לצילומי הפקת האופנה שלפניכן הגיעו האחיות לבית חיים: תאיר (36), לירון (34) ותגל (30) היישר מסיבוב הופעות באירופה לקידום האלבום החדש שלהן. המסע בין ערי צרפת, גרמניה, שווייץ והולנד גבה מהן מחיר: תגל אושפזה מיד כשחזרה עם חום גבוה, תאיר פיתחה הצטננות קשה והרופא ציווה עליה להניח לקול לכמה ימים. "זה חלק מהעבודה", פוסקת תאיר, הבכורה, ומי שמסתמנת ככריזמטית והבולטת בחבורה (תגל אומרת שהיא מעדיפה את זה ככה: "ממש טוב לי שהיא הכריזמטית. אני הרבה יותר ביישנית"). "את עושה הופעות חיות כל ערב, חיה בוואן, מנסה להספיק כמה שיותר, יהיה לזה מחיר".
זה מחיר ששווה לשלם?
"בהחלט. עבדנו מאוד קשה כדי להגיע לפה".
A-WA בלהיט החם של הקיץ
להקת הטריו של האחיות חיים A-WA קמה לפני חמש שנים. השלוש גדלו בבית מוזיקלי ביישוב שחרות בערבה, והשירה שלהן מערבבת תימנית, אנגלית ועברית, מקצבים של היפ־הופ, פופ ואלקטרוני. הן מוסיפות לקלחת סטייל צבעוני ושמח, שכולל מכנסי באגי ותכשיטי כסף מקוריים, שהוכנו על ידי צורפים תימנים ומהדהדים את האקלקטיות של סגנונן. בעולם שבו אתה מתבטא באמצעות רשתות חברתיות, הן בהחלט מתבלטות בקול ובמראה הייחודיים שלהן. "אמנותית, אנחנו בוחרות לשאוב מהשורשים שלנו ולחפש השראות", מסבירה תאיר. "לא באנו למכור קרח לאסקימואים. אני לא אעשה היפ־הופ באנגלית ואצפה להצליח בארצות־הברית. הם לא צריכים אותי, זה לא מעניין אותם וגם אותנו זה לא מעניין. אבל כשאנחנו מביאות את ה־דנ"א התימני שלנו בשילוב של סניקרס מגניבות, וסאונד שבא מארץ ישראל של המידל איסט, זה ממגנט אותם. את רואה את הקהל. הוא בא להופעות. קונה את האלבום. זה תופס אותם. סולד אאוט ומועדונים מלאים".
למה לשיר דווקא בתימנית?
תגל: "התאהבנו במוזיקה הזו מגיל צעיר. היה פה גרוב, משהו שמיד נתפס אצלנו. הילדוּת שלנו היא ההשראה העיקרית שלנו. משם באנו".
הייתן מסוגלות להסתדר בתימן? להזמין אוכל, לעצור מונית?
לירון: "הלוואי! ליקטנו מה שיכולנו, ישבנו עם אנשים שמעבירים את השפה הזו הלאה, אנחנו כל הזמן משפרות את אוצר המילים, אבל אנחנו לא דוברות תימנית שוטפת. כשסבא וסבתא שלנו עלו מתימן לישראל, הם התעקשו לדבר עברית וחלק מהשפה אבד. אנחנו חולבות את המשפחה ומבקשות ממי שיודע ללמד אותנו. לפעמים יוצא לסבתא שלי איזה 'כפרה עלייך, לירון'".
וביום־יום, בעברית, יש לכן את הח' וה־ע'?
תגל: "אין לנו את זה בשוטף. אנחנו מנסות, אבל לא תמיד זה מצליח". לירון: "לאבא שלנו יש, לוחצים על כפתור וזה יוצא".
במאי האחרון יצא האלבום שלהן "ביתי פי ראסי" (ביתי בראשי), שהפיק תמיר מוסקט ולכבודו הן בעיצומו של סיבוב הופעות. הן רק חזרו מארצות־הברית, והשבוע יש להן הופעה בבארבי בתל־אביב (17.7). הקליפ שמקדם את האלבום/הופעה הוא מסיבת היפ־הופ צבעונית של רקדניות בחאקי וגלביות, כששלושתן מפזזות עם סיר קשור על הראש, כמנהג התימניות במולדתן, רק שבקליפ הוא הופך מאביזר פוקציונלי לאביזר אופנתי עם פן של מחאה. "השיר הוא על המעברות", מסבירה לירון, "והוא מוקדש לסבתא רבתא שלנו, רחל. הוא מספר איך היא התמודדה עם החיים במעברות והמסע שלה לישראל. אנחנו בעצם אומרות את כל מה שהיא לא יכלה להגיד".
סבבה, אבל למה סיר על הראש?
