא. והיו לי גם רומנים עם דמויות מאוד ידועות. יום אחד אני אפרסם גם את זה".