"כשהתחלנו לעבוד על האלבום, צללנו לתמונות שתיעדו את חיי המעברות בשנים הראשונות של המדינה וגילינו שם תימניות שמחזיקות את הסירים כמו שהן היו עושות בתימן. הגניב אותנו כמה שאי־אפשר לנתק את הבן אדם מהתרבות. אמרנו, בואו ניקח את זה כסטייטמנט. אז הקליפ באווירה של מחאה במעברה. כל מה שרחל לא יכלה להגיד בתור אישה, אנחנו מרשות לעצמנו להגיד עכשיו כנשים פמיניסטיות".
אגב מחאה, הבנתי שהייתה גם התנגדות של ה־BDS להופעות שלכן.
תאיר: "היינו בפורטוגל בפסטיבל ענקי ופתאום נציגים של ה־BDS התחילו להניף בקהל שלטי פלסטין. אנחנו לא מאחלות לאף אמן, משום מדינה ומשום צד, להרגיש ככה. לקחתי את המיקרופון, עצרתי את הלהקה ושאלתי: 'מי פה בשביל האהבה? מי פה בשביל המוזיקה?' כולם צרחו. ואז אמרתי: 'בואו נשכח מהתגובות ומהשנאה ופשוט נהנה' והמשכנו".
אילו תגובות אתן מקבלות ממדינות ערב?
תגל: "תגובות מדהימות. בכל מקום שאנחנו מגיעות אליו אנחנו פוגשות תימנים ומתרגלות איתם את השפה. יש תגובות ברשת ממרוקו, סוריה, מצרים. נהגי מונית ממצרים שולחים לנו וידיאו שלהם מקשיבים לשירים שלנו ברדיו".
לירון: "גם בארץ אנחנו מקבלות תגובות חמות. עוצרים אותי בסופר ומזהים אותי כשאני עם הגלבייה, או שמישהו ניגש אליי ואמר: 'אני אשכנזי ואני מת עליכן'. זה מחמם את הלב. המוזיקה שלנו מלווה אנשים בחתונות וביום־יום. זה מה שרצינו, שהמוזיקה שלנו תעשה משהו".
אתן שלוש אחיות, בוואן אחד, בכל רחבי אירופה. איך זה שכולן עדיין בחיים?
תאיר: "אנחנו יכולות להתווכח על משהו ודקה אחר כך להגיד בואו נלך לאכול. אנחנו לא פועלות מהאגו. מוזיקה בשבילנו זו אהבה, אבל זה גם עסק. יש לנו אחריות כלפי הצוות שלנו. אי־אפשר לריב ולשבור את הכלים, לא כמשפחה ולא כצוות בעבודה".
לירון: "תגל קוראת לנו 'האחיות המביכות שלי' או 'האחיות המוגזמות שלי' כשאנחנו רבות".
דור מרדכי, הסטייליסטית, הביאה לפה מכל טוב הארץ וגם הסטיילינג בקליפ היה ערבוביה של 50 סגנונות שאיכשהו עבדו יחד. מאיפה נובעת כל היצירה הזו?
לירון: "אנחנו אוהבות גלביות, שמלות, אופנת רחוב, היפ־הופ ותכשיטים תימניים, ולשתף פעולה עם מעצבים בארץ ובחו"ל. יום צילומים כמו היום הוא תענוג מטורף, וגם בבית הארונות שלנו פתוחים, כל פעם לוקחות ומחזירות ולפעמים לא".
אתן מגיעות ממושב קטן בערבה, המשפחה שלכן עדיין שם. אתן רואות את עצמכן חוזרות לשם?
תגל: "הייתי שמחה לבית נופש במדבר, אבל אנחנו לא שם. כשאנחנו צריכות השראה, אנחנו נוסעות למדבר ונושמות את האוויר הזה, רואות את התימניות ברחוב, מדברות קצת ויאללה, שיר חדש".
- שיער: קובי קלדרון במוצרי LABEL M. איפור: בן קדר במוצרי DIOR. ע' צלם: בר שניר. ע' סטיילינג: אנאל יניב
- איפה משיגים? H&M, פול אנד בר, זארה, סאקס, מיכל נגרין, סטיב מאדן, מאיה נגרי, סיליז, סקצ'רס, עדיקה, דזיגואל, פלאנט, מנגו, אדידס, טופשופ, העין השלישית – רשתות. SISTER M, פלורנטין 45 ת"א. רקפת לוי, בתיאום בטל' 050–4476213 ובאתר arielushjewllery.com. גלריה בן־ציון דוד, מזל דגים 3 יפו. MAROCK, שינקין 6 ת"א. ירון מינקובסקי, דיזנגוף 255 ת"א. פילה, ברשתות פוט לוקר ופקטורי 54. ורנר, טיומקין 2 ת"א. אנתרופולוג'י, קניון TLV ת"א. BUY KILO, הרצל 83 ת"א. MEWS,
תחכמוני 12 ת"א
